בתקופה האחרונה לפני המסיבה, לפני היומולדת,

ככל שפרוייקט הכוכבים התקדם,

התחילו להפתח עבורי בעולם האמיתי הזדמנויות, כאלה שקודם עצרתי.

העומס התגבר,

העבודה נהייתה רבה יותר, חזרתי גם ללמוד.

פתאום נראה היה לי שכל האפשרויות פתוחות, שהדרכים

אכן מובילות לרומא, או לברצלונה, שהיא בתכנון לקיץ זה.

כבר אמרו הכל על פרוייקט הכוכבים, שיגידו,

אני מודה לי עליו.

הוא עשה אצלי שינוי.

האימון שהתאמנתי עליו, הצליח והשינוי שייחלתי לו - אכן קרה.

משהו נפתח.

משהו אצלי, שהיה צריך הוכחה - קיבל אותה.

ולמי שעדיין לא הבין, אומר זאת בפעם נוספת, אני לא מפחדת מביקורת ולא חייבים

לאהוב אותי או את הדרך שבה נקטתי - רק ש: -

לכוכבים לא היה שום קשר לכך,

הם היו האמצעי

להוכיח משהו הרבה יותר גדול.

הארתי את האור

על הדרך,

על השיטה,

על איך להתכוונן על מטרה - כל מטרה

ולהגיע אליה.

רק בדרכים של העצמה, רק עם דברים טובים,

בלי התחשבנויות,

בלי תזכורות קטנוניות של למה לא כיכבתם....

בלי אכזבות.

רק עם לייצר תכנים

שהיו ראויים ושווים בעיני

ולהפיץ אותם, שיגיעו לכולם,

כדי שכל אחד יוכל לבחור -

לככב או לא לככב,

להגיב או לא להגיב.

בשמחה, בחדווה, מי שדבק בחלום שלו,

בתשוקה שלו

יכול להגיע לכל מה שיחפוץ וכפי שאמרנו -

השמים הם לא הגבול.

מקווה שאכן, עברתם איתי איזה שהוא תהליך,.

שגם אתם הרוחתם ממנו משהו.

אני יודעת שאני למדתי משהו חשוב מאד על עצמי

ועל העולם.

יש על מי לסמוך.

יש בעולם, שאנחנו המייצג שלו, אנשים טובים

ואני בוחרת אותם ובוחרת להתעסק רק איתם.

אני יכולה לסמוך עלי,

שאדע להבדיל, שאדע לומר,

שאדע למנף, שאדע להיות בשביל, שאדע לבקש עבורי.

התברכתי בנתינה,

עכשיו התברכתי גם בקבלה.

סוף השנה בגן,

תהליכים של פרידה מלווים את היומיום.

הלוואי שנדע תמיד להפרד ממי שצריך להמשיך בדרכו,

להפרד ממה שכבר לא משרת אותנו,

לסמוך על עצמנו שנדע תמיד להמשיך את הדרך

הכי טוב שאנחנו יכולים,

כמו שהמשכנו אותה עד היום ויותר.