אל הקרנבל בונציה נסעתי לפני שנים. החלטנו להגיע שבוע לפני הבלגן הגדול, ולהתמזג עם שאונו בהדרגה ובטבעיות. גרנו בג'ודייקה אי היהודים שמשקיף אל האי הגדול מנקודה אסטרטגית. מלון צ'יפריאני המפורסם,זה שפותח את שעריו בימות הקיץ בלבד, נטוע בשפיץ של האי. רכילות נוספת וחשובה לא פחות מתייחסת למסעדה קטנטנה ואינטימית בג'ודיקה בה סעד הנשיא הצרפתי הבוגדני עם אהובתו הסודית.
עם בקר שטנו לונציה באניה שמספרה 5 ויכולנו לחוש את הדחיסות האנרגטית באויר. עוד מעט קט הכל ישתנה.שקט אמיתי לפני סערה של ממש.קרינולינה שחורה הגיחה לרגע ונעלמה בסמטה. רוזן בעל שפם בלונדיני מצויד במונוקול ובמקל טיולים מהודר, פסע לאורך ככר סן מרקו בדרכו אל הקפה הידוע שמארח את באי הקרנבל בהתאמה מלאה לתוארם ולתפארתם.
הליום הראשון באי קראתי הירף עין. דמויות מזכירות דוכסים ונסיכות, הסתובבו בחיפזון מבצעים רכישות אחרונות(מסכות וככה ) מציצים במראות קטנטנות ומתקנים את הפריזורה שתמיד דורשת תיקון. ביום השני, נוצרו התגודדויות. ככר סן מרקו נזרעה בקבוצות לא על פי נושאים, וגם בלי שיוך לחצר מלכות מסוימת. הבמה שאמורה לאכלס את תאטרון דל ארטה עמדה בצידה האחד של הכיכר, וצמצמה את מרחב המחייה של היונים.
בכל יום נוספו אנשים, גלים גלים, וביום האחרון, הככר המתה בני אדם, הרחובות נסתמו בתהלוכות לא מאורגנות וכולם שאלו את עצמם איפה הם יבלו את הלילה.
איך אל זה מתקשר לנווה צדק ? די בקלות. בכל יום בין הערביים פוקדים את השכונה זוגות חתן כלה בתוך לימוזינות מעוטרות, או סתם מכוניות מצוחצחות, שלידם נושא הכלים וצבא שלם של צלמים. רוב הכלות לבושות בקרינולינות. וכשאני חושבת על סכומי הכסף שהן השקיעו כדי להראות מיוחדות, אני מיד מקווה שמרוב התרגשות הן לא שמו לב. הכלות מטופפות על עקבי תופת דקים, מרימות את קצוות השמלה בשני צדדיה. כשהן עושות פנייה חדה בסמטה, הן משאירות מאחוריהן בדל שמלה חביב שמתנדנד בקצב העקבים.
החתנים הצלמים ונושאי הכלים (קחי רגע את הזר, בואי אני אנגב את הזיעה) עסוקים בלמקסם את הרגע. הכי מאושר, הכי מחוייך, הכי אלגנטי, הכי אוהב - הכי. כמו בונציה. רק שם מדובר בשלל מסכות ותלבושות ססגוניות, ואצלנו בשכונה כולם חתן כלה. העוברים והשבים, רובם תיירים, מסתדרים מאחור כדי לא להפריע, ולפעמים גם להריע. אין סוף לדמיונם של הצלמים, אין גבול להענות של המתחתנים, והרקע של הבתים......הנשים בקהל מחמיאות בדרך כלל לכלה ולחתן.הגברים מהרהרים, ולפעמים שולפים את המצלמה שמנציחה רגעים נבחרים מהטיול. מי שחוזר הביתה מיום עבודה, לוקח בחשבון את "פקקי השמחה" הקטנים הצפויים לו בדרך. בדרך כלל לא נראים סימני עצבים בפניהם של הנהגים.
לפעמים אני משחזרת את מראה ונציה בעיני רוחי כמובן, על רחוב שבזי בנווה צדק, ויש לי הרגשה, שפסטיבל מסכות רחוב מושקע, זה הדבר הבא בשכונה המופלאה שלנו. |