אני ריקה! היא צורחת לי, ריקה!

ואני מעבירה אותה את השעור הכי חשוב שאני למדתי בחיי - לצרחות אין שום משמעות, אין להן השפעה על כלום.

רק לאזניים הנכונות יש סיבה לשמוע את הקול, ועל כן גם הצרחות המחרישות ביותר לא יגיעו רחוק.

ורק לי יש אזניים לשמוע את מה שאת אומרת. את לא צריכה לקלל, את רק צריכה להגיד מה הבעיה.

אני ריקה, היא אומרת בשקט, מנסה להשמע רגועה, אבל אני יודעת שהיא בהיסטריה.

זה הכל? מה אכפת לי שאת ריקה?

ולפני שאני שמה לב היא כבר שוברת כלים