פרק 34 

מסע הנקמה של אורנה

רמי:

בבוקר נסעתי למשרד עם כאב ראש שהתחיל עוד מהלילה ולא רצה להרפות גם אחרי שני כדורים חזקים ששרון נתנה לי מתוך ארון התרופות . אורנה התקשרה אלי בכדי להזכיר לי שהערב אני צריך לתת ערב חופשי לשרון כי הן רוצות לבלות קצת ביחד. "ומה אני , עז?" שאלתי בצחוק .  "אתה צריך לעזור ליוסי לחפש את אישתו . לא?" אמרה אורנה ועשתה עצמה מודאגת ממר גורלו של יוסי . פתחתי את המשרד . המשרד נראה ריק בלי שרון ולמרות שאנחנו גרים ביחד אני מתגעגע אליה במשך היום . הבעיה היחידה שלי היא , שאני לא מתקשר לשרון במשך היום . סתם , כי לא יוצא לי . וזאת בערך התלונה היחידה שלה כלפי . אני חייב למצוא פקידה חדשה . מישהי צריכה לטפל בניירת וגם בניקיון המשרד . אני מתקשר למחלקת המודעות בעיתון ומנסח לפקידה, את המודעה הבאה : "דרושה מזכירה בעלת ראש גדול למשרד קטן בתל אביב" .

שרון:

רמי יצא מהבית בשעה 7:30 בדיוק ונסע למשרד . לא לפני שהזכרתי לו לתת לי נשיקה , כי הוא תמיד שוכח . נכנסתי להתקלח , הסתרקתי , התלבשתי , התאפרתי , שתיתי נס קפה ועכשיו אני צופה בתוכנית בוקר בטלביזיה . הטלפון מצלצל . סאני על הקו. "בוקר טוב". אומר סאני. "הי סאני, מה העניינים?" השבתי בשאלה. "אל תשאלי, על הפנים". השיב סאני . "מה קרה?" שאלתי בדאגה. "לא יודע, אני צריך לדבר איתך. זה לא לטלפון". השיב סאני . קבענו להיפגש אצלי בעבודה בהפסקת הצהריים . קו 51 הסיע אותי לתחנה המרכזית . משם הלכתי ברגל כ- 3 דקות לחנות הנעליים שבה אני עובדת .

אורנה:

קמתי בבוקר , אני מושיטה את היד ומגלה שגלית עדיין במיטה. אני מתקשרת לשרון ומתברר לי ששרון ורמי הספיקו להתחפף מהבית . התקלחתי והסתדרתי , לקחתי שלוק מהקפה . הפיאסטה הישנה שלי הטיסה אותי לדירה שלי ושל סאני . סאני כבר יצא לעבודה . יש לי זמן עד השעה 10 לפני הצהריים , זו השעה שבה אני מתחילה את עבודתי במשרד פרסום גדול בתור קופירייטרית בכירה. עכשיו , כשאני בדירה , אני מתכננת את הקמפיין הגדול שלי שנושא את הסיסמה : "תפסי ודרסי את יוסי" . אני חייבת נקמה . והפעם לא יעזור לו , לא רמי ולא אף אחד אחר .

התעוררתי בדירה הריקה . כידוע , שרון עזבה מזמן ועברה לגור עם רמי . הם באמת זוג משמיים. אורנה נשארה לישון אצל שרון ורמי . האמת , אורנה חסרה לי . אין וויכוחים , אין בדיחות ורק צעקות של פוליטיקאים בלבלו לי את המוח כל הערב וגרמו לי לרצות לישון מוקדם . לכן גם התעוררתי מוקדם . שטפתי את הפנים , הרטבתי את השיער בכדי שיסתדר , עברתי בחטף על העיתון של אורנה . היא שונאת שאני קורא את העיתון לפניה , בטענה שאני מלכלך אותו . עכשיו אני בדרך למספרה שלי . שנים שיש לי את המספרה וחוג לקוחותיי רחב ומונה אפילו כמה דמויות של מפורסמים  הנאמנים לתסרוקות שלי. היום אני אסגור את המספרה מוקדם . קבעתי עם שרון לארוחת צהריים ואני לא מתכוון לוותר על הפגישה . זה חשוב לי מאוד .

קרני אור רכות מבצבצות משלבי התריס ומחממות לי את כפות הרגליים. זה מפריע, אבל אין לי כוח לקום בכדי לסגור את החלון. 'עוד דקה' אני אומר לעצמי 'עוד דקה אני אקום'.  עוברות להן כ- 15 דקות תמימות ואני קם בעצלתיים אל חדר המקלחת. בדרך אני עובר ליד חדרה של סיגל, משעמם בלעדיה ובחיי שאני מתגעגע אליה. אני מכין לי נס קפה ומתיישב ליד השולחן הקטן שבמטבח. משעמם. כבר אמרתי? צלצול טלפון מקים אותי אל חדרי. מעברו השני של הקו נשמע קולה של אורנה.

"בוקר טוב יקירי, אתה ער?"

"לא, היא לא פה, אני לבד. מה איתך?" שאלתי בכדי לפתח שיחה להפגת השעמום.

"יותר טוב שלא תשאל"

"קרה משהו"

"אני לא יכולה לדבר על זה בטלפון"

יוסי הגיע למשרד שלי בסביבות השעה עשר לפני הצהריים . זאת הפעם השניה שיוצא לי לנקות מאז שהתחלתי לעבוד במשרד . בדרך כלל זה תפקידה של המזכירה שאחראית גם על הניקיון .

"אפשר לקבל קצת התייחסות?" צעק יוסי עוד כשהיה בדלת .

הכנתי קפה והתיישבתי על כיסא המנהלים שלי. יוסי נשאר לעמוד. בוחן בעיניו אם השתנה משהו במשרד.

"רמי, אני לא יודע מה לעשות. נראה לי שרחלי לקחה הפעם את עניין הגירושים ברצינות". אמר יוסי וסובב את המאפרה שעמדה על השולחן.

"היא תחזור. רחלי משוגעת עליך. היא יודעת מי אתה, היא גם יודעת עם מי היא התחתנה, זה ברור לה שאי אפשר לשנות אותך. אל תדאג". אמרתי כי רציתי לעודד את יוסי .

"רמי, זה רציני, היא לא תוותר לי הפעם. אתה חייב לעזור לי". אמר יוסי ברצינות והוסיף: "היא שומעת לך. אתה החבר היחידי שהיא אוהבת לארח. יש לך שפה משותפת איתה. תאמין לי, רחלי תחזור אלי רק אם תתערב ותעזור לשכנע אותה". התחנן יוסי.

"תן לי את הטלפון שלה ואנסה. יותר מזה אני לא יכול להבטיח". אמרתי ליוסי בקול מרגיע . יוסי הקריא לי את הטלפון בעבודה של רחל מתוך נייר קטן ואני חייגתי. פקידה נחמדה העבירה את השיחה לא לפני ששאלה "מי מבקש" , כך שרחל ידעה שאני על הקו.

"רמי , זה לא יעזור הפעם. אני החלטתי, אז אל תתערב". פתחה רחלי את השיחה בהחלטיות ובלי לומר אפילו שלום.

"אני לא התקשרתי בשביל לשכנע אותך דרך הטלפון". השבתי כי ידעתי שאזכה להתקפה, אבל לא תיארתי עד כמה .

"אז בשביל מה התקשרת?" שאלה  והורידה את טון הדיבור .

"התקשרתי בשביל להזמין אותך לארוחת צהריים". השבתי בנחמדות והוספתי: "הגיע הזמן שנדבר, אני בטוח שאת רוצה לשמוע את מה שיש לי לומר לך".

"רמי, אתה יודע שזה לא פייר. אתה כל הזמן מתערב בשביל יוסי ומכבה מדורות  בשבילו. הגיע הזמן שיוסי יתנצל, אחרי כל הבלגן שהוא עושה. אני מעדיפה שלא נפגש". השיבה רחל בעצב והוסיפה כמעט בבכי: "אני מצטערת". וניתקה.

"מה עושים?" שאל יוסי בקול נואש כשהבין שגם אני לא יכול לעזור לו יותר.

"אמרתי לך אל תדאג, אז אל תדאג". השבתי בלחץ.

"אני לא יכול לתת לה להתגרש ממני. אני אוהב אותה. אתה יודע כמה שאני אוהב אותה". ענה יוסי ביאוש כמעט מוחלט. פתאום התחלתי לצחוק.

"מה אתה צוחק?" התפרץ יוסי כמעט בצעקה.

"אתה דפוק לגמרי". עניתי ליוסי והמשכתי לצחוק כי לא יכולתי להפסיק.

"פה הבעיה!!! אתה אוהב את אשתך ואני מאמין לך. היא יפה, מקסימה, אישה טובה, היא אוהבת, מפרגנת ואתה אוהב אותה".

"נו, מה אתה רוצה להגיד לי בזה?" שאל יוסי.

"מה נו? אני יודע שאתה אוהב אותה, אבל היא יודעת? מתי אמרת לה בפעם האחרונה שאתה אוהב אותה?" שאלתי אבל יוסי לא הבין.

"היא יודעת". ענה יוסי.

"לא, היא שכחה ואתה, במקום לבכות לי כמו ילד קטן, אתה קם, הולך ומזכיר לה" אמרתי כמנצח.

"רמי, אנחנו חיים במציאות, לא בסרטים". השיב יוסי בכעס.

"אז תיקח אותה גם לסרט". עניתי בלי שום קשר לדבריו של יוסי.

"בוא ניסע!" ציוותי.

"לאן?" שאל.

"לאשתך!" אמרתי.

"עכשיו?" שאל.

"כן עכשיו!" עניתי ומשכתי את יוסי החוצה.

בדרך עצרנו בחנות פרחים. בחרתי שלושה זרים בצבעים שונים וצרפתי פתקים בכתב ידו של יוסי עליהם כתוב:

'אני אוהב אותך'

'אני מבקש סליחה'

'חזרי הביתה'.

"אני רוצה שתשלח לאישתי את שלושת הזרים האלה. אחד, אחד, בהפרש של 5 דקות בין אחד לשני".

אמרתי למוכר המופתע במקומו של יוסי. המוכר הבטיח לאחר מאמצים מצדי שהזר האחרון יגיע בעוד חצי שעה מעכשיו. הגענו למקום עבודתה של רחל ביחד עם השליח שהביא את הזר האחרון. מחוץ לדלת שמענו את העובדים במשרד שורקים, צועקים ומוחאים כפיים. יוסי מביט בי בהערכה.

"ניכנס?" הוא שואל.

"תיכנס, אני מחכה בחוץ. עניתי והתרגשתי גם בשביל יוסי . יוסי ניכנס ואני השקפתי מבעד לדלת הזכוכית. כל עובדי המשרד עמדו על רגליהם וליוו את יוסי במחיאות כפיים, לחדרה של רחל. יוסי הביט באישתו בעיני עגל, החזיק בידו את הזר האחרון ושתק. רחלי, החזירה לו מבט במשך שתי שניות. "מי זאת אורנה?" שאלה  בלחש 

"אורנה???" שאל יוסי נדהם.

"כן, אורנה!!!" צעקה רחל וזרקה על יוסי את הפרחים.

"לך תיתן את הפרחים לאורנה, היא בוודאי תשמח". המשיכה רחל וברחה בבכי לשירותים . יוסי נותר המום . "אני אחתוך אותה". סינן בין שיניו ויצא בצעדים מהירים אל מחוץ למשרד.... .