כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלילית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    פוריות. להיות או לא להיות.

    67 תגובות   יום רביעי, 17/6/09, 17:12


    עכשיו, בפרספקטיבה של זמן, את יודעת שהיית אז ילדה. ניצן אשה. עוד לא  בת 26 מה באמת כבר ידעת?

    בדיוק נישאת. הוא לא היה אהבת חייך או האדם שציירת בפנטזיות שלך. היו לך בכלל פנטזיות? כי את האמונה איבדת עוד הרבה קודם. האמונה בעצמך. אולי בכלל לא היתה לך אמונה כזאת. בך.

    רציתם ילדים. רצית. וידעת שזה לא יהיה פשוט, כי הכרת את הגוף שלך. איך מתחילים בכלל?

    אז קנית את הספרים הנכונים, התחלת לספור ימים, הימרת וחישבת מועדים. גם הזדיינתם כמו שכתוב בספרים (לא, לא ספרי אגדות. בספרים האלה, האחרים. שנכתבו ע"י רופאים), חיבקת ברכיים, הרמת רגליים.

    הלכת לרופא.

                  ולרופא אחר...

    ובלי להרגיש כמעט, את נשאבת פנימה, אל תוך שגרה חדשה.

     

    בדיקות דם

              אולטרה סאונד

                               זריקות

     

    לוח זמנים שיוצא משליטתך.

    את דווקא מחבבת את הרופא הזה שלך..

    מחבבת את השקט שלו, את הנועם שלו, את הרוך בדיבור.

    את יודעת שהוא מבין אותך. ואת כל כך זקוקה לזה עכשיו - לבטוח בו. את כזאת, נכון? צריכה לבטוח באנשים. קודם כל להאמין. לא לחשוד בכולם כל הזמן.

    אבל בעלך לועג לו.

    "מה הוא בכלל מבין?"

    "הוא לא שומע"

    "סנדלר"

    את מאבדת אחיזה.

     

    יש את החברה הזאת שלך, שיודעת מה קורה איתך. רק היא, אבל היא טרודה בתהליך דומה לשלך, קשה יותר, ואת לא רוצה להעיק.

    את, בעצם, לבד. בעלך לא מבין, לא מקשיב, לא מתעניין- זו הבעיה שלך. טפלי בה.

    לבד.

    אז את קונה מחברת. כי ככה את, כשאת צריכה להגיד את כותבת. שנים שאת כותבת לעצמך.

    לאחרים לא סיפרת. לא רוצה לחץ מיותר בדמות פנים מרחמות או שואלות. עיניים חוקרות ועוקבות תמיד הלחיצו אותך.

    ואת רוצה ילדים. כל כך רוצה. בלילות קשים את קורסת על הרצפה, מייחלת לילד, שתוכלי להעניק לו את כל האהבה העצומה שקבורה אצלך.

     

    הציניות מתחילה לפעפע בתוכך. מחריבה חלקות טובות בתוכך. את לועגת לעצמך, לועגת לסיטואציות, לועגת לעולם.

    כמו בבדיקת האולטרה סאונד ההיא (ממזמן הפסקת לספור), כשהרופא קיבל מכשיר חדש, והוא והטכנאי עומדים לידו מתמוגגים מהפונקציות החדישות שבו, כשהמוט תקוע עמוק בתוכך. הם מתאמנים על הגוף שלך. מתלהבים כמו ילדים קטנים שקיבלו צעצוע חדש...

    בסוף את מצטרפת ל"חגיגה" ומתפעמת מחדות התמונה. היי! אלו הזקיקים שלי! שיט.

    וכמה צחקת כשהסתובבת עם מבחנה מלאה בזרע בין הציצים שלך. ילדה.

     

     

    הריון ראשון. דימום. הוא לא עונה לטלפון, ואת חוטפת על הראש מהחברה שלוקחת אותך לבית החולים. הריון כימי. אע? יש דבר כזה?

    הריון שני. אין דופק. צריך גרידה.

    אבל בעלך מתעקש לקבל חוות דעת שניה מרופא נשים חבר של המשפחה. עליו הוא סומך, ולא יעזור לך כמה שתתחנני ותסבירי שאת לא רוצה לפשק רגליים מול אדם שאת חולקת עימו שולחן בארועים משפחתיים או בארוחות שבת. אבל אין לך כוח כבר להילחם ומובסת את מתיישבת על הכסא שלו ומרימה רגליים. זה כבר לא הגוף שלך. מזמן איבדת אותו. את זוכרת את זה? זוכרת כמה חלשה היית? כמה כנועה?

    גרידה, וזה סופי.

    אח"כ בדרך חזרה מבית החולים את חושבת על איך תזחלי חזרה למיטה, תבכי שעות אל תוך הכרית, תרדמי ותתעוררי ליום חדש של מאבק, והוא שואל אם את רוצה לקפוץ בערב לחברים. כאילו כלום.

     

    ומה עם רגשות האשם שלך? שאולי כוס הנסקפה הזו מיותרת? ואולי את לא מתאמצת מספיק? ואולי את מתאמצת מדי? אולי ואולי ואולי ואולי...

    די כבר!

     

    דהקפפטיל, מנוגן, כוריגון, גסטון, גונאל. נדחסים לך לתוך הגוף. מנפחים לך ת'צורה.

    הישבן שלך כואב. תתיישבי בזהירות. לא, את לא סקסית. את בכלל זוכרת איך זה מרגיש להיות סקסית?

     

    וזיונים?

    היו זיונים אז?

    ומגע כלשהו?

    היה חיבוק?

    ארבע שנים של בדידות.

     

    עכשיו תנשמי.

    קחי נשימה עמוקה פנימה

    ושחררי...

     

    זהו. את כבר לא שם.

    חתמת את הפרק ההוא של חייך.

    סגרת את המחברת. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/7/09 06:43:


      חיבוק גדול.

      ריגשת אותי

      }{

        21/7/09 22:32:

      לילית, גרמת לי לבכות......

      עברתי תהליך דומה בנישואין השניים. התחתני שוב רק בשביל ילד. הבעיה אצלו אבל מסרה לקבל את העובדה הזאת.

      זריקות, כדורים, פוריות.... לעג מצידו של מי שאמור להיות החצי השני שלי.... אצלי הכל בסדר אבל לא היתה לי ברירה אחרת. לא צלחו כל הנסיונות, הלב נשבר, הגוף כאב פיזית ונפשית. בסוף הלכתי.......

      גם אני סגרתי את המחברת העבה הזאת.

      מחזקת אותך מרחוק

        21/7/09 22:10:

      צטט: מינואט 2009-07-21 20:03:29

      את שתי בנותי הריתי עם טיפולים, את השלישית שכלתי בחודש השביעי

      יודעת תחושותייך וכאבייך ועם זאת בכל פעם שאני אוספת את בנותיי  לתוך זרועותיי אני נמסה

      היה שווה הכל

      חיממת את ליבי היום.

      וזו הפעם השניה.

      אני שמחה שאת פה :)

       

      היה שווה את הכל. ללא ספק.

       

      והיום עם כל התאורים של מה שקרה ברומניה הלב יוצא אל הנשים שכל כך רוצות ומנסות כל דרך בשביל להגשים את חלומן, והנה נתקלו בעוד מכשול...

      צר לי עליהן

      ואני מקווה שאולי מישהו יתעורר וישנה את החוק בארץ.

       

       

       

        21/7/09 22:08:

      צטט: לא באה 2009-07-21 10:54:13

      מישהו יקר לי מאד היה אומר על זה: "יש לו רגישות של דינוזאור".

       

      פוסט שמעורר זעם כמו בתוך הר געש.

       

      שמחתי לפחות להבין שאת במקום טוב יותר עכשיו.

       

      הרבה יותר קשוב

      והרבה יותר טוב

       

      תודה

       

        21/7/09 22:07:

      צטט: פ@וט ריקי 2009-07-20 23:45:58

      אני מתה לחבק ולנשק אותך. אוחחח כמה אוהבת אותך}{ כמה ריגשת אותי.

       

      בטיפין ובהנאה קוראת את הבלוג שלך :)

      <אשוב עם מנצנץ>

       

      :)

       

      תודה יפתי

      זה הדדי לגמרי. את יודעת.

       

        21/7/09 20:03:

      את שתי בנותי הריתי עם טיפולים, את השלישית שכלתי בחודש השביעי

      יודעת תחושותייך וכאבייך ועם זאת בכל פעם שאני אוספת את בנותיי  לתוך זרועותיי אני נמסה

      היה שווה הכל

        21/7/09 10:54:

      מישהו יקר לי מאד היה אומר על זה: "יש לו רגישות של דינוזאור".

       

      פוסט שמעורר זעם כמו בתוך הר געש.

       

      שמחתי לפחות להבין שאת במקום טוב יותר עכשיו.

        20/7/09 23:45:

      אני מתה לחבק ולנשק אותך. אוחחח כמה אוהבת אותך}{ כמה ריגשת אותי.

       

      בטיפין ובהנאה קוראת את הבלוג שלך :)

      <אשוב עם מנצנץ>

        30/6/09 11:13:

      קשה.

      שמחה שאת לא שם.

      מחבקת! 

        20/6/09 21:56:

      צטט: ofer ben z 2009-06-20 05:08:02

      מרגש מאוד כעת זה הזמן אשוב לככב

       

      תודה..

      :)

       

      שבוע טוב

       

        20/6/09 21:56:

      צטט: עודד השודד 2009-06-19 22:37:38

      שאפו על החשיפה והכנות! וטוב שזה כבר מאחוריך  *

       

       


      תודה,

      עודד השודד (הניק שלך מחייך אותי תמיד)

       

      שיהיה שבוע מצוין

      :)

       

        20/6/09 21:55:

      צטט: מביטה 2009-06-19 22:08:49

       

       

       


      לא בטוחה שהמהות של האישה הוא הולדת ילדים.

      ישנן כאלה שבוחרות לא, אבל מממשות את עצמן בדרכים

      אחרות.

       

      מה שכן, את צודקת, אם עושים את זה עם שותף,

      עדיף שיהיה שותף ראוי (לשני המינים,משני הכיוונים),

      כי הולדת ילדים, זה לא רק ייצור במפעל.

       

      אחרי הלידה מגיע החלק של הגידול.

       

      מאחלת לך שיהיה לך כל מה שרק תבחרי

      ובדיוק בזמן בו תרצי.

       

       

       

       

       

      תודה לך...

      זהו, שדווקא את החלק של הגידול אפשר לעשות לבד.

      איכשהו יוצא שזה פחות מסובך (אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל ככה זה עובד אצלי)

       

      :)

      שיהיה שבוע מצויין.

        20/6/09 05:08:
      מרגש מאוד כעת זה הזמן אשוב לככב
        19/6/09 22:37:
      שאפו על החשיפה והכנות! וטוב שזה כבר מאחוריך  *
        19/6/09 22:08:

      צטט: לילית בת גרב 2009-06-18 20:40:37

      צטט: freestyle 2009-06-18 17:17:50

      צטט: מתפזרת 2009-06-17 19:05:35


      איכשהו הצליחו לשכנע אותנו שמהות האישה היא להוליד ילדים. בכל מחיר. בכל מחיר? אני תוהה. על מחיר אחד לא מוותרים - שותף ראוי לדרך החתחתים. כתוב מצויין. תודה.

       

      אין פה מה ל"שכנע". המהות של האישה זה באמת להוליד ילדים.  מה המהות שלנו כבני אדם . פשוט מאוד להתרבות. זוהי מהות החיים .כל מה שקורא לפני ואחרי זה בונוס. 

      ולגבי השותף הראוי - תגלי לנו איך יודעים לבחור שותף כזה . אצל רובנו קודם מתחתנים ורק אז עושים ילדים. יש דרך לדעת מראש איך יהיה השותף?

      לא יודעת אם זו ה"מהות".

      אבל כן, נשים, בינתיים, הן היחידות המסוגלות ללדת.

       

      ולמרות שלא נשאלתי, אני אענה.

      אנחנו הרי לא חברה חרדית, נכון? יש לנו מספיק זמן לפני החתונה ללמוד ולהכיר את האדם שאיתנו (מה גם שלא חייבים להתחתן בשביל להביא ילדים לעולם), בעיניי שותף ראוי הוא מישהו (והפוך- מישהי. כי זה לא קשור רק להולדה) שקשוב לפרטנרית שלו.

      במקום שיש הקשבה ותקשורת טובה בין בני הזוג, הדברים נראים אחרת.

      לדעתי :)

       

       

       


      לא בטוחה שהמהות של האישה הוא הולדת ילדים.

      ישנן כאלה שבוחרות לא, אבל מממשות את עצמן בדרכים

      אחרות.

       

      מה שכן, את צודקת, אם עושים את זה עם שותף,

      עדיף שיהיה שותף ראוי (לשני המינים,משני הכיוונים),

      כי הולדת ילדים, זה לא רק ייצור במפעל.

       

      אחרי הלידה מגיע החלק של הגידול.

       

      מאחלת לך שיהיה לך כל מה שרק תבחרי

      ובדיוק בזמן בו תרצי.

       

       

       

       

        19/6/09 21:52:

      זורמים טוב

      (חמסה חמסה מלח מים)

       

      שבת שלום:)

        19/6/09 14:49:

      שמח על סוף הסיפור (ההוא). יצאת ממקום שלא היה לך טוב. מקווה שמאז החיים זורמים בתעלה שאת בונה להם ואם מתפזרים אז זה לכיוונים שאת משגיחה עלייהם.

       

      בהצלחה בהכל :-)

        19/6/09 06:28:

      צטט: קאשי זקש' 2009-06-19 00:24:07


      מרגיש שמרגש..

      פתיחות שכזאת ..מרשימה

      אני חושב שהצלחת לנעביר את התחושה שלך לאורך כל  השלב הזה בחיים .

      אהבתי ..אז כיכבתי

       

       

      תודהנבוך
        19/6/09 06:27:

      צטט: davids38 2009-06-18 21:18:50


      היי לילית

      אתחיל מהסוף דווקא , אני שמח שנפל בחלקך לזכות בסופו של דבר , בדבר שלו היית הכי כמהה.

       

      כשהתחלתי לקרוא את דברייך , אמרתי לעצמי : " אוקיי , עוד מקרה מבין רבים ..."

      אך אט אט בזמן שאני מתקדם ממילה למילה ומשורה לשורה , עברה בי מן תחושה מוזרה ומצמררת .

      הרגשתי שאני קורא מתוך המחברת שלי ( שעם הזמן הפכה לדפדפת) , 7 שנים של כתיבה .

      7 שנים 7 פרקים 7 חתימות של דמעה מלוחה.

       

      לא כך תכננתי לסיים את תגובתי לסיפורך הנוגע מאוד לליבי , אך משום מה איני יכול להמשיך לכתוב.

       

      תודה על השיתוף .

       

      תודה לך על השיתוף

      בהצלחה..

        19/6/09 00:24:


      מרגיש שמרגש..

      פתיחות שכזאת ..מרשימה

      אני חושב שהצלחת לנעביר את התחושה שלך לאורך כל  השלב הזה בחיים .

      אהבתי ..אז כיכבתי

        18/6/09 21:18:


      היי לילית

      אתחיל מהסוף דווקא , אני שמח שנפל בחלקך לזכות בסופו של דבר , בדבר שלו היית הכי כמהה.

       

      כשהתחלתי לקרוא את דברייך , אמרתי לעצמי : " אוקיי , עוד מקרה מבין רבים ..."

      אך אט אט בזמן שאני מתקדם ממילה למילה ומשורה לשורה , עברה בי מן תחושה מוזרה ומצמררת .

      הרגשתי שאני קורא מתוך המחברת שלי ( שעם הזמן הפכה לדפדפת) , 7 שנים של כתיבה .

      7 שנים 7 פרקים 7 חתימות של דמעה מלוחה.

       

      לא כך תכננתי לסיים את תגובתי לסיפורך הנוגע מאוד לליבי , אך משום מה איני יכול להמשיך לכתוב.

       

      תודה על השיתוף .

        18/6/09 20:42:

      צטט: m קסם 2009-06-18 19:00:20

      מעולה וכואב וכואב

      יש בדרישות האלו, באולטימטיביות הזו, משהו שהוא לא אנושי

      ואנשים הופכים לעכברי מעבדה של רופאים, משפחות מלאות ב"כוונות טובות", 

       

      צריך לא לפתוח מחברות כאלו כי אח"כ יש אמא ש...  כבר לא נותר ממנה האדם הנפלא שהייתה לפני התהליך אלא "רחם להפרייה"

       

      יודע שאני כותב מנקודת מבט גברית, שלעולם לא אוכל להבין את העוצמה של משהו שצומח בתוככך וגם לא את האבדן של היריון  שלא הצליח

      אבל... זה משהו שמוגזם ולא אנושי

       

      הלחץ הוא לא מגניב (בהמעטה)

      אבל, בעיניי, זה שווה את הכל.

      <חמסה על הילדון שלי>

       

      תודה:)))

        18/6/09 20:41:

      צטט: אמנון נגר 2009-06-18 17:48:59

       

      כתוב יפה ומרגש..

      מקווה שיש מחברות יותר אופטמיות.

      תודה

      אמנון

       

      יה!

      בשביל זה יש בלוג :))

       

      תודה, אמנון..

       

        18/6/09 20:40:

      צטט: freestyle 2009-06-18 17:17:50

      צטט: מתפזרת 2009-06-17 19:05:35


      איכשהו הצליחו לשכנע אותנו שמהות האישה היא להוליד ילדים. בכל מחיר. בכל מחיר? אני תוהה. על מחיר אחד לא מוותרים - שותף ראוי לדרך החתחתים. כתוב מצויין. תודה.

       

      אין פה מה ל"שכנע". המהות של האישה זה באמת להוליד ילדים.  מה המהות שלנו כבני אדם . פשוט מאוד להתרבות. זוהי מהות החיים .כל מה שקורא לפני ואחרי זה בונוס. 

      ולגבי השותף הראוי - תגלי לנו איך יודעים לבחור שותף כזה . אצל רובנו קודם מתחתנים ורק אז עושים ילדים. יש דרך לדעת מראש איך יהיה השותף?

      לא יודעת אם זו ה"מהות".

      אבל כן, נשים, בינתיים, הן היחידות המסוגלות ללדת.

       

      ולמרות שלא נשאלתי, אני אענה.

      אנחנו הרי לא חברה חרדית, נכון? יש לנו מספיק זמן לפני החתונה ללמוד ולהכיר את האדם שאיתנו (מה גם שלא חייבים להתחתן בשביל להביא ילדים לעולם), בעיניי שותף ראוי הוא מישהו (והפוך- מישהי. כי זה לא קשור רק להולדה) שקשוב לפרטנרית שלו.

      במקום שיש הקשבה ותקשורת טובה בין בני הזוג, הדברים נראים אחרת.

      לדעתי :)

       

        18/6/09 20:36:

      צטט: דאז 2009-06-18 17:06:09

      מומלץ*

       

      מומלץ*

       

      מומלץ*

       

       


      תודה

       

      תודה

       

      תודה

       

      :))

        18/6/09 20:36:

      צטט: ביאלר 2009-06-18 16:40:54


      ואוו ואאווו ווואאאאוווו

       

      אתמול קראתי וקראתי שוב וקראתי בשלישית ובפעם הרביעית קצת נקרעתי מבפנים

      רציתי להגיב אבל האצבעות נתקעו והמילים לא יצאו אז הלכתי לישון על זה בלילה והפוסט ליוה אותי כל היום בעבודה

      צימררת אותי ריגשת אותי ועדין המילים תקעות ולא זורמות מבעד לחומת המחשבות

      לדעתי מה שכתבת מקסים חזק וחודר

       

       

       

       

      תודה :)

      'שתחרר לך :))

       

      ותיזהר שמה על הסולם, זה נראה ממש מפחיד מכאן.

        18/6/09 20:35:

      צטט: lgo1711 2009-06-18 14:47:57

      נפלא עד כאב. צמררת אותי בחשיפה האמיתית שלך.

      סגנון הכתיבה היומיומי המקורי הכואב שלך ממשיך לרגש אותי גם עכשיו.

      הסבל מוכר אבל גם קבלת החיים בחזרה.. 

       

      תודה..

      ואיזה מוזר לקבל אותם פתאום חזרה?

      שוב פעם השגרה שכבר התרגלת אליה מתחלפת

      ולפעמים יש אפילו צורך באותו סדר יום שפתאום נראה מוזר בלי זריקות בלי תכנון מוקדם

      נוצרת תלות בתהליך וכשהוא נגמר זה מרגיש מוזר.

      ואולי אני פולניה :)

       

      ושוב, תודה

       

        18/6/09 20:32:

      צטט: Plain 2009-06-18 13:36:38

       

       

       

       

       

      חזק.

       

       

       

      תודה

      נבוך

       

        18/6/09 20:32:

      צטט: מיכלללה 2009-06-18 12:58:28

      ריגשת אותי עד דמעות.

       

      כמה מאמצים בשביל להביא חיים ולפעמים לרגעים החיים נראים חסרי ערך.

       

      כל כך אוהבת איך שאת בוחרת להביא את עצמך, כל כך את. 

       

      נשיקות לך :)

       

      תודה, מיכל

       

      לפעמים התקווה שאולי יהיה אחרת מספיקה:)

       

      נשיקות חזרה}{

       

       

        18/6/09 20:30:

      צטט: רם אריה 2009-06-18 12:49:58


      אני קורא את הפוסטים שלך, וזו הפעם הראשונה שהתפשטת...

       

      נראה לי שיש באזור מחברות ורודות, אדומות שחורות .. מה שתרצי...

      מאחל לך שהמחברת הבאה תעשה לך טוב.

       

       

      תודה, רם :)

       

      לפעמים כותבים, ורק מהתגובות קולטים את גודל החשיפה.

      זה כבר עושה לי טוב :)

       

        18/6/09 20:28:

      צטט: sea gal 2009-06-18 11:36:48


      ריגשת, הכאב של אז נשמע כאילו היה לפני רגע,

       

      ואני מזדהה ביותר עם התחושות

      ובדיעבד לצחוק על עצמי איך בשנה הראשונה

      ילדה קטנה בת 22 חולמת שיהיה, שייווצר וחוששת על השנה שעוברת ללא כלום

      ולא הייתי באפס קצהו של תהליך.

      אבל הפחד, הכמיהה צרובים במחשבה.

       

      שמחה על  ההמשך

      שגם אם לא ביטל את כאב העבר

      הביא הרבה אושר

       

       

       

      כנראה שזה חלק ממה שמזין את הנפש,

      גם אם לפעמים היינו רוצים שזה לא יהיה כך.

       

      תודה}{

       

        18/6/09 19:00:

      מעולה וכואב וכואב

      יש בדרישות האלו, באולטימטיביות הזו, משהו שהוא לא אנושי

      ואנשים הופכים לעכברי מעבדה של רופאים, משפחות מלאות ב"כוונות טובות", 

       

      צריך לא לפתוח מחברות כאלו כי אח"כ יש אמא ש...  כבר לא נותר ממנה האדם הנפלא שהייתה לפני התהליך אלא "רחם להפרייה"

       

      יודע שאני כותב מנקודת מבט גברית, שלעולם לא אוכל להבין את העוצמה של משהו שצומח בתוככך וגם לא את האבדן של היריון  שלא הצליח

      אבל... זה משהו שמוגזם ולא אנושי

        18/6/09 17:48:

       

      כתוב יפה ומרגש..

      מקווה שיש מחברות יותר אופטמיות.

      תודה

      אמנון

        18/6/09 17:17:

      צטט: מתפזרת 2009-06-17 19:05:35


      איכשהו הצליחו לשכנע אותנו שמהות האישה היא להוליד ילדים. בכל מחיר. בכל מחיר? אני תוהה. על מחיר אחד לא מוותרים - שותף ראוי לדרך החתחתים. כתוב מצויין. תודה.

       

      אין פה מה ל"שכנע". המהות של האישה זה באמת להוליד ילדים.  מה המהות שלנו כבני אדם . פשוט מאוד להתרבות. זוהי מהות החיים .כל מה שקורא לפני ואחרי זה בונוס. 

      ולגבי השותף הראוי - תגלי לנו איך יודעים לבחור שותף כזה . אצל רובנו קודם מתחתנים ורק אז עושים ילדים. יש דרך לדעת מראש איך יהיה השותף?

        18/6/09 17:06:

      מומלץ*

       

      מומלץ*

       

      מומלץ*

        18/6/09 16:40:


      ואוו ואאווו ווואאאאוווו

       

      אתמול קראתי וקראתי שוב וקראתי בשלישית ובפעם הרביעית קצת נקרעתי מבפנים

      רציתי להגיב אבל האצבעות נתקעו והמילים לא יצאו אז הלכתי לישון על זה בלילה והפוסט ליוה אותי כל היום בעבודה

      צימררת אותי ריגשת אותי ועדין המילים תקעות ולא זורמות מבעד לחומת המחשבות

      לדעתי מה שכתבת מקסים חזק וחודר

       

       

       

        18/6/09 15:50:

      צטט: הולמס 2009-06-18 11:31:19


      הכי חזקה בעולם.

      לא פחות.

       

      אני קורא עוצמה,

      אני קורא נחישות,

      אני קורא דבקות,

      אני קורא אהבה גדולה.

       

      דגולה מרבבה

       

      }{

       

       

       

      למען האמת,

      התרגשתי מהתגובה שלך

      ושמחתי בה.

       

      תודה}{

        18/6/09 15:49:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-06-18 11:26:27

      יקירתי, כה יפה וישר כתבת.


      אני זוכרת שהסתכלתי לתקרה ואמרתי לאלוהים "אתה צוחק עליי, נכון?"

      משפט זה מתוך תגובה שלך לתגובה, נחרט בי.

      אכן יש משהו "לא הוגן" בקלות הזו שבה נכנסות נשים מסוימות להיריון "רק מהריח" ובין אלו העוברות באמת מדורי אש, רק כדי להגשים משאלת לב נכספת זו.

      מכל הסיבות בעולם, התחברתי בכל הכח לשורות, הן קרובות אלי, יותר מאשר קרובות, נוגעות הן פיזית בי ובזוגתי...

      כל כך יפה כתבת, כבר אמרתי?

       

      (ואז נזכרתי שיש לך כבר...ואפילו "מבריק בהבחנותיו" ושמחתי...).

      בני.

      תודה, בני

      }{

       

      ויום הולדת שמח!!

      :))

       

      הסיטואציה ההיא היתה כל כך הזויה בעיניי, שחשבתי שרק אלוהים מסוגל להמציא רגעים כאלה.

      פחות עסקתי אז ב"למה אני לא" ואחרות מסביבי כן, התמקדתי בלרצות.

      וכן, גם פרופורציות ה"בעיה" שלי פעוטה בהשוואה להתמודדויות של נשים אחרות.

       

       

       

        18/6/09 14:47:

      נפלא עד כאב. צמררת אותי בחשיפה האמיתית שלך.

      סגנון הכתיבה היומיומי המקורי הכואב שלך ממשיך לרגש אותי גם עכשיו.

      הסבל מוכר אבל גם קבלת החיים בחזרה.. 

        18/6/09 13:36:

       

       

       

       

       

      חזק.

       

       

        18/6/09 12:58:

      ריגשת אותי עד דמעות.

       

      כמה מאמצים בשביל להביא חיים ולפעמים לרגעים החיים נראים חסרי ערך.

       

      כל כך אוהבת איך שאת בוחרת להביא את עצמך, כל כך את. 

       

      נשיקות לך :)

        18/6/09 12:49:


      אני קורא את הפוסטים שלך, וזו הפעם הראשונה שהתפשטת...

       

      נראה לי שיש באזור מחברות ורודות, אדומות שחורות .. מה שתרצי...

      מאחל לך שהמחברת הבאה תעשה לך טוב.

        18/6/09 11:36:


      ריגשת, הכאב של אז נשמע כאילו היה לפני רגע,

       

      ואני מזדהה ביותר עם התחושות

      ובדיעבד לצחוק על עצמי איך בשנה הראשונה

      ילדה קטנה בת 22 חולמת שיהיה, שייווצר וחוששת על השנה שעוברת ללא כלום

      ולא הייתי באפס קצהו של תהליך.

      אבל הפחד, הכמיהה צרובים במחשבה.

       

      שמחה על  ההמשך

      שגם אם לא ביטל את כאב העבר

      הביא הרבה אושר

       

       

        18/6/09 11:31:


      הכי חזקה בעולם.

      לא פחות.

       

      אני קורא עוצמה,

      אני קורא נחישות,

      אני קורא דבקות,

      אני קורא אהבה גדולה.

       

      דגולה מרבבה

       

      }{

       

       

      יקירתי, כה יפה וישר כתבת.


      אני זוכרת שהסתכלתי לתקרה ואמרתי לאלוהים "אתה צוחק עליי, נכון?"

      משפט זה מתוך תגובה שלך לתגובה, נחרט בי.

      אכן יש משהו "לא הוגן" בקלות הזו שבה נכנסות נשים מסוימות להיריון "רק מהריח" ובין אלו העוברות באמת מדורי אש, רק כדי להגשים משאלת לב נכספת זו.

      מכל הסיבות בעולם, התחברתי בכל הכח לשורות, הן קרובות אלי, יותר מאשר קרובות, נוגעות הן פיזית בי ובזוגתי...

      כל כך יפה כתבת, כבר אמרתי?

       

      (ואז נזכרתי שיש לך כבר...ואפילו "מבריק בהבחנותיו" ושמחתי...).

      בני.

        18/6/09 10:15:


      תודהנבוך

       

      }{

        18/6/09 08:34:

      מתפללת לעולם לא לדעת מניסיון אישי איך זה מרגיש

      ובאותה נשימה מתפללת עבור החברות שבדומה לך ולנשים אחרות, כל כך רוצות ולא מצליח.

       

      נדהמת מהכוחות ומהנחישות שיש בלב ובגוף כשרוצים ועושים הכל כדי להגיע לזה במחיר של

      כאב גדול....

      אני מאושרת עם כל סיפור שכזה שמסתיים בתינוק (לפעמים שניים חיוך)

       

      אומנם ישן אבל מניחה שתמיד יהיה קמצוץ של טריות בהקשר הזה.... כמה טוב לדעת

      שבסופו של דבר זכית בחווית האמהות.

       

      איחולים לחיים נהדרים והמון טוב..... מגיע לך.... נשיקה

        18/6/09 07:13:

      צטט: icevanilla 2009-06-18 01:19:27

      מרגש.

      וגם מטריד (בדיוק מהטעם שכבר הוזכר כאן לפני)

      אבל ביחוד מרגש.

       

      אהלן :)

       

       

       

      אהלן אהלן :)

       

      תודה..

       

        18/6/09 07:12:

      צטט: 77777777 2009-06-17 23:44:52

      העיקר שאת היום במקום טוב ופורה :)

       

      או

      בדיוק

      :)

        18/6/09 01:19:

      מרגש.

      וגם מטריד (בדיוק מהטעם שכבר הוזכר כאן לפני)

      אבל ביחוד מרגש.

       

      אהלן :)

       

       

        17/6/09 23:44:
      העיקר שאת היום במקום טוב ופורה :)
        17/6/09 21:36:


      חחחחחחחחחחחחחחחח

       

      <מניאק>

       

        17/6/09 21:35:

      זה מה שחשבתי...

      סתם אתן מתבכיינות :)

        17/6/09 21:34:


      ככה זה הרגיש מהצד שלי,

      אני מניחה שהוא יתאר את זה אחרת :)

        17/6/09 21:31:

      צטט: לילית בת גרב 2009-06-17 21:29:21

      צטט: פאנג'ב 2009-06-17 21:26:45

      צטט: לילית בת גרב 2009-06-17 17:43:53


      עכשיו זה כבר אחר כך?

      :)

       

       

       

      עוד לא....

      עוד לא....

      עוד לא....

       

      עכשיו!

       

      האמת כבר לא בא לי לכתוב על שירותי פאנג'ב אקספרס - בעצב תלדי בנים (כל הזכויות שמורות)

       

      זה ממש מרגיז אותי מה שכתבת.

      אני שומע על יחסים כאלה וזה ממש לא מובן לי.

      לא יכול להזדהות. לפעמים נראה לי שזו בטח סתם צביעה של העבר בצבעים שעוזרים להתמודד עם הפרידה.

      אבל בטח זה באמת קיים, גברים כאלה.

      מעצבן.

       

      חבל שאי אפשר לתת פאנג'ב אקספרס (כל הזכויות שמורות) לכולן.

      נשמה אתה :)

      והוא לא איש רע,

      זה הכי טוב שהוא יכל לתת. לי. אז.

       

       

       

      ברור שלא איש רע

      עם איש רע יותר קל להזדהות

      וגם עם איש שלא נמשך כבר לאישתו, או שלא בא לו לזיין אותה, או שכועס עליה...

      באמת הכל בסדר, 

      מה שמפריע לי זה הלהשאיר לבד

       

        17/6/09 21:29:

      צטט: פאנג'ב 2009-06-17 21:26:45

      צטט: לילית בת גרב 2009-06-17 17:43:53


      עכשיו זה כבר אחר כך?

      :)

       

       

       

      עוד לא....

      עוד לא....

      עוד לא....

       

      עכשיו!

       

      האמת כבר לא בא לי לכתוב על שירותי פאנג'ב אקספרס - בעצב תלדי בנים (כל הזכויות שמורות)

       

      זה ממש מרגיז אותי מה שכתבת.

      אני שומע על יחסים כאלה וזה ממש לא מובן לי.

      לא יכול להזדהות. לפעמים נראה לי שזו בטח סתם צביעה של העבר בצבעים שעוזרים להתמודד עם הפרידה.

      אבל בטח זה באמת קיים, גברים כאלה.

      מעצבן.

       

      חבל שאי אפשר לתת פאנג'ב אקספרס (כל הזכויות שמורות) לכולן.

      נשמה אתה :)

      והוא לא איש רע,

      זה הכי טוב שהוא יכל לתת. לי. אז.

       

       

        17/6/09 21:26:

      צטט: לילית בת גרב 2009-06-17 17:43:53


      עכשיו זה כבר אחר כך?

      :)

       

       

       

      עוד לא....

      עוד לא....

      עוד לא....

       

      עכשיו!

       

      האמת כבר לא בא לי לכתוב על שירותי פאנג'ב אקספרס - בעצב תלדי בנים (כל הזכויות שמורות)

       

      זה ממש מרגיז אותי מה שכתבת.

      אני שומע על יחסים כאלה וזה ממש לא מובן לי.

      לא יכול להזדהות. לפעמים נראה לי שזו בטח סתם צביעה של העבר בצבעים שעוזרים להתמודד עם הפרידה.

      אבל בטח זה באמת קיים, גברים כאלה.

      מעצבן.

       

      חבל שאי אפשר לתת פאנג'ב אקספרס (כל הזכויות שמורות) לכולן.

        17/6/09 21:25:

      צטט: חנן הראל 2009-06-17 20:58:02

      בגיל 26 היתי אבא.(יומיים בדיוק לאחר יום הולדתי)

      בימייה הראשונים של הילדה היתי אבא גרוע גרוע (אחרי שש שנים אני עוד לא מועמד לאב השנה) ילד בן 26 שחי מלילה ללילה ממלא את גופו בסמים קשים ואלכוהול בבוקר שלמחר. 

      הילדה שלי לפעמים שואלת אותי, למה לא עזרתי לאימא?. מנסה לסגור איתי את החשבון הישן שלי עם אימא. 

      6 שנים אחר כך היא קוראת לי אבא. אני מסתכל לצדדים מוודא שהיא קוראת לי.

      זיונים לא חסרו אף פעם. הדבר היחיד שלא חסר לי אף פעם (לא חוכמה שאתה תל אביבי עם לשון חלקה) גם בפעם הראושנה הגוף יודע לאן ללכת, מהוסס, בישן מעט אך מגיע על סיפוקו (מהר מידי) ומה מכילה המילה אבא כנראה לא אבין באמת לעולם. 

      כמוך סגרתי כמה מחברות בחיים, אך כולם גועשים בי, לא משנה כמה רחוק אני מהם. 

       

       

      קודם כל, תודה על הכנות שבתגובתך.

       

      גיל 26 הוא באמת גיל בעייתי. תלוש כזה. לא לכאן ולא לכאן.

      גיל מבאס.

       

      ו"אבא" כמו "אמא" אלו מילים שאתה יוצק בהן את התוכן שלהן.

       

       

       

        17/6/09 21:22:

      צטט: יפה שליי 2009-06-17 20:18:24


      לילית

      זו פעם ראשונה שאני קוראת פוסט שלך

      נטול ציניות

      ומעז לחשוף חולשה וכאב

       יפיפה,נוגע ללב ועצוב

      אני מאושרת בשבילך שבשלישי הצלחת

      והסיוט לא נמשך שנים

       

      מעולם לא הייתי בסיפור הזה

       אני מאלו שרק הריח גורם להן להכנס להריון

      אבל אף פעם לא הצלחתי להבין מדוע במחלקת נשים בבית החולים

       הצמידו שתי דלתות שונות

      תור לועדת הפלות

      צמוד לתור לפוריות

      אלו נכנסות ואלו יוצאות עין בעין

      והכאב באויר

       

      כוכב ענק על החשיפה והשיתוף

       אוהבת ואיתך

       

       

       

       

       

      תודה}{

       

      הזכרת לי קטע דומה שקרה לי והספקתי לשכוח.

      באחד הטיפולים, הרופא יצא מהחדר ואני שוכבת על המיטה (רגליים למעלה, כמובן:))

      ופתאום מגיעים אליי קולות מהחדר הסמוך. שיחה בין צעירה אחת לרופא. היא מסבירה לו למה היא רוצה את ההפלה

      והוא מסביר לה את פשטות ההליך.

      אני זוכרת שהסתכלתי לתקרה ואמרתי לאלוהים "אתה צוחק עליי, נכון?"

      האזנתי להם איזה 10 דקות וכשהרופא אישר לי ללכת. נסתי משם.

       

      זה מעגל חיים שכזה,

      במקום שיש מוות יש גם חיים.

      היום אני מסתכלת בדברים אחרת.

      אולי הגיל עושה את שלו :)

       

        17/6/09 20:58:

      בגיל 26 היתי אבא.(יומיים בדיוק לאחר יום הולדתי)

      בימייה הראשונים של הילדה היתי אבא גרוע גרוע (אחרי שש שנים אני עוד לא מועמד לאב השנה) ילד בן 26 שחי מלילה ללילה ממלא את גופו בסמים קשים ואלכוהול בבוקר שלמחר. 

      הילדה שלי לפעמים שואלת אותי, למה לא עזרתי לאימא?. מנסה לסגור איתי את החשבון הישן שלי עם אימא. 

      6 שנים אחר כך היא קוראת לי אבא. אני מסתכל לצדדים מוודא שהיא קוראת לי.

      זיונים לא חסרו אף פעם. הדבר היחיד שלא חסר לי אף פעם (לא חוכמה שאתה תל אביבי עם לשון חלקה) גם בפעם הראושנה הגוף יודע לאן ללכת, מהוסס, בישן מעט אך מגיע על סיפוקו (מהר מידי) ומה מכילה המילה אבא כנראה לא אבין באמת לעולם. 

      כמוך סגרתי כמה מחברות בחיים, אך כולם גועשים בי, לא משנה כמה רחוק אני מהם. 

        17/6/09 20:18:


      לילית

      זו פעם ראשונה שאני קוראת פוסט שלך

      נטול ציניות

      ומעז לחשוף חולשה וכאב

       יפיפה,נוגע ללב ועצוב

      אני מאושרת בשבילך שבשלישי הצלחת

      והסיוט לא נמשך שנים

       

      מעולם לא הייתי בסיפור הזה

       אני מאלו שרק הריח גורם להן להכנס להריון

      אבל אף פעם לא הצלחתי להבין מדוע במחלקת נשים בבית החולים

       הצמידו שתי דלתות שונות

      תור לועדת הפלות

      צמוד לתור לפוריות

      אלו נכנסות ואלו יוצאות עין בעין

      והכאב באויר

       

      כוכב ענק על החשיפה והשיתוף

       אוהבת ואיתך

       

       

       

        17/6/09 19:48:

      צטט: מתפזרת 2009-06-17 19:05:35


      איכשהו הצליחו לשכנע אותנו שמהות האישה היא להוליד ילדים. בכל מחיר. בכל מחיר? אני תוהה. על מחיר אחד לא מוותרים - שותף ראוי לדרך החתחתים. כתוב מצויין. תודה.

       

      צודקת.

      היתה הפקת לקחים :))

       

      תודה..

        17/6/09 19:47:

      צטט: CoffeeWriting 2009-06-17 18:50:37


      יש המון סיפורים כאלה. זה לא נדיר כמו שזה אולי נדמה.

       

      צריך לדעת שהדבר היחיד שצריך להלחם כדי לשמור עליו בבטן זה העובר.

       

      כל השאר צריך להוציא, לשתף, לחלוק. אחרת זה מצטבר ומתפרץ.

       

      ובאופן כללי אני תמיד אומר :

       

      Where there's a will - There's a way

       

      בהצלחה.

       

       

       

      אה, אני יודעת שזה לא סיפור ייחודי.

      ועדיין זה הסיפור שלי :)

      הצליח.

      שלוש- בום.

       

       

        17/6/09 19:05:

      איכשהו הצליחו לשכנע אותנו שמהות האישה היא להוליד ילדים. בכל מחיר. בכל מחיר? אני תוהה. על מחיר אחד לא מוותרים - שותף ראוי לדרך החתחתים. כתוב מצויין. תודה.
        17/6/09 18:50:


      יש המון סיפורים כאלה. זה לא נדיר כמו שזה אולי נדמה.

       

      צריך לדעת שהדבר היחיד שצריך להלחם כדי לשמור עליו בבטן זה העובר.

       

      כל השאר צריך להוציא, לשתף, לחלוק. אחרת זה מצטבר ומתפרץ.

       

      ובאופן כללי אני תמיד אומר :

       

      Where there's a will - There's a way

       

      בהצלחה.

       

        17/6/09 17:43:


      עכשיו זה כבר אחר כך?

      :)

       

       

        17/6/09 17:25:


      נורא יפה.

       

      ויש לי הרבה להגיד, גם על כל מיני שירותים שאני נותן מסביב לנושא וגם על גברים.

      אבל אח"כ, לא רוצה להרוס.

      פרופיל

      לילית בת גרב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין