אז עכשיו אנחנו נוסעים ביחד לסיני. אני, שהייתי בסיני לבד עם החברים, נוסע לשם

בפעם הראשונה בזוג. מה אני אגיד לכם. סיוט. דבר ראשון היא רוצה לבזבז, להוציא כסף,

כמובן שהיא רוצה לטוס, היא רוצה להגיע רעננה, צוננת, מפתה, ללכת עם ולהרגיש בלי, למה

היא בטוחה בכלל שזה חו"ל, שיהיה שם דיוטי פרי. ככה זה, בטיסות: נשים בטיסה מפנטזות על

הדיוטי פרי, גברים מפנטזים על הדיילת.  אבל אני מזכיר לכם גברים, שהטיסה לסיני זה ארקיע

ישראייר – אלה דיילות שלא התקבלו להיות אפילו דיילות בסופר פארם, עם כאלה דיילות לא

פלא שהסיסמא של הסופר פארם זה "קפיצה קטנה לחו"ל". ככה שאם אתה רוצה לפנטז על

מישהו נשאר לך רק על הטייס ויש להם דווקא שמות סקסיים :יינון מגל, גור צלל, . חוץ מזה אתה

אומר לעצמך סיני זה בעצם ישראל, זה שלנו, אז אני לא אסע עם האוטו? אתה נוסע עם האוטו

שלך כי אתה אוהב את האוטו שלך, ואתה גם אומר, אם כבר לנסוע איתה אז לא להיות לבד.  

אבל איך משכנעים אותה לנסוע באוטו? הבחורה לחוצה לטוס, ונכנסו לה פחדים, היא קראה

בעיתון סיפורי זוועה על ישראלים במצריים, והיא מפחדת, אתה אומר לה "מה קרה לך, זה כל

הקטע בשלום, כל ישראל ערבים זה לזה, זה מזרח תיכון חדש, היום אפשר לנסוע עם האוטו

עד דמשק". בקיצור מילים כמו דמשק, לינץ', ראס בורקה ותנזים, כנראה לא עזרו, הטיעון הזה

לא עבד- יש שם ערבים והיא מפחדת. האמת די בצדק, למה הקטע עם סיני, זה שתמיד יש לך

בראש איפשהו את אקספרס של חצות. כולם ראו את הסרט. בואו נודה בזה, סרט מפחיד.

בייחוד כשאתה נוסע לסיני עם חברה שלך באוטו, ואתה נזכר בכמה סצינות, עם סוהרים

שמנים עם שפם, שקוראים להם רפיקי שבתור עונש, עושים לך שפטים בטוסיק, והכול בגלל

טעות קטנה. ואתה לא מוכן ליפול על שטות, אתה לא תפקיר את הטוסיק שלך בידי האויב. מהר

מאוד עולים לך סיפורים  על טחן, עזאם עזאם. לכן, עוד לפני שנסעת לסיני דאגת לנקות את

האוטו יסודי. מה זה לנקות? ללקק כל פינה, שחס וחלילה לא יהיה שם איזה פירור של כדור.

הרי ישראלים יש להם ים ציוד צבאי בבית. אנשים שירתו 3 שנים בקריה כל הבית פצצות

תאורה, אר פי גי, טילי אויר קרקע, מטוסי קוברה ,פורייקט הלביא,רימונים. עכשיו לך תדע עוד

ממי קנית את האוטו,יש לך  חיל תחזוקה שלם בבאגז'. בכלל ישראלים אוגרים דברים בבגאז'

כאילו זה הרחבה של הבוידעם, אשכרה אתה נוסע באוטו עם המחסן של כאילו.  אבל עכשיו

אתם עוד בבית. והיא כבר בטריפ,  אתה מסביר לה שבסיני אין כסף, בחופשה הזו לא מדברים

על כסף. פה זה לא אירופה ,אין שופינג אין גירויים, אין מבצעים, אין כוכבים, אין כוכביות, אין

סיבה להצביע פרס. אבל זה לא עוזר, בינתיים אני רואה היא מכינה חמש מזוודה, שמונה

שמלת ערב, שלוש נעל עקב, שתי מגירות שלמות מהבית של כלי איפור, ואתה נגנב "בשביל

מה? זה סיני, לאיפה תצאי בערב, כל הבדווים שם הולכים שם עם כפכפים, תקועים בסבנטיז

עם טרנינגים אדידס, חולצות של סטיב אוסטין, נראים כמו רבקה מיכאלי". לא מספיק כל זה אני

רואה אותה אורזת שנורקל וספרים, אנשים נוסעים לסיני או לצלול או לשקוע. ואבל למה לקחת

שבע קילו ספרים? שמתם לב לזה שאנשים, כשהם נוסעים לסיני פתאום נהיים הקורא

המתמיד, חברי מועדון הספר הטוב. באנה מי קורא שם משהו בכלל. בדואים, חם, שמש,

דיזינטריה, מלריה, אבל מה אנשים סוחבים אתם ארון ספרים שלם, ואני, מה לי ולספרים? עד

היום מתקשרים לאמא שלי שאני חייב ספרים לספריה, אני אבא כותב בארבע שגיאות, הספר

האחרון שקראתי היה דני דין במטוס החטוף... הבחורה פירקה חצי בית, אבל אתה לא מתלונן,

זה נגדך אבל גם לטובתך. אתה אומר לה :   "הכי טוב באוטו, האוטו סוחב הכול, ככה לא

תסחבי כלום".  לא משנה שאתה אומר לעצמך שגם האוטו לא סוחב, בינתיים אתה משקיע פי

שלוש במוסך להכין את האוטו לסיני, בדרך קפצת לממסי עשית ביטוח, כבר שילמת יותר

מטיסה אבל אתה מבסוט, היא קרובה לשכנוע, ואז אתה שולף את המסמר האחרון, את הנשק

הסודי, את הקלף החזק שלך בתור גבר: "מתי פעם אחרונה היינו חמש שעות ביחד, לבד,

במקום אחד סגור,בלי מזגן, רק את ואני? מה קרה לך, ניסע באיזי, נהנה מהדרך, נעצור, לא

נהיה תלויים באף אחד -  נראה יחד את הנוף, נחנוך יחד את הרמזור בדימונה,  ינשרו לנו

שערות בכור, נשתה משהו אצל כושי,יהיה מגניב ,יהיה רומנטי,נהיה ביחד" כל הזמן אתה

מדגיש את המילה ביחד. ככה היא נשברת. המילה ביחד, גבירותי ורבותי, שוברת נשים, אנחנו

סוף סוף באוטו. נסיעה טובה.