כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    שחור ולבן

    7 תגובות   יום רביעי, 17/6/09, 16:32
     

    הוא ואני יושבים בשתיקה בחדר המתנה שקירותיו מסוידים בלבן על כיסאות פלסטיק לבנים. רוח קלה מבדרת את הוילונות הצחורים שקופים שלצידי החלון.

    אני לבושה לבן. לגמרי במקרה. ואילו הוא יושב ממולי , מתריס בשקט בחולצה השחורה שלו.

    אני תוהה מי הוא. מעריכה שהוא בשנות הארבעים המוקדמות שלו. העיניים שלו בוהות באיזו נקודה לא ברורה על הקיר. הבעת פניו משדרת חומה. חסום.

    הדלת נפתחת.

    האחות קוראת לו פנימה.

    הוא קם מכיסאו ונכנס.

    שקט לבן משתרר בחדר ורק כתם שחור מטריד את מחשבותיי הלבנות.

    אני תוהה לעצמי מדוע הוא נמצא כאן. מה אומרים לו שם בפנים.

    אחרי כרבע שעה נפתחת הדלת וחולצה שחורה יוצאת ומתיישבת. על אותו הכיסא.

    אני תוהה מדוע אינה מסתלקת מכאן.

    האחות קוראת לי. הגיע תורי להיכנס.

    אני נבלעת בחדר.

    אחרי כרבע שעה אני יוצאת.

    חולצה שחורה עוד שם. על אותו כיסא. רק המבט שלו השתנה.

    אני מתיישבת מולו ומביטה בעיניו. פחד וכאב ניבטות מהן.

    אני רוצה לשאול אותו למה ואינני מעיזה.

    כואב לי בשבילו.

    אני צריכה ללכת.

    אני קמה, נוטלת את התיק שלי ופונה לכיוון היציאה.

    לפני שאני יוצאת, אני מפנה את ראשי לאחור,

    הוא יושב שם כשראשו בין ידיו.

    החולצה השחורה שלו מצמיחה לה כנפיים, דואה מעליו כעורב צורח בקולו מבשר הרעות.

    אני ממהרת להסתלק משם.

    בחוץ, שמש בוהקת מסמאת את עיניי. אחרי שאני פוקחת אותן שוב ומתרגלת לאורה, תוקפת אותי קקפוניית צבעים עליזה, מזכירה לי שהחיים הם לא שחור ולבן, יש גם הרבה גווני ביניים...

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/09 19:34:


      מעניין איך שאת שמה לב לסיטואציה כזו....

      רובנו חולפים על אלו ככה, בלי מבט נוסף....

      ונכונה המסקנה בסוף, העולם הוא צבעים שונים.....

        18/6/09 13:53:
      :-)..ואני בכל פעם נותרת מחייכת.
        18/6/09 12:31:


      הי יקירתי,

      אוהבת לקרוא את דבריך

      והעיקר, את החוכמה להבין ש...

      החיים הם לא שחור ולבן, יש גם הרבה גווני ביניים...

      מאחלת לך לחוות את כל קשת הצבעים

      אסתי

      דרך הצבע

        18/6/09 06:59:


      איריס יקרה,

      את כותבת כל כך יפה...

      תיארת כאן ברגישות סיטואציה שרובנו

      נתקלים בה מדי פעם ולא נותנים עליה את דעתנו.

      מה מתרחש מאחורי הדלת הסגורה של הרופא.

      אלו בשורות קשות אנשים מקבלים שם.

      מה עובר עליהם לאחר מכן.

      נהניתי לקרוא.

      טלי*

        18/6/09 06:32:

      כותבת בצורה מרתקת וצבעונית

      משאירה מקום לסקרנות

       

      נפלאה

        18/6/09 05:02:
      *
        17/6/09 16:48:


      פוסט חכם...

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין