| השקט זוחל פה לפעמים, בין טירוף לטירוף. אני מרגיש שאני לא רגיל אליו לפעמים, יש לנו מחלוקות. הוא לוקח אותי בין מלחמה לשעמום. אני מתלבט אם האלטרנטיבות יותר טובות, ונשאר במצב סטטי של התלבטות. שם שירים ברקע, שירים שיזכירו לי אותך או אותך. שירים שיזכירו לי תקופה או תקופה.
השקט זוחל פה לפעמים וגורם לי לחשוב. והמחשבות נאות בין ליטוף להלקאה. רגשות מציפים אותי הכי הרבה שהשקט נכנס, אני נע בין רומנטי לאדיש, ולפעמים בין כאב לייאוש.
כשהשקט זוחל לפעמים אני מחליט לקרוא, סיפור שלך או שלך, אולי ספר טוב, הכי הרבה כתבה. ואני נשאב לדמות, או לדמויות. הכי הרבה נותן דעה בראש על פוליטיקה, דעה שתישאר איתי עד מתי שתיפגש בויכוח עם עמית, קולגה או סתם ברנש ברחוב.
והאירוניה היא שהשקט לא נותן שלווה, אולי מנוחה אך לא שלווה. ואני מחייך לעצמי, אומר בתמימות או בידיעה מוחלטת שאיתי זה מלחמה על שלום.
אומרים "תעסיק את עצמך" ואני מחייך ואומר "תמיד". ומבין ביני לביני שהראש תמיד עסוק. במיוחד שהשקט זוחל אני הכי עסוק. צריך להתרגל.
השקט זחל לפה היום. הצעתי לו סיגריה וקפה. אמרתי לו תביט, תראה איך גדלנו. תראה לאן הגענו, ומה עברנו. ואתה זוחל כאן לפעמים, בין עבודה לעבודה. בין לימודים ללימודים. בין בחורה לבחורה. בין טיול לטיול. בין מלחמה למלחמה. אתה מגיע רגע לפני השעמום, מפיג את השלווה. אתה מגדיר את הבדידות בצורה מופלאה, כי אתה שקט, ריק ואקום. וכשתלך הטירוף ימשיך לו.
|