לעיתים, מביטה באנשים והם נראים לי כל כך מוכרים, ידועים, כאילו ואני צופה בהם מהבפנים החוצה, ולעיתים, מתהלכת ברחוב וכאילו והגעתי בכלל לא מכאן, מביטה על בני האנוש בפליאה...איזו יצירה מופלאה...כמה מורכבת, כמה עדינה באיזונה,
האנושות בעיני: מארג שלם אחד, לו זרועות רבות ומגוונות, בתדרים שונים.
לעיתים, יכולה לחוש איזה שהוא אנדווידואל שבי ולעיתים, אני כמו מים, לובשת צורה של האחר מולי...
פעם חשבתי שיש לי בעיה... היום אני מבינה שזהו כלי, דרכו ניתן לי לרפא
אנשים זה הדבר הכי מעניין שיש בעיני...התנועתיות הפנימית שבהם, התזוזות הרגשיות המודעות והבלתי מודעות,
לעיתים, לעמוד מול אדם זה מורגש לי כמו מול ספר פתוח ולעיתים, זה מורגש חסום.
אנרגיה היא דבר כל-כך חי, כל-כך דינאמי. מצחיק לי שהיא הרבה יותר מוחשית בעיני מאשר כסף למשל, או זמן,
כאשר מסיימת לכתוב וחשה בצורך לקרוא את הכתוב, יודעת שהאנטואיטיבי הסתיים והשכל נכנס לפעולה. מסיימת כעת.
|