מיומנו של נכה מצוי
בבלוג זה אני אספר את הסיפור שלי,נכה פיזית שמנסה להשתלב בתוך החברה \"הרגילה\" אך זו דחתה אותו ועודנה וכך דחתה ועודנה דוחה גם את מכריו הנכים.
אבל היומן הזה,הרבה דפים נסתרים יש בו,ואתם מגלים כל פעם טפח.............
פוסטים פופולאריים
-
מכתב אהבה
7/10/11 | 28525 צפיות
-
אבוד בלעדייך
14/5/13 | 955 צפיות
-
למה?
26/12/08 | 648 צפיות
-
גם אתן מרעידות את הקיר!!!!!!!!!!!
8/1/09 | 584 צפיות
-
כביש החיים
8/2/08 | 411 צפיות
-
ההפסד כולו שלי
14/2/11 | 1319 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתנה שבורה 17/11/16
- קשר מיוחד 24/10/16
- פחד 15/10/16
- להתקרב,שוב......... 13/10/16
- "לשמן את הצירים" 2/9/13
- אבוד בלעדייך 14/5/13
0
לחזור למחזור?
ביום שישי הקרוב אני מוזמן לפגישת מחזור בתיכון שלמדתי בו,כמו שאתם בטח מבינים ואולי יודעים שנותי כתלמיד היו קשות מאוד לאו דווקא מבחינה לימודית,אלא מכל מיני בחינות אחרות. התיכון היה לי קשה מאוד בעיקר השנה האחרונה. ואני מתלבט , מאוד מתלבט... האם ללכת לפגוש את האנשים שחושבים שהסייע שלי עשה במקומי תבגרויות? האם ללכת לפגוש את המחנכת שלי שטענה ואולי עוד טוענת שאני לא יודע מה זה להיות מאושפז בבית חולים?-סיפור ארוך.. . האם ללכת לראות את האנשים שהתערמו בקול גדול על ההקלות שקיבלתי בבגרויות? האם ללכת לפגוש חלק מהאנשים שאמרו שהבגרות שלי היא רק בזכות העזרה שלהם? מצד אחד נכוותי מהם-גם מתלמידים וגם ממורים נכוותי קשות מפחיד ומביך ללכת לשם. מצד שני- אני רוצה להראות את עצמי שם,להראות שאני לא מי שחשבו שאני,לנסות להראות את מי שאף אחד לא ראה ורואה. אני רוצה להראות את עצמי שם, להראות ביטחון, אפילו מזויף. אני חושש שאחרי המפגש,אני אכנס לכל מיני מחשבות לא טובות ומין סוג של תיסכולים. משהו מושך אותי ללכת ,לא יודע להסביר מה אבל אני מפחד מזה כמו מאש, לפעמים המפגש עם אנשים שמכירים אותך היכרות שטחית מאוד ושלא ראית אותם תקופה ארוכה,לפעמים זה יותר מפחיד מלפגוש אנשים חדשים.... ביחוד בשבילי.. שאני מפחד גם מזה וגם מזה כמו מאש. אני מבולבל,לא יודע מה להחליט ושואל ומתיעץ אתכם: ללכת או לא?????????
בסוף לא הלכתי,תקפו אותי מחשבות ורגשות חזקים בלילה שלפני והבנתי שאם אלך אחווה אותם בעוצמה ולא רציתי. לפי מה שהבנתי,גם לא הפסדתי הרבה..... חיילים מעדפים לישון בשישי בבוקר. ובכלל אנשים צעירים הבנתי ש"להראות" להם זו לא באמת מטרה,מה יצא לי מזה? אז לא חזרתי לשם,וטוב שכך.... |
תגובות אחרונות
-
הקשתית
בתגובה על קשר מיוחד
-
נערת ליווי
בתגובה על מוש
-
אריאל, חיפה
בתגובה על "לשמן את הצירים"
-
נהר גועש
בתגובה על מכתב אהבה
-
or1503
בתגובה על זה לא סתם אולי.. אתה האור בחיי...
-
נהר גועש
בתגובה על אבוד בלעדייך
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לפי דעתי אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד
האם הערך העצמי שלך תלוי ב "מה יחשבו?" ברור שלא
לכן, טוב עשית שלא הלכת
יש דרכים טובות יותר להתגבר על מכשולים
אבל "להראות להם" ו "לסגור חשבונות" אלו לא דרכים
שיביאו לך תועלת..
בהצלחה וכל טוב
אסף
עצות מאוד חכמות נותנת לך עופרה..
ואני אוסיף רק שתלך עם ראש מורם
אתה יכול להרשות לעצמך להרגיש
טוב מאוד עם עצמך..
אני לא מכירה אותך אישית אבל
רק מלקרוא את הפוסטים שלך
ניתן להבין שאתה בחור מאוד מיוחד
וחכם...
"כל העולם כולו גשר צר מאוד
והעיקר לא לפחד כלל..."
סוף שבוע מקסים
שיהיה לך אור
ציפי
חזרתי לככב....
קשה לי ל לייעץ לך.
מצד אחד אתה לא מרגיש שכדי לך ללכת.
מצד שני אולי זאת החמצה, אם לא תנסה לא תדע
לעולם.
ביננו אם היתה לי הרגשה דומה לשלך - לא הייתי
הולכת.
לך בכוחך זה...
לך כדי לפגוש את כל החברים שלך.
את אלה שהיו חברך ואת אלה שיהיו מעכשיו.
לא כדי להראות להם ולא כדי...
לך כדי להתעניין מה עלה בגורלם וספר מה קורה איתך.
ללא חשבונות, עם קבלה ונתינה ומתוך נדיבות.
תראה שהכל יהיה לטובה:)
ללכת, ושהם יתמודדו.
הדילמה הנצחית בין "להראות להם!!" לבין "לא חייב להוכיח שום דבר" - מוכרת לי מאד .
מנסיוני אני יודע שכל בחירה גורמת לי להצטער . בכלל , 'תיקון לאחור' אף פעם לא מביא את התוצאות הרצויות .
יש לי רשימה ע-נ-ק-י-ת של אנשים מהעבר שמחולקת (אני בן אדם מסודר) ל- "אנשים לנקום בהם" , "אנשים להוכיח להם ש..." "אנשים להשפיל" ו-"אנשים לבקש מדודו טופז לטפל בהם" - אני לא עושה עם זה כלום (רק מעדכן מפעם לפעם)
רוצה לומר - אין טעם לנסות לעשות את הדבר הנכון כי , בלי קשר לבחירה , זה אף פעם לא מספק . אז , הנה העצה שלי - אם יהיה שם אוכל טוב ומשקאות-חינם , לך לפגישת המחזור , אם לא - השאר בבית .
כמו שאמרתי לך כבר
לחזור ולסגור.
אצלי אף פעם לא היה דבר כזה
וגם אם היה ויש לי חוויות די טובות
מבית הספר וגם מהתיכון,
לא הייתי הולכת, מסיבה פשוטה
לא אוהבת דברים כאלו!
תעשה רק מה שאתה אוהב!!!
אני לא יכול לתת לך עצה אלא רק לספר לך מנסיוני.
אני בוגר הגמנסיה הרצליה המתנאה בפגישות מחזור מפוארות ומושקעות.
פעם, לפני 150 שנה, החלטתי ללכת לאחת כזאת. ההתרגשות הייתה רבה. לפגוש את ההוא וההיא ואת המורים..ובכלל.
5 הדקות הראשונות באמת היו מרגשות. ואווו...איך לא השתנית ( לא מותק זה העיניים שלך שכבר לא משהו) ואווו ואי ואו ואי... אחרי 5 דקות מבוכה גדולה.....אתה זוכר איך הצצנו להיא בטיול? אתה זוכר איך עשינו להוא....ולהיא....ולשיגועים למורים. מה לך ולזה היום?
והמורים עצמם שהיו אז גדולים מן החיים נראים, ברובם, כפנסיונרים חביבים. מה אתה עושה? מה את עושה? (למה חשוב לי לדעת מה את עושה אחרי 25 שנה? עד עכשיו הסתדרנו מצויין בלי לדעת מה השני עושה. לא?). ילדים...ואווו...יש לך שני ילדים? ואווו. ואם יש לך ממש מזל ההיא שהייתה מלכת הכיתה והיום נראית כמו דודה מוורשה תשלוף את תמונות הילדים ואתה תאלץ להשמיע ואווו ואהווו משלך.
Never again!
היי,
מה שתחליט לעשות, זה בסדר,
חשוב מה ירגיש פחות טוב, ללכת או לא ללכת.
הכי חשוב שבכל מקרה ומה שלא יהייה, אל תצטער,
על הבחירה שלך, כי בינינו מה זה חשוב האחרים?
מה הם חושבים או אומרים?
כשאתה יודע מי אתה ומה כוונותיך, כל השאר לא חשוב.
למד לשמוח ולתת לעצמך קרדיט, רק על כך שהחלטת החלטה,
והלכת עם ההחלטה שלך עד הסוף.
כאן תמיד,
חנה
אור לפעמים שיש מצבים שמאוד קשה להתמודד איתם זה בסדר לא להתמודד איתם כלל.
לעשות דברים מתוך בחירה.
פילוסופיית היתושים שלי סוברת ש...
אתה לא אמור להראות או להוכיח לאף אחד מי אתה או מה "יצא" ממך.
באופן אישי שונאת את המפגשים הללו.
אם לא פגשתי אדם מסויים מהתיכון כנראה שלא ממש רציתי לפגוש אותו.
לדעתי אתה צריך ללכת
בסופו של דבר אנשדים ישתנו
אתה תתפלא כמה שתראה אותם אחרת
אני לא הולכת להיכן שלא נעים לי
אני לא חושבת שזה חוסר התמודדות
אני חושבת שפשוט לא מתחשק לי
לפגוש אנשים עם דעות קדומות, אנשים קטנים
שלעולם לא יצליחו לשנות את האמונות שלהם.
אצלי בבית הספר התיכון רב הבנות התחתנו בסיום הלימודים או מיד אחרי הצבא
וזה נראה להן הדבר הכי טבעי והכי נכון
כששמעו שהתחתנתי בגיל מאוחר ישר שאלו אם אלו נישואים שניים
כי לרגע לא חשבו שאולי את שנות ה 20 הקדשתי ללימודים,
לרגע לא חשבו שעברתי כמה מערכות יחסים כדי למצוא את האחד
מבחינתם היה להתחתן בתולה.
אז לשם אני אלך?
אור
דעתי כדעת הרוב
כוכב
אור..
מסכימה עם אורבך
אתה יכול להיות סמל להשראה!
היי אור-
אני מאמינה שגם לאחרים שמתכוונים להגיע יש התלבטויות דומות לשלך, (אולי ברמה פחות קיצונית). הם חוששים שהחבר או החברה מפעם ייראו הרבה יותר טוב, שבן-בת הזוג שלהם יהיו יותר ייצוגיים, שהאחרים השיגו יותר, צברו יותר חוויות, עשו יותר כסף, ועוד ועוד. גם זכרונות לא פתורים ממי שהכאיב לנו, שגרם לפציעה נפשית, כל אלה לא עוזרים לנו בפגישה המחודשת.
בניגוד לחברים אחרים בקפה, אני לא משוכנעת שהליכה לכינוס מהווה איזה שהוא מדד לניצחון. מה פתאום? בהחלט ייתכן שאי הליכה לכינוס הטיקסי הזה היא הנכונה מבחינתך עכשיו.
והרי יהיו עוד התוועדויות כאלה--עוד חמש, עשר, עשרים שנה. יהיה לך מספיק זמן לפגוש אותם בעת שתחוש שאתה מוכן יותר. ואני משוכנעת שבבוא היום, כשתשמע מאחד ה"חזקים" במחזור שלך אילו פצעים ופחדים הוא נושא מאותה תקופה, ותבין שפצע הוא פצע הוא פצע, ותוכלו לחלוק את החששות הללו, אז תחוש שאתה יכול להכיל את הכאב והפגיעות.
חיבוק,
מאירה וייס
בטח שללכת .. יש לך אותך ואתה הכי חשוב ... ציפ
אורצ'וק,
תנסה לבודד את הרגשות מהעבר ומההווה..
תנסה לחשוב מה המטרה במפגש? ומה המטרה שלך?
מה היית משיג אישית, רגשית (או מפסיד)?
מה הציפיות שלך?
ובסוף... תנסה לחשוב שאם לא היה לך אלמנט הפחד/ החשש - מה באמת אתה רוצה?
אור,
האם לדעתך האנשים האלה, בוגרים יותר, עם יותר ניסיון חיים, האם יש סיכוי, שהם יראו אותך היום אחרת?
אולי לחלקם שי ילדים, משפחה, עם סיפור דומה לשלך, אולי אתה יכול להיות סמל להשראה,
אולי יש שם נטוורקינג מצוין, שאתה יכול למנף?
ברור,שמלצתי - ללכת !
שתף במה היה.
יניב
אני חושבת שגם אתה בגרת והתפתחת לכיוונים שונים וגם חבריך לספסל הלימודים עברו כברת דרך בחייהם, בגרו והתפתחו. אם לא תנסה, איך תדע? איך תדע שהם שינו/לא שינו יחסם אליך? איך תראה להם את אור הבוגר יותר? אני מבינה את הקשיים אבל חלק מקבלתך על ידם תלוי בך, והצעד הראשון הוא ללכת ולהאמין שהזמן והמרחק עשו את שלהם. בהצלחה.
היי, אור,
בתור מי שגם לה היה קשה קשה קשה קשה בבית הספר כילדה שונה ואחרת,
לא הלכתי לפגישת המחזור שנערכה לפני כעשר שנים, למרות פער השנים הגדול שחלף.
לידיעתך- נפרדתי מעול מוסדות החינוך האלו לפני 27 שנים, ב- 1982,
נדמה לי לפי גילך שטרם נולדת אפילו אז?
לא הרגשתי שום צורך להראות את עצמי במקום המוני שכזה, לטיפוסים לא נעימים לי.
לי היה ועדיין יש צורך למחוק, לטשטש, לגרום לדהיה של כל הטראומות מאז.
לא היה לי אז וגם היום אין לי הרושם שמפגש כזה היה תורם לי או להם.
חברות שלי הלכו לפגישה ואמרו לי אחרי כן שלא הפסדתי כלום, ממש כלום.
אור, זו אני, ואתה בחוכמתך עם עצמך, תדע מה הכוחות שלך להתמודד עם כך.
אני רק הבאתי את הצד הקטן והצנוע שלי, כדי לנסות להביא לך עוד צד בחשיבה.
מה שתבחר לעשות, רק תרגיש טוב עם ההחלטה!
שיהיה לך יום נפלא וקל.
אור ידידי הצעיר והיקר,
לדעתי אתה צריך לעשות
מה שהלב שלך אומר.
מה שאתה מרגיש מהבטן.
לחשוב אם באמת אתה רוצה
ובאמת מרגיש שבא לך ללכת.
ולא ללכת לשם משיקולים
של "להראות להם"
ו/או "להוכיח משהו למישהו."
אם יש לךרצון פנימי חזק
ללכת, לך על זה.
זה מה אני יכולה להעביר לך מניסיוני.
כאשר בחרתי לעשות דברים
לא מתוך הלב
לא הצליח לי.
מאחלת לך בחירה נכונה
הנאה מרובה מכל החלטה שתחליט.
תעדכן...........
ידידי היקר
זה מאד פשוט
תלמד לאהוב את האש ולא לפחד כמו מאש
לך רגוע, אתה לא יוצא למלחמה
אתה בא להראות שאתה חי ויותר יפה ממה שהם האמינו
יצליח, יופי
לא יצליח, לא קרה כלום
שחק אותה, עם חיוך, לא עם כעס
הכל מעולה פלוס
:-)
אור,
שאלה,
אם לא תלך ..מה תרגיש?
וחוץ מזה ..אמרנו שעלי ה-SMSים לא?
ישנם דברים בחיים שאנחנו לא יכולים לשנות.
הדברים האלה גורמים לנו להגיב כך או אחרת.
הדבר היחיד שאנחנו כן אחראים לו , זה התגובה שלנו לדברים אלה.
אני מציעה לך שני דברים:
א. לך בלי ציפיות.
ב. לפני שאתה הולך, שב עם עצמך ותתחבר לדברים שונים שעשו לך טוב. דברים שמאוד שימחו אותך. כשתהיה מחובר לעוצמה שלך, תוכל לראות דברים אחרת. זה יעזור לך לשחרר את החששות והפחדים שמלווים מפגש כזה.
מאחלת לך בהצלחה.
באהבה
עופרה
תעשה מה שעושה לך טוב
אולי לא אקלע לדעת רבים אבל: לא.
בשביל מה אתה צריך את זה?
מה הם בשבילך עכשיו?
הם הרי לא פקטור/קבוצת התייחסות/גורם מוסמך ומעולם לא היו.
נתק את הכבל האחרון.
מתעבת מסיבות מחזור.
יאק.
חחחחחחח
גדלתה בכל המובנים*
ללכת,
ולדעת שאתה כבר הרבה הרבה מאחורי זה.
ללכת, להתמודד, לסגור חשבונות עם העבר, עם עצמך ועם אחרים.
לא הייתי אומר שזה אגו...