מבחינות רבות מעניין אותי לדעת האם יש אושר מוחלט, האם יש רק רגעים - גם אם הם נמשכים זמן רב, או האם יש שילוב של שניהם. והאם בכלל זה משנה?

 אולי כן ואולי לא, נגעתי גם בזה וגם בזה. היום נגעתי ברגע של אושר.

חוף הים, שעת שקיעה. אני והכלבה שלי פוסעות לאט על החוף, משכשכות רגלינו במים. השמש כבר מתקרבת לים בצעדיי ענק, לוהטת אדומה, רבת הוד. הים סוער, גליו החמימים ניתזים על החוף, נוגסים בו נגיסות גדולות, נוגסים ונסוגים וחוזר חלילה. אני מתבוננת נפעמת בשמש האדומה בקצף הגלים, בהשתברותם על החוף ואני מרגישה איך שקט ושלווה נסוכים עליי. השמש כבר נוגעת בים עוד רגע קט והעוצמה האדומה תבלע בו, מותירה אחריה שובל אור אדום הממשיך לצבוע את השמים עוד דקות ארוכות ארוכות. ואני נפעמת, מגיעה כנראה לתת מודע (בשיטה שעוד ארחיב עליה), נוכחת במציאות החיצונית והפנימית כאחת.

לפני יותר מעשרים שנה כתבתי את השיר הבא ודומה כי דבר לא השתנה