(לקבלת "הציון" המשוקלל האמיתי של המופע יש להכפיל במקדם "קומפנסציית קליר מחפש השלמות" - גדול מ-1.0). ראשית, המקום. הובטח ביתן 1 גני התערוכה (אומרים שיש שם אקוסטיקה טובה) , במקום זה, כשהגעתי, אני שומע פתאום מוסיקה בחוץ. הסתבר שלאור מכירת הכרטיסים הגדולה מהמתוכנן ( כ- 12,000 במקום 6,000) נאלצו להעביר את המופע החוצה לדשא, למתחם שנסגר באופן מאולתר, סטייל פראק הירקון. חבל רק שהתקציב מהמכירות הנ"ל "לא אפשר" בניית במה גבוהה באיזה מטר, על מנת שאנשים יוכלו לראות טוב יותר (שיפוע לא אידיאלי לדשא שם ). יחד עם זאת, הסאונד היה טוב, וגם ההקרנה על שני המסכים, אחד מכל צד, והנושא נשכח די מהר. היו בזה גם יתרונות- אוויר נקי של חוץ (מתובל בריחות שבאו מניירות מגולגלים, בוערים בקצותיהם), תחושת העמידה על הדשא במופע, יחד עם כולם, עם אווירת מופע הרוק שבכך, דבר שהוזכר גם בהקשר למופעים קודמים כאן. כמובן שלאור כמות הקהל, האפשרות לאתר מישהו מהחברים שהודיעו שמגיעים גם, הייתה חסרת סיכוי. הופעת החימום הייתה של להקת אפרת (קצת פרטים עליהם ניתן לקרוא בפוסט ההכנה שלי למופע ,בתגובה של גרובי)http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076159 טובים מאד, אהבתי, סקציית גיטרות מצוינת, חבל שזה היה רק כ-20 דקות. הסייג היחיד שיש לי מהם הוא שבקטעים מסוימים (לא כולם) זה נראה כאילו ושפכו לאיזה סיר את כל הסגנונות האפשריים, משהו כבר יתפוס מישהו. משהו דומה לזה, במינון קטן יותר, קורה לדעתי גם עם הדרים. בערך ב21-00 הדרים עלו לבמה. עוד לפני כן, הציבו את מערכת התופים של פורטנוי, היא הוצבה כמעט בחזית הבמה ובמרכזה, מכוסה בבד מהסוג שהיה נדמה לי שהולכים לחשוף שם בפני הקהל יצירת אומנות של מיכלאנג'לו או דה וינצ'י. לא נאה לו לבחור הזה מיקום סטנדרטי סטייל בונהם , פייס ואחרים, אבל נסלח לו, אכן מתופף בחסד. עליית חברי ההרכב לבמה ותחילת המופע לווו בשאגות עזות של הקהל, בעוצמה שלא שמעתי כבר מזמן, אפילו לא בחו"ל(אולי אצל מקרטני), ועל כך כבוד לקהל כאן. בכלל, הופתעתי מכמות המעריצים של הלהקה בארץ. הקהל, ברובו צעיר מאד, מכיר את מילות השירים ,שר אותם עם הלהקה והתחושה באוויר הייתה די מחשמלת. בשלב מסוים במופע, ראיתי בחורה, צעירה מאד, 20+-, מתוקה, שרה ממש מילה במילה עם הלהקה. חשבתי על כך , אפרופו הפוסט שלי על זוגיות ומוסיקה, שאני מקנא בבן זוגה. הלהקה ביצעה שירים ממבחר אלבומיה , גם מהאחרון, שאמור לצאת לשוק רק בעוד מספר ימים. דווקא קצת פחות מהאלבומים שהצגתי בפוסט ההכנה. כפי שציינתי כבר בפוסט הנ"ל, הצפייה המרכזית שלי בהגעה למופע, הייתה ליהנות מהצמד- המתופף פורטנוי והגיטריסט פטרוצ'י. את זה קיבלתי ובגדול. פטרוצ'י ופורטנוי (לטעמי בסדר הזה) הם הסאונד של הלהקה, בתמיכה מצוינת של הבסיסט מיונג. קטעי הריף המטאליים והסולואים של פטרוצי' הם שהקפיצו במיוחד, אותי , ואת הקהל, ענקים באיכותם. פטרוצ'י, גיטריסט בחסד עליון ומוסיקאי אמיתי , נטול כל מניירות של כוכב (שקיימות לא מעט אצל פורטנוי, היה שלב , על פי מבטיו, שהיה נדמה לי שפורטנוי הולך לבעוט בזמר, ג'יימס לאברי, להעיף אותו מהבמה ולקחת את המיקרופון לעצמו). לאברי, בגדול, היה בסדר, טוב יותר בקטעים מסוימים ופחות באחרים. חשבתי לעצמי שהייתי נותן לא מעט לראות שם במקומו, למשל את יאן גילן, רוני ג'מס דיו, רוב הלפורד (ג'ודאס פרייסט) , ברוס דיקינסון (איירון מיידן ) או אפילו את אחד מהסולנים של פנתרה (עברו שם כמה) ודומיהם. נראה שלאברי הוא במידה מסוימת החוליה החלשה שם, או לפחות אינו משתווה לרמת האחרים. הקטעים האינסטרומנטליים שלהם היו נהדרים, חשתי ממש התענגות על הנגינה, לרבות בקטעים הארוכים יחסית. היה איזה קטע נהדר שבו כל אחד קיבל את שרביט הסולו, בדומה לנהוג בג'אז, ואיזה סולו זה היה אצל כל אחד, תענוג אמיתי. וכאמור, היו אלו קטעי המטאל, על ריפיהם וקצביהם, שהובאו באופן מעורר התפעלות על ידי הצמד p&P , שעוררו את הקהל במיוחד. בהקשר לתערובת המוסיקה שלהם, היה שלב בהופעה שנזכרתי באופן האכילה של בתי הקטנה. בניגוד אלי, היא לא אוהבת לאכול את מה שיש על הצלחת בו זמנית, אלא כל פריט בנפרד, עד סיומו , ואז לעבור לבא אחריו ( לפעמים זה מעצבן אותי ). בנוגע למוסיקה של דרים אני תומך כנראה בסגנון של בתי. אוהב את המטאל ואת הפרוג שלהם, בערך כל אחד לעצמו. וקטעי ביניים מסוימים שלהם, עם מלודיות כאילו מתוחכמות כאלו, מאבדים אותי במידה מסוימת. באחד מהשירים המוכרים שלהם, סוג של בלדת רוק שקטה ויפה, שנוגנה בחושך, הדליק פורטנוי מצית וחלק גדול מהקהל אחריו, כמובן תוך כדי ההתנועעות המקובלת במצבים אלו. בכלל, לאורך כל המופע, פורטנוי סימן לקהל , עם מקלות התיפוף שלו, מתי למחוא כפיים לקצב השירים, להצטרף לשירה וכדו',כאילו והראה לכולם מי הבוס האמיתי שם... כפי שנהוג לומר בכדורגל, פטרוצ'י היה עבורי "איש המשחק" של הערב. גיטריסט שיודע להביא אותה יפה הן בשקטים והן בסוערים ומחזיק לטעמי את רוב הסאונד של ההרכב, כמובן שאולי עם מתופף אחר זה לא היה נשמע כך, אז בואו לא ניקח מפורטנוי את המגיע לו. בקטע סולו מדהים של פטרוצ'י ,כשהוא מוקרן ככה על המסך, כאילו ומופיע רק בעצמו, נזכרתי בתגובה של אורית, בפוסט הקודם, שאמרה שהיא הייתה מעדיפה לשמוע אותו לבד (לבד , את והוא?). היה שם קטע נהדר בו פטרוצ'י והקלידן רודס נתנו דואל של כאילו של שתי גיטרות, רודס עשה זאת במין גיטרת קלידים כזאת, ובשלב מסוים הצטרף גם הבסיסט , ענק. לסיכום, ערב נהדר!
ולבסוף, נקודה כואבת כנראה בכל מופע בארץ, משך ההופעה. "הבטחתי" , בפוסט הקודם עליהם, לפחות 3 שעות. נו דארלינג , לא בישראל. שעתיים ועשר דקות. (פורטנוי הבטיח בסיום לקהל , לצלילי שאגותיו לקבל עוד, שהם יגיעו שוב ...).
עד כאן חברים. להתראות במופע הבא.
התמונות- 1.ההרכב כולו (דווקא את פורטנוי לא רואים כל כך שם ) . 2.פטרוצ'י ( מימין) עם רודס הקלידן. 3.פורטנוי. (נתמך על ידי פטרוצ'י והבסיסט מיונג). |