והכוונה שלי היא איך הפכתי להיות מאמנת אישית (תקציר...).

הכל התחיל מן הסתם כשנולדתי , חיי עוצבו כפי שעוצבו כתוצאה ממליון ואחת סיבות שאת חלקן אני מבינה ואת חלקן לא, אבל זה מה יש ועם זה צריך לעבוד.

הרעיון של האימון הוא לא לנבור בעבר, כמובן שהעבר שעיצב אותנו הוא חשוב ומשפיע על מי שאנחנו כיום בהווה, אבל הראייה היא קדימה לעתיד, לפעול במטרה להשיג את רצוננו הגדולים והקטנים. לסמן מטרה וללכת לקראתה עד להגשמתה. לכל אחד יש משאבים והוא צריך לדעת לנצל אותם.

לכל אחד יש חסמי הצלחה ודברים שמעכבים את התפתחותו (האישית, המקצועית, הזוגית....) והוא צריך להיות מודע אליהם ולפתור אותם או לזהות אותם ולעקוף אותם. כל אחד צריך לדעת מהם עקרונות הפעולה וההצלחה שלו ועפ"י איזה ערכים הוא פועל. ברגע שאדם מודע לדברים האלה והוא לא פועל מתוך אוטומט שמביא הרבה פעמים לתסכול, תשישות  וכדומה, הוא כבר בדרך הנכונה...

ונחזור אליי... יש לי רמת מודעות עצמית מאוד גבוהה והרבה עבודה על התפתחותי האישית עשיתי לבד, עם כלים שקיבלתי ממקומות שונים וגם עם המון אינטואיציה פנימית טובה.לא אייפה את זה, זו עבודה! והדרך לא קלה וסוגה בשושנים. אבל כשמגיעים לתוצאה הרצויה זה שווה את הכל!

עברתי שינויים כמו כל אחד, עליות ומורדות, מכל קושי השתדלתי לצמוח, ניסיתי לחשוב חיובי ולא להתנגד לרע שנקרה בדרכי, החלטתי ללמוד ממנו שיעור שיחזק אותי ויעשה אותי מוכנה יותר להלאה.זה תהליך ולא קורה ברגע. מדובר בשינוי תפיסה.

כל חיי משך אותי תחום נפש האדם, אישיותו, דרכי פעולתו... תמיד חקרתי ונברתי בתחום הזה. לחברים שלי לא היה קל  אבל למרות זאת הם היו מרוצים תמיד, הם הרי נהנו מזה בסופו של דבר. חיפשתי כל הזמן להעמיק בנושא, להבין ולהתפתח באופן אישי. יחד עם זאת, הייתי תמיד טובה במקצועות הריאלים אז מצאתי את עצמי בהיי-טק ועסוקה במחשבים עד לא מזמן. הרגשתי כל הזמן שמקומי האמיתי לא שם. שם לא אגשים את עצמי באמת ושם לא נמצא הייעוד שלי.

כאמור, אני אדם מאוד ריאלי בכל, אחת שאוהבת מדע, דברים מוסברים, מתמטיקה ונוסחאות לוגיות. כשמישהו דיבר איתי על הכוח של חשיבה חיובית למשל, נאטמתי די מהר. זה היה רוחני מדי עבורי. לאט לאט התחלתי להציץ בספרים של "העידן החדש", שהוא לא כ"כ חדש, הוא רק זוכה לפריחה מחודשת. ניסיתי על עצמי דברים וראיתי כי טוב. הבנתי שזו לא רוחניות ונפתחתי. אין לי שום דבר נגד רוחניות פשוט לטעמי יש דברים מיסטיים מדי שבהם אני לא רוצה לגעת בחיי ובעבודתי. גיליתי עולם שלם ונהניתי מכל רגע וממשיכה לעשות כך, לגלות ולהנות.

כל הזמן סבבתי סביב תחום "טיפולי" כלשהו. כל חיי הייתי האוזן הקשבת של החבר'ה, זו שעזרה ותמכה  בקשיים. בצבא הייתי מעין עובדת סוציאלית (ת"ש), בתואר הראשון למדתי מדעי התנהגות שזה די הרבה פסיכולוגיה. ותואר שני MBA בהתמחות מדעי ההתנהגות בניהול (במטרה לעסוק במשאבי אנוש ורווחת עובדים בהיי-טק).

כשגיליתי את תחום הקואצ'ינג לא ידעתי שהוא קיים בארץ, וחקרתי את הנושא דרך אתרי אינטרנט של אנשים,חברות, עמותות שנמצאות בארה"ב ואירופה. חשבתי לנסוע ללמוד את המקצוע שם. לאחר זמן קצר פתאום הופרחה השממה והתחום בארץ התחיל לפרוח. מיד נרשמתי למסלול לימודים שהיה נראה לי הכי רציני – הטכניון בשיתוף עם איק"א (האיגוד הישראלי לקואצ'ינג).

כשסיפרתי לחבריי שאני מתחילה ללמוד קואצ'ינג הם כ"כ שמחו ואמרו שסופסוף אגשים את הייעוד שלי.אני רוצה לעזור לאנשים למצוא את דרכם, דרך שתביא להם סיפוק והגשמה עצמית. אני רוצה לעזור לאנשים לפתור בעיות ולהרגיש יותר שמחים ואנרגטיים.

כאשר חוויתי על עצמי אימון (כמתאמנת), היתה לי מה שנקרא בשפה המקצועית "התחברות רגשית". מהצד של המתאמנת הרגשתי שיש תוצאות! ומהצד השני, של האפשרות של להיות מאמנת הרגשתי שהנה, זה מה שחיפשתי לעשות בצורה מקצועית וסופסוף יש טייטל למה שאני עושה כבר שנים.

אני יכולה להעיד על עצמי שחיי השתפרו לטובה, גם לפני זה הם היו טובים (לא חייבים להיות במשבר כדי לעבוד על עצמך), תמיד יש מה לשפר.

ואין כמו נסיון אישי כדי להגיד שזה עובד! ובהחלט מומלץ