אני לא בת 100, אבל בנוגע לפלאי הטכנולוגיה, דומה כי אני בת 200.

מן הסתם יקח לי זמן עד שאצליח להתרגל ל"קפה דה מרקר", המדיום הזה, הוירטואלי, קוסם לי ודוחה אותי כאחת. אם אני כאן, סימן שהמשיכה גברה.

אני לא בת 100, אני בתחילת שנות ה-40 של חיי, תקופה נהדרת, שכבר שמעתי מאחרים שאיזו מן רגיעה נפלאה שוררת בה. אולי כן ואולי לא. אני גרה ביישוב קטן יחסית נהנית לי מהמרחבים, מהניתוק מהעיר הגדולה (שחל לפני כשנתיים), מן הפרובינציה.

אני לא בת 100, במיוחד לא בנשמתי, וזה מבחינתי הדבר אולי הכי יקר לי, ילדה נצחית. ככזו אני מוצאת את עצמי מתפעלת כל פעם מחדש, משקיעות, ירחים מלאים, ריחות, קולות, מראות ומגעים. - גם המוכר נשאר בטעם ראשוני.

אבל, ללא סתירה בהכרח, אני אוהבת לבחון דברים ולנתחם. הטבע, בעלי החיים והאדם הקסימו אותי תמיד, ותמיד חיפשתי את המניע להתנהגות, את הבנת הרגשות, התחושות, הן של עצמי והן של הזולת. שנים כתבתי למגירה, את מחשבותיי, והנה המדיום הזה מאפשר לי לחשוף ולא להחשף. בנוסף, שנים אני כותבת שירים (גם הם ברובם טמונים במגירה), פודחת ולא פוחדת, רוצה אבל חוששת, מחפשת אישור ולא רוצה או צריכה אותו. בליל רגשות בנוגע לחשיפה - אבל הפור נפל

איזה כיף!!!!!