כבר בצעד השלישי של הריצה רמז לי הגוף: באמאש'ך תסתובב ותחזור חבל בכלל להתחיל
התנועות היו מסורבלות ונוקשות כאבו חלקים שבכלל לא קשורים לריצה.
והגוף עוד אמר - "חכה זה בריצה למכון מה יקרה כשתגיע?! " וכך המטרים חולפים ומתגלה שגם הנשימה איך שהו קצת חונקת
אחרי קילומטר של ריצה, הופיע רץ לפני רץ בקלילות ומגדיל את הפער ממני בכל צעד אמרתי לעצמי יופי אתגר הוא ימשוך אותי קדימה עאלק ממש קדימה!!! קיללתי אותו בלב...
חשבתי שכאן יסתיים הפוסט שרשמתי במוחי במהלך הריצה פוסט דכאוני שמנסיוני בקפה מושך יותר תגובות וכוכבים
אבל:
הגעתי עד 200 מטר לפני המכון במקום שבו אני תמיד עובר להליכה ובאופן מוזר המשכתי לרוץ עד הכניסה לראשונה זה קרה
וכשהתחלתי להתאמן גיליתי שחל שינוי האימון עבר מדהים עם שיפור בכמה תוצאות
היה תענוג.
|