"קצינים בכירים" אמרו להארץ כי עונשו של משה (צ'יקו) תמיר "קשה מדי ונטול פרופורציה ביחס למעשה", וכי מדובר ב"שגיאה חמורה". למתבונן מחוץ למערכת קשה להבין למה הורדה לדרגת אל"מ היא עונש קשה כל כך. אחרי הכל, תמיר הורשע בהתנהגות שאינה הולמת קצין, שבעברית פשוטה היו קוראים לה "שיבוש הליכי משפט" (ואכן זו הייתה העבירה המקורית לפני עסקת הטיעון). לא רק זאת, מפסק הדין ניתן להבין כי תמיר גייס לטובת הטיוח את צמרת הגופים האמורים לשמור על החוק והסדר בצבא.

אבל צמרת צה"ל, כולל הרמטכ"ל, חושבת שהצבא אינו יכול להרשות לעצמו לאבד קצין מוכשר כל כך. הם כמובן טועים, משום שצה"ל כבר איבד את הקצין המוכשר ברגע שזה הוכיח את עצמו כמי שמוכן לשקר, לטייח ולהדיח אחרים. עכשיו נותר רק לספוג את ההפסד ולהפגין כמה עקרונות פשוטים של שוויון בפני החוק וכפיפות לערכים בסיסיים של אמינות ויושרה.

ובאותו הזמן, בירושלים, פרופ' סטנלי פישר מנסה להסביר לנו שאסור למשרד האוצר לפקח על השכר בבנק ישראל. הוא דואג לעצמאות הבנק המרכזי, לא פחות. גם הוא, כמובן, טועה. עצמאות הבנק המרכזי אכן חשובה (לפחות למי שמאמין בתאוריות הכלכליות הרווחות), אבל אינה קשורה בכלום לשכר הבכירים בו. המרכיב החשוב ביותר בעצמאות הבנק המרכזי הוא בקביעת המדיניות המוניטרית. האם פישר רומז לנו שהכלכלנים הבכירים שהוא עומד בראשם חושבים על המשכורת שלהם כשהם דנים בגובה הריבית? או ששר האוצר מסוגל באמת להורות לממונה על השכר לפגוע בשכר עובדי הבנק כנקמה קטנונית על העלאת ריבית לא רצויה?

הרמטכ"ל ונגיד בנק ישראל שכחו כנראה לרגע שהם עומדים בראש גופים ציבוריים, ולא בראש ועד העובדים של הגופים הללו. הם מדגימים תופעה כואבת אך ידועה - כל ארגון מגיע במוקדם או במאוחר למצב שבו הוא פועל בראש ובראשונה למען רווחת העומדים בראשו. אין פתרון קסמים לבעיה הזו, אבל נראה שהשיטה של איזונים ובלמים מספקת מענה לא רע. האוצר ישמור על השכר בבנק ישראל, בנק ישראל ישמור על המדיניות הכלכלית של האוצר, שופטי בית הדין הצבאי ינזפו ברמטכ"ל על התערבות לא הולמת במשפט, וכן הלאה.

ואנחנו נתבונן מהצד ונלמד שאין דבר כזה אנשים גדולים.