יש שיר כזה,מסתבר, נשכח ועלום, מאת המשוררת אסתר ראב.

ברוך יוצר חתלתולים
קטנים
וחבלבלים תלויים
בחוט עלי גדרות
שלושת חתולים
קטנים
אחד לבן
אחד שחור
אחד אפור

בתחילה הם היו ארבעה גורים, שנולדו לחתולה יפהיפיה וטובת לב, שלמרות מגוריה ברחוב ניכר בה שבעבר הייתה שייכת למישהו.
היא טיפלה בגוריה במסירות והתגוררה עמם בשיחים. שכנים לא מעטים דאגו לה לאוכל. כל הגורים היו בריאים ומטופחים (דבר נדיר יחסית אצל גורי חתולים ברחוב). לשניים מהם פרווה יפה, כמו לאם.
הכל היה טוב ויפה עד שמשהו השתבש. לפעמים זה קורה שדבר מה באינסטינקט האימהי נפגם והחתולה אפילו לא מודעת לכך. יש חתולות שמזניחות לפתע את גוריהן, בדיוק כפי שיש לעתים גם אימהות אנושיות שעושות כך.
היא דווקא לא הזניחה, אך עשתה דבר מה מסוכן לא פחות.  היא החליטה להעביר את הגורים מתחת לרכב חונה. כשהבחנתי בכך נאלצתי להחזירם אל השיחים. האמא עברה אחריהם אך במועד מאוחר יותר החזירה אותם אל מתחת לרכב.
הגורים היו עדיין קטנים ונעו באיטיות.
כתבתי הודעה קצרה על גבי נייר ובה ביקשתי מבעל הרכב כי יתקשר אליי לפני שהוא נוסע בבוקר, מכיוון שישנם גורים מתחת לרכבו. את הנייר הצמדתי לשמשת הרכב.
כשהגעתי לשם בבוקר הרכב כבר לא היה. גם לא החתולים. הנייר היה זרוק על הריצפה.
מצאתי את האם וצאצאיה מתחת לרכב סמוך. אחד מהם נדרס למוות. היא פשוט העבירה גם אותו כשהוא ללא רוח חיים.
כאשר חיפשתי דבר מה על מנת לעטוף את הגור המת מצאתי במקרה דגל קטן מבד קשור לגדר החניה. החתול הקטן נעטף בדגל המדינה...
בסופו של דבר נראה היה שהאמא התעשתה וחזרה להתגורר עם שלושת גוריה בשיחים.


צנפה של חן
גלגול חיוכים
מילודי הטל
צחוק ושמחה
כקרני שמש
אפים ורודים
זנבות זעירים
מזדקרים
צנפה שובבה
מחייכת עושה
גנוני חן-



הגורים גדלו מעט ונעשו יותר ניידים. יום אחד גיליתי את האם שוב בסמוך לרכב חונה, אך את הגורים לא ראיתי. כשקראתי להם הופיע אחד מהם לפתע מצדו האחורי של הגלגל. הבנתי שהם כנראה טיפסו אל תוך המנוע. (יש נטייה לחתולים קטנים ברחוב לעשות כן).
החלטתי להביא שוב נייר וכלי כתיבה וליידע גם את בעל הרכב הזה כי ישנם גורים במנוע שלו. אך עד שחזרתי התחוור לצערי כי הרכב נסע.
עם הגורים.
נעצבתי מאוד אך כבר לא היה מה לעשות.
בערב חזרתי לשם כדי לתת קצת אוכל לחתולה וראיתי שהרכב חזר.
האמא שוב הייתה לידו.
והנה לתדהמתי שניים מהגורים יצאו לאיטם מהרכב והתקרבו אליי.
לא שיערתי בנפשי שהגורים יחזרו בריאים ושלמים ביחד עם הרכב!
ניסיתי לתפוס אותם אך הם עלו שוב אל תוך המנוע. לאחר נסיונות רבים להוציאם משם קראתי לבחור אחד שגר בסמוך וטיפל בהם גם כן ולאחר ששנינו ניסינו וכל שעלה בידי היה לתפוס את אחד מהם ולהחזירו לשיחים, ומכיוון שהבחור ידע באיזו דירה גרה בעלת הרכב, החלטתי להעיר אותה, למרות השעה המאוחרת קצת. היא ירדה ופתחה את מכסה המנוע.
רק כעבור קרוב לשעה של חיפושים עלה בידי לשלוף מתוך המנוע גור נוסף. נדמה היה לי אפילו שהבחנתי בגור השלישי אך לא הייתי בטוח.
בעלת הרכב סיפרה שהיא נסעה עם הרכב נסיעה ארוכה למדי, לערים סמוכות, שכללה כמה תחנות בדרך. היא חששה שבמנוע נותר הגור השלישי. אמרתי לה שלדעתי רק שניים חזרו עימה אך אבוא שוב מוקדם בבוקר ואבדוק.
למחרת לפנות בוקר חזרתי לשם שוב ואכן שמעתי להפתעתי יללות חלשות מתוך המנוע. הצלחתי לקרוא לו החוצה, לגור השלישי...

זה עתה
יצאו מתחת
יד הבורא
כפות רגליים
זעירות
עינים פקוחות
מלאות שמחה

בעקבות הארוע יוצא הדופן הזה החלטתי להעלות את הגורים אליי למעלה ולהוריד אותם לסירוגין על מנת שיוכלו לינוק מהאמא. הרגשתי כמו עובד רווחה שלוקח מאמא את ילדיה עקב הזנחה...
  השיטה הזו דווקא עבדה היטב אך לאחר יומיים החזרתי אותם אליה באופן קבוע. קיוויתי שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו שוב.
זה באמת היה כך למספר ימים אך בסופו של דבר הם שוב נכנסו אל רכב, הפעם של חברה של אותה בחורה שנסעה עמם בפעם הקודמת.
הם הוציאו משם רק שניים ומכיוון שלא ראו נוספים הם חשבו לתומם שהיו במנוע רק אותם שניים בלבד וכך אותה נהגת נסעה עם הגור השלישי, שהפעם לצערי הרב נעלמו עקבותיו לתמיד...
כך נותרו להם רק שני גורים, אותם אלו עם הפרוות היפות.
וכשהמקרה הזה חזר על עצמו,לפני ימים אחדים, בפעם השלישית החלטתי כי לא נותרה ברירה אלא לשמור אותם למעלה ולהוריד אותם למטה לסירוגין, בעיקר בשעות הערב והלילה.  במידה והם שוב יהיו במנוע של רכב נוסע, קשה להאמין שמזלם הטוב ישחק להם פעם נוספת וחבל יהיה שיקרה להם משהו כיוון שהם באמת חתלתולים יפים ובריאים.
מובן שהדבר מתאפשר רק בזכות כך שהאם מקבלת אותם בכפות פתוחות, מלקקת ומיניקה אותם, למרות שהיא רואה אותם רק בחלק משעות היום. תופעה מעין זו היא נדירה בעולם החתולים. (כך גם חתולים שנוסעים במנוע של רכב וחוזרים עמו ללא פגע...).

חתולי רחוב בוגרים מצליחים בדרך כלל לשרוד, גם אם לא תמיד הם נהנים מאיכות חיים טובה.
אך אצל הגורים זה עניין אחר- אצלם זה אכן מאבק הישרדות. רובם אינם מצליחים לסיים את שנת חייהם הראשונה ורוב הגורים ללא אמא שניסיתי לגדל לאורך השנים, מתו או נעלמו. גם רבים כאלו שכן טופלו ע"י חתולת אם מתו מסיבות כאלו ואחרות.
נותר רק לקוות שהשניים האלו יצליחו לגדול ללא סיבוכים נוספים, ושיעברו עליהם חיים רגועים,פחות או יותר...

אמן.


זה עתה יצאו
מתחת יד הבורא
צרור חיוכים חיים
מלא חן
ותום

אסתר ראב, 1978