סוזאן, שרציתי לכתוב לך, 

אחרים כבר כתבו,מי היא מכל השאר.

ולא היה אכפת לי, כלל.

ומדוע סוזאן מדוע,

השיבולים מתכופפות

שהרוח בם נוגעת,

מדוע אינן נכנעות.

גיליתי סוזאן שכתבו כבר על שמך,

ובכל מחרוזת מילים הוא עבר.

כאילו יש בו את הכוח להסביר אותך סוזאן.

אולי זהו הכוח,

אולי הסוד הוא בחיבורי התדרים המרכיבים את שמך,

אלו המרעידים פרחים להתעורר.

מאוחר מדי,

גם הלילה כבר לא יכול לחכות,

עוד רגע, עוד מעט.

אילו יכולתי להסיר את הזמן מעליי.

הייתי.

הייתי הופך בך סוזאן,

הייתי מורד בתוכך, בזעם על עוולותייך סוזאן.

הייתי נושף באויבייך, מקלף סלעים בידיי.

לך סוזאן, הייתי.

כל המילים האלו, מהן באמת, 

קצה מחשבתי המפויחת.

חיבור חשמלי לא תקין.

קצר משמעותי?

עדיין.

מילים של יוסי אלפנט:

תרגום של נעמי שמר למילים של לאונרד כהן

סוזאן אותך לוקחת אל ביתה ליד הנחל
קול סירות אתה שומע כשתנוח לרגליה
דעתה טרופה עליה ולכן תרצה אליה.
תפוזים ותה הכינה שבאים מארץ סין הם
ואם אז תרצה לומר לה כי ליבך הוא ריק וזר לה
היא תסחוף אותך כמו נחל, היא תאמר לך בלחש
כי תמיד שלה היית..

אם תרצה איתה לנסוע, כעיוור איתה לנוע
בסוזאן תוכל לבטוח, כי נגעה בך באצבעות רוחה.

ספן אחד ידעתי שפסע מעל המים
שהרבה לראות בעוני ממרומי מגדל הסבל
וכשראה כי יורדי הים אותו יבינו
הוא אמר: "היו כולכם כספנים במצולה"
ובעצמו הוא תם לגווע עוד בטרם השמים
נפקחו אליו כמו שער צללו כמו עופרת
בלב ים.

ותרצה איתו לנסוע כעיוור אחריו לנוע
הן רק בו תוכל לבטוח, כי נגע בה באצבעות רוחו.

אז סוזאן אותך לוקחת, מובילה אותך לנחל
לבושה סחבות הדר היא מיריד הסמרטוטים
החמה כדבש זורחת על הליידי מהנחל
היא מראה לך דברים שם על אשפה צומחים פרחים שם
גיבורים בתוך הגומא, ילדים בתוך הבוקר
משוגעים לאהבה הם, אך לנצח ישוועו
כשסוזאן בהם מבטת.

ותרצה איתה לנסוע, כעיוור בעקבותיה
בסוזאן תוכל לבטוח כי נגעה בך באצבעות רוחה.