כבר בצעד השלישי של הריצה רמז לי הגוף: באמאש'ך תסתובב ותחזור חבל בכלל להתחיל
התנועות היו מסורבלות ונוקשות כאבו חלקים שבכלל לא קשורים לריצה.
והגוף עוד אמר - "חכה זה בריצה למכון מה יקרה כשתגיע?! " וכך המטרים חולפים ומתגלה שגם הנשימה איך שהו קצת חונקת
אחרי קילומטר של ריצה, הופיע רץ לפני רץ בקלילות ומגדיל את הפער ממני בכל צעד אמרתי לעצמי יופי אתגר הוא ימשוך אותי קדימה עאלק ממש קדימה!!! קיללתי אותו בלב...
חשבתי שכאן יסתיים הפוסט שרשמתי במוחי במהלך הריצה פוסט דכאוני שמנסיוני בקפה מושך יותר תגובות וכוכבים
אבל:
הגעתי עד 200 מטר לפני המכון במקום שבו אני תמיד עובר להליכה ובאופן מוזר המשכתי לרוץ עד הכניסה לראשונה זה קרה
וכשהתחלתי להתאמן גיליתי שחל שינוי האימון עבר מדהים עם שיפור בכמה תוצאות
היה תענוג.
|
*סיגלי*
בתגובה על מדוע לא כתבתי מאז יום רביעי, 26/1/11, 11:26
לימור ברנע
בתגובה על אני גאה לומר: 'מצעמ'ם לי'
קוסמטיקה וחדשנות
בתגובה על שלבים ב שינויי קריירה / מה הן המילים אם לא שתיקה
She Me
בתגובה על אין שום זוהר בימים הללו
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה יופי יוצר עידוד :)גיורא שלום
מרגשת אותי דרכך
היא איטית ובטוחה
עוד צעד בריצה
עוד שלב עם קפיצה
שיפור תוצאות מדוד
זה יופי יוצר עידוד
כמו שאני מסבירה לילדים שלי: תרגול מביא להצלחה!
כתבת יפה!
ברור לי שזה לא ספורט....אבל אחרי שנחרבה לי קריירת הריקוד אז הלכתי לתחום הטיפול....
ויש לזה השלכה להמון דברים....וזה שימש אותי ככלי טיפולי כדי לסייע לדברים אחרים...אגב גמני באה מתחום האימון התחום שאני
עוסקת בו הוא הפרעות אכילה....
אגב בפוסט הקודם גם התכוונתי אני לא רק לספורט.
בכל תחום הקשבה זה חשוב...לגוף,לעצמינו,ללקוחות,קליינטים,חברים וכו'
חחח
גם אני שילמתי מחיר כבד על אי הקשבה....
וזה לא פוסט על ספורט בכלל......
גם אם היית נותן טוויסט אחורה זה לא היה דכאוני...הכל עניין של מחשבה, החלטה, הקשבה.
בתור אחת שעוסקת כבר שנים רבות בספורט כאורך חיים...וגם ריצה כלול....
לפעמים קורה שהגוף מבקש מנוחה וזה לגיטימי.....אגב עלה לי בקרירה של ריקוד כי לא נשמעתי לגופי....
אז לפעמים זה לגמרי בסדר להסתובב אחורה ולעצר בבית קפה להינות עד הסוף מהקפה והעוגה.
ולא קבלת כוכב כי אין לי ולא בגלל שהפוסט אופטימי(-: