אני שוכבת במיטה.

שקט מסביב, ועיני עצומות.

מדמיינת אותך, שוכב לידה.

אתה על הגב עם עיניים פקוחות,

והיא כבר ישנה.

אני פוקחת עיניים.

בחוץ כבר אור, ועיני דומעות.

מדמיינת אותך, הולך איתה.

אתה מעט מאחור עם מבט לצד,

והיא מובילה אותך.

אני מתחילה את שגרת היום שלי.

העיר התעוררה, ועיני כבויות.

מדמיינת אותך, ושוב, איתה.

אתה בטח חולם עליי, אבל...

היא מעירה אותך.

צובטת את עצמי.

אולי זה לא קרה.

תיכף תעמוד כאן בדלת,

בדיוק במקום שעזבתי אותך.

אתה בטח מקווה שסלחתי,

אתה מתפלל לאל שאשכח.

אבל אתה בוער בעצמותיי,

חי בנשמתי.

אין רגע שלא נצרתי.

שבוע.. כמו גן עדן... מסוכן לנו כל כך...

אני הקסם שלך, והשעה האחרונה ביום היחיד בשנה הצובע את השמיים

בהדר שקיעה נדירה.

כזאת שיוצאים לצלם, שלא נחזית בשנית.

אני מסיימת את היום שלי,

המולת היום שקטה, ועיני מותשות.

מדמיינת אותך, חוזר אליה.

אתה עייף מעבודה,ממחשבות, מגעגוע,

אך מרוצה לחזור למקום בטוח.

והיא.. קושרת אותך.