מזוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בלשון המקרא מזוזה היא כל אחת משתי דפנות הפתח (של הבית או החדר), בין הסף (החלק התחתון של הפתח) והמשקוף (החלק העליון שלו). כך למשל בסיפור יציאת מצרים, מתואר כי בני ישראל מרחו על שתי מזוזות ומשקוף בתיהם את דמו של שה קורבן פסח (שמות י"ב ז'), כדי לסמן למלאך המשחית לדלג מעל בתים אלו במכת בכורות שהייתה לאחר מכן.

כיום משמשת המילה "מזוזה" לציון תשמיש קדושה שיהודים קובעים על משקוף (בלשון התנ"ך - על מזוזת) הכניסה וחדרי הבית.

כשקובעים מזוזה על אחד מן הפתחים מברכים (בשם ומלכות): "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". יש המוסיפים ברכת "שהחיינו" (גם היא בשם ומלכות): "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". חז"ל החשיבו מאוד את קיום מצוות מזוזה, ואמרו שמי שאין לו מזוזה לפתחו – "מנודה לשמים" (פסחים קיג), ומי שקובע מזוזה בפתחו – "הכל בחיזוק שלא יחטא" (מנחות מג).

 

 מבנה המזוזה

המזוזה היא קלף מגולגל מסופו לתחילתו ועליו מועתקות בכתב יד סופר, שתי פרשיות מהמקרא. מדובר בפרשיות שבתוכנן נזכר הציווי על מצות 'מזוזה'. את הקלף עוטפים (בדרך כלל בניילון) על מנת להגן עליו מפגעי מזג האוויר, ומכניסים אותו ל"בית מזוזה" העשויה מחומרים שונים כמו פלסטיק, מתכת או עץ. גודל המזוזה לא קבוע והוא עשוי להיות בגדלים שונים. אורך המזוזות הנפוצות כיום הוא בין 10 ל12 ס"מ. המהדרים במצווה נוהגים להזמין מזוזות שבהן הקלף גדול, מכיוון שבקלף קטן האותיות זעירות, ועלולות ליפול בהן ספקות כשרות הלכתיות.

פרשיות המזוזה הן:

1. שמע ישראל - שבה נזכרים ייחוד ה' והחובה לאהוב אותו:

  "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ."   – דברים ו, ד-ט

2.והיה אם שמֹע - שבה נזכר עקרון הגמול בעקבות שמירת המצוות:

  "וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. ... וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ."   – דברים י"א י"ג-כ"א

שתי פרשיות אלו נכללות גם בתפילין.

 

 מקור מצוות המזוזה וטעמיה

מקור המצווה הוא במילים: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו' ט'; דברים י"א כ'). מטרת המצווה לשמש תזכורת תמידית לישראל, ביציאתם ובכניסתם לבית, שעליהם להאמין בייחודו של האל אחד ולהאמין בגמול על מצוות ועבירות. חז"ל ראו במצווה זו אחד מסממני הזיהוי של היהודי, ביחד עם ציצית ותפילין‏‏^[1]. עוד ראו בשלשתם ביחד סגולה להרחיק את האדם מהחטא (שם). הם גם כללו את מי שאינו מקפיד על מצווה זו בכלל שבעה מנודים לשמים‏‏^[2]. יש הרואים במזוזה סגולה להגנה על הבית ושוכניו מפגעים שונים, ויש הנוהגים לנשק את המזוזה ביציאתם ובכניסתם לבית.

 

מדיני המזוזה

על פי ההלכה יש לקבוע מזוזה בפתחי חדרים ובתים בהם אוכלים או ישנים, ולכן אין קובעים מזוזה בפתחי חדרי השירותים והאמבטיה. הרמב"ם בספרו 'משנה תורה' כתב עשרה תנאים שחייבים להתקיים בפתח שצריך לשים עליו מזוזה:

"עשרה תנאין יש בבית, ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן, פטור מן המזוזה; ואלו הן: שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושיהיה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה גובה השער עשרה טפחים או יתר, ויהיה בית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ו, א').

יש החולקים על הצורך בדלתות, ולהלכה יש לקבוע מזוזה אף בבית שאין בו דלתות.

מקובל גם לקבוע מזוזות במשרדים, מקומות עבודה ובתי ספר, אף על פי שמקומות אלו אינם בתי מגורים. מכיוון שזו לא מצווה אלא מנהג, קובעים במקומות אלו מזוזה בלי לברך‏‏^[3].

יש לקבוע את המזוזה בחלק התחתון של השליש העליון, של המשקוף הימני בכניסה לבית או לחדר. מנהג האשכנזים הוא לקבוע את המזוזה באלכסון, ואילו הספרדים קובעים את המזוזה בקו אנכי ישר. המזוזה נכתבת על ידי סופר הסת"ם, לפי כל התנאים הנדרשים בכתיבה על קלף, ובאמצעות קולמוס. סופרי סת"ם כפופים לדינים המפורטים במסכת החיצונית הקרויה "מסכת סופרים". על סופר סת"ם לכתוב על קלף או גויל העשוי מעור של בהמה טהורה ובדיו מיוחדת הנעשית לפי "מתכון" עתיק-יומין. מזוזה ותפילין חייבים להכתב לפי הסדר בלבד "כסידרן" , ולפיכך נדרשת מהסופר זהירות שבעתיים.

על קלף המזוזה נהוג (אך אין חובה) לכתוב מאחור את האותיות שדי – שהינן ראשי התיבות של "שומר דלתות ישראל", הוא אחד משמותיו של ה'. בנוסף, יש כותבים (כמובא אצל הרי"ף והרא"ש) על המזוזה מאחורי המילים " ה' א-לוהינו ה' " (המופיעות בפסוק "שמע ישראל") את האותיות "כוזו במוכסז כוזו" - שהן האותיות הבאות בסדר האלפבית (לדוגמה שם ה' הכתוב בפסוק על ידי האותיות י' ה' ו' ה' הופך ל-כ' ו' ז' ו').

על פי ההלכה נהוג לבדוק את המזוזות פעמיים בשבע שנים.

לפי ההלכה לכל אדם שחייב במזוזה מותר לקבוע מזוזה, גם נשים וגם גברים רשאים לעשות כן.

 

 גישת הקראים למזוזה

הקראים מפרשים את הפסוקים שעל פיהם מסתמכת היהדות המסורתית במצוות המזוזה לא כפשוטם אלא כמטפורה. את הפסוק "וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ" הם מפרשים שאין הכוונה לכתוב דברים ממשיים על פתחי הבתים, אלא מדובר בביטוי ציורי לחובה שדברי ה' יזכרו תמיד ויהיו שגורים בפינו ונגד עינינו תמיד.

 

המזוזה כמגן מפני צרה

מקובל בחוגים של שומרי מצוות שכאשר נופלת על האדם צרה גדולה כמו מחלה קשה או פשיטת רגל ואיבוד פרנסה, נוהגים לבדוק את המזוזות האם הן פסולות (פגם בכתב, רטיבות וכדומה פוסלות את המזוזה) ובמקרה שאכן התברר שהמזוזות פסולות מחליפים או מתקנים אותן מיד.

הרמב"ם ביקר בחריפות את אלו אשר כותבים בתוך המזוזה שמות של מלאכים לצורך שמירה. וכך הוא כותב בהלכות מזוזה (פרק ה'):

"אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים, לא די להן שביטלו המצוה. אלא שעושין מצוה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם."

כאשר ד"ר גארת רייזמן (האסטרונאוט היהודי הראשון) הגיע לתחנת החלל הבינלאומית שמקיפה את כדור הארץ‏‏. הוא מיהר לקבוע מזוזה בתא שבו הוא ישן. ‏‏^[4]

 

המזוזה כמקור מחלות

באופן אירוני מעט, נחשבת המזוזה (בעיקר בבתי חולים) כמקור מסוכן להידבקות במחלות, בשל המגע בין ידיים ופיות של אנשים רבים עם מזוזות, הגורמים להצטברות חיידקים ומחוללי מחלות רבים על גבה. במחקר שנערך בבית חולים אסף הרופא אף עלה כי בנוסף לעובדה זה, צוות בית החולים כמעט ולא מנקה את המזוזות מה שמגביר את הסכנה התברואתית [2].

בעקבות טענות רבות על הסכנה התברואתית שבנישוק מזוזה אף פסק הרב הקונסרווטיבי שמחה רוט כי יש להימנע מנישוק מזוזות מחשש למחלות [3].