0
לו הייתה הבושה רגש מוסרי מכל וכל, הרי הזונה הייתה אחרונה להתבייש, ולא רחוק ממנה מנקה הרחובות. הראשון היה הפוליטיקאי, השני הכלכלן, השלישי איש הצבא. אילו דברים מביישים הם מבצעים! מקרב המדעים, הסטטיסטיקה והפסיכולוגיה הם מביישים לא פחות. הראשון מעמיד את האדם על הנתון המתימטי, השולל ממהותו כל תוכן והופך את האדם ל"שווה" לרעהו. תחת שוויון מספרי זה נולדת ה"עובדה" המספרית. הקול האנושי מוטל, כפי שהוטל באושוויץ, בערימה נספרת בדקדקנות. תחת השוויון המספרי, אי-השוויון נקבע באלה שאינם נופלים תחת השוויון, רוחות הרפאים של החברה. לשם השוואה, האדם המתוסכל הבודד בחברה עצומה של אושר, הופך אותה לגיהנום עבורו. אנו כמובן רחוקים מכך. במצעד הבושה לא פחותה היא הפסיכולוגיה המלמדת את הסובל להסתגל לחברה בזויה, להפסיק "להשליך" את כאביו על אחרים, ולקחת אחריות כאשר החברה כמכלול אחראית הלכה למעשה בכל תסכוליו, גם האינטימיים ביותר. הפסיכולוג במובן זה שותף לפשע חברתי חמור מאין כמוהו, להסכין לנורמה משעבדת. הפסיכיאטר מוסיף חטא על פשע. חמורים לא פחות מה"טיפול" הנפשי הם הכדורים המסממים את האדם למעין זומבי מחייך, אולי מועיל לחברה. הכדורים הפסיכיאטריים הם סמל לחברה שהפכה חיה-מתה, מחייכת במלאכותיות מקפיאת דם. |