בגוף ראשון

מוסר אף פעם לא היה הצד החזק שלי. גישה כן. ידי הכבולות לרס"ר ופקד שהתעקשו לגרור אותי במעלה מדרגות בית במשפט לא הפתיעו אף אחד בטח לא אותי. אבל הכי עצבנה אותי הבחורה שהתעקשה ללוות אותנו לצעוק עלי כאילו אני חייב לה משהו. השתנתי במכנסיים. שביל חם ומסריח ליווה אותנו לאורך גרם מדרגות המחבר בין קומה שלוש לקומה ארבע. ניסיתי לחרבן אבל לא יצא לי. אמרתי לה שתביא לי אוכל היא הפסיקה לצרוח וחזרה אחרי רבע שעה. אני כבר ישבתי באולם מחכה לשופט. כולם קמו. אני רעב. עניתי על כל שאלה וכל התייחסות אלי. השופט נכנע מהר מאוד וכמו עשרה לפניו שלח אותי להסתכלות. הפקד סחב את שקית האוכל ואני בקושי את עצמי. גישה תמיד היתה תחום המומחיות שלי. אני יכול לשנות גישה בשנייה אחת. אני צריך להתרחץ ולאכול משהו. אמרתי בטון הכי מהורהר שהיה לי לפסיכיאטר שקיבל אותי. אחות לקחה אותי להתרחץ אכלתי את הכריך עם העגבנייה והביצה הקשה מתחת לזרם. האחות לא היתה שם הרס"ר הסתכל עלי, שמר עלי. הסתכלתי עליו בחזרה. המים שטפו את הכריך ואני טרפתי אותו בגישה כזאת שהוא לא ראה בכלל אף פעם. כשגמרתי להתקלח צרחתי קצת. אחים בריונים הראו לרס"ר את הדרך החוצה. האחות שהביאה לי את הבגדים התנצלה שנתנה לו להציק לי במקלחת. היא התחילה עם לא חשבנו ש... ואני מצטערת ש... הרמתי את שתי כפות ידי כנגדה ועשיתי תנועות של, זה בסדר אני מקבל את התנצלותך אבל אפילו אין לי כוח לענות. הגישה הזאת תמיד קנתה אחיות של משוגעים. אחר כך היא סידרה לי ארוחה. אכלתי בשקט, לאט, לאט, בגישה של אחד שסוף סוף הגיע למנוחה וארוחה. גם הגישה של הקול שלי השתנתה ולחשתי תודה כל פעם שמישהו התייחס אלי.

אני תמיד ישן טוב בבתי חולים אולי זה בגלל שאני מאמץ גישה של חולה רגע לפני שאני נרדם ואולי זה בגלל שאני טיפוס כזה שאוהב לישון. בבוקר קמתי ונקטתי בגישה של עזרה לצוות. שטפתי את כל הרצפה ברחבת הטלוויזיה, קרצפתי את המטבחון והכנתי תה לכולם בעיקר לצוות. אחר כך ביקשתי סיגריה והתיישבתי מול הטלוויזיה עם כוס תה בגישה של אחד שכרגע גמר לעבוד והוא מרוצה מעצמו. אחר כך הלכתי לרופא עם גישה של אחד ששוטרים מתעללים בו. זו גישה עם פרצוף של איך אני יכול להתמודד מול השקרים שלהם? נראה לך שאני אשתין במכנסיים בשביל התענוג שלי? יצאתי משם בגישה של קרבן ועם טופס שמשחרר אותי חזרה לבית מעצר.

הפקד שוב הגיע. חצי שעה חיכיתי לו במכונית הפעם זה היה בלי שום גישה פשוט ישבתי וחיכיתי. הגישה של הפקד תמיד היתה אותו דבר הוא שנא אותי. ואני עוד לא החלטתי באיזה גישה לנקוט אז לא התנהגתי בכלל. בדרך פתאום אימצתי גישה של חולה והתחלתי להשתעל וביקשתי לשירותים. הפקד שכבר חשב שהוא מכיר את הגישה הזאת התעלם. חרבנתי במכנסיים. הפקד התעלם אז הקאתי עליו על הצוואר מאחורה. הוא מיד הרביץ לי ואני הלכתי על הגישה של ישו נתתי לו את הלחי השנייה. אחר כך הגענו לבית המשפט. עוד לא האריכו לי את המעצר בכלל. ושם נקטתי בגישה של פצוע ושחררתי את כל הדם שהצטבר לי בפה מהסטירות ומזה שנשכתי את הלחי מבפנים. תמיד נקטתי בגישה של בריאות השן ויש לי שיניים טובות. השופט שלח את הפקד למפקד שלו והביאו לי מלווה חדש שהיתה לו גישה יותר רגועה. השופט שלח אותם להביא לי בגדים ולקחת אותי להתרחץ. עד שהם ארגנו את זה כבר היה מאוחר והשופט החליט לא להחליט ושלח אותי לבית חולים שיטפלו לי בפצעים שבפה. בבית החולים נקטתי בגישה של היפוכונדר ושחררתי להם את כל השמות של המחלות שידעתי עליהם בכלל. אף רופא עוד לא עמד בגישה הזו ומיד החליטו לאשפז אותי לבדיקות. המלווה החדש לא כל כך ידע מה לעשות והלך לברר.

המלווה שלי חזר עם עוד שוטר שנקט בגישה של לא מעניין אותי כלום אתה חוזר לבית המעצר. האחיות, שזה פגע בגישה המקצועית שלהן ובעיקר היה ניגוד למה שהרופאים אמרו להם בניירות, עשו מהומה. מיד באו כל מיני רופאים ונקטו בגישה של הפחדה. השוטר דיבר כל הזמן במכשיר הקשר ואחר כך הלך להתקשר. הוא חזר עם גישה של אחד שהממונים עליו כעסו עליו, שיחרר את המלווה המקורי והתיישב על ידי. זו היתה גישה של שמירה. אחר כך בא מישהו להחליף אותו ואני נקטתי בגישה של חולה סופני וסיפרתי לו על המוות ועל ההתמודדות והוא כמעט בכה. אחר כך נקטתי בגישה של אחד שהולך כל הזמן לשירותים והוא ליווה אותי. השילוב של שתי הגישות הוביל את השוטר לגישה של רחמים. אז הוא הפסיק ללוות אותי לשירותים. באמצע הלילה התעוררתי ונקטתי בגישה של להיעלם.