אבל הנה יצא לי בדיוק עכשיו במסגרת שבוע הספר להיתקל בספרון קטן בשם "פרוטקציה" והאמת שדי נהניתי לעלעל בו. מסתבר שמאז שבגין התבטא בלגלוג על שלטון מפא"י המסואב שהזין את "אנשי שלומו" בוויטמין P עבר הוויטמין הזה מהפך תדמיתי,
היום פרוטקציה היא לא מילה גסה אלא חלק מהתנהלות ראויה מכובדת ומקובלת כדי להגיע למטרה שאנחנו שואפים אליה. אתה רוצה להקדים ניתוח? אתה רוצה להעביר את ילדך לגן אחר? אתה רוצה מקום עבודה בבנק? רוצה לסדר לקרובת משפחה עבודה בסופר? אתה רוצה לקבל מספר טלפון שקל לזכור? אתה רוצה לקצר תור בגוף ציבורי? רוצה קידום בעבודה? רוצה לקבל הנחה? בקיצור כדי להסתדר בחיים אתה צריך פרוטקציה. או במילים מכובסות יותר, אתה צריך קשרים, אתה צריך נטורקינג קהילות ברשת, מינלינג , מקסינג, נטמיטינג, אבל בעיקר אתה צריך לדעת איך להיות עכביש שפורס וטווה רשת של קשרים חברתיים בצורה בלתי אמצעית עם מה שיותר אנשים שמסוגלים לסייע לך בחיים.
כדי להצליח ביצירת קשרים כאלה, אתה צריך לדעת איך להתגבר על האגו, על הביישנות על הפחד מדחייה, על חוסר האמון שזה יעבוד, ועל הביטחון העצמי הנמוך שלך. ואז ללמוד איך להתגבר על פרדיגמות ועל קיבעון מחשבתי, וללמוד איך לתת כדי להכשיר את הקבלה. ואיך ללמוד להקשיב לזולת, בדרך כלל אנחנו מגלים שרוב האנשים שאנחנו משוחחים איתם במקום להקשיב לנו עסוקים כל הזמו במחשבות על מה שהם הולכים להשמיע לנו, כל אחד מאיתנו עסוק בעצמו ובמה שיש לו להגיד לנו, אז איך אנחנו לומדים להשתמש בידיעה הזו כמנוף ליצירת קשרים. איך אנחנו לומדים להעניק לזולתנו את התחושה שהוא חשוב לנו. איך לומדים את שפת הגוף של הזולת איך אנחנו עושים שימוש נכון במילים כדי לכבוש את ליבו. איך לומדים להגיד משפט חיובי כדי ליצור אמפתיה. איך לא להגיד משפט שלילי כמו "אני רוצה שתחשוף בפני הקבוצה מה עבר עליך" ובמקום זה להגיד משפט חיובי כמו "אני רוצה שתשתף את הקבוצה במה שעבר עליך".
פורמים באינטרנט הם מקום בעייתי ליצירת קשרים אמיתיים עם אנשים. בגלל הנטייה של האנשים לעמיד פנים וליצור להם תדמית באינטרנט שלא תואמת את המציאות. קשרים אמיתיים נוצרים אך ורק במפגש פנים אל פנים. והספר הזה מלמד איך ללמוד להכיר אנשים. איך לתרגם את שפת הגוף שלהם. איך לזרום איתם. איך לקבל אותם כמו שהם והכול כדי לרתום אותם בעתיד ליצירת הקשרים החברתיים שלך.
האמת שכבר לפני שנים אימא שלי הטיפה לנו להתייחס יפה לאנשים שיושבים בעמדות כוח שאולי ביום מן הימים אנחנו נזדקק להם. "זו מדינה של פקידים" היא אמרה לנו "הפקידים הם שמנהלים את המדינה. אתם יכולים להיות חכמים ונבונים, אבל הפקיד שיושב מאחורי השולחן הוא זה שמחליט עבורכם, אז תנו לו את הכבוד המגיע לו". זה מה שהיא לימדה אותנו, אבל למען האמת, כמו לביאה פצועה היא נלחמה בפקידים האלה, מלחמת חורמה. אם זה במס הכנסה ואם זה בקופ"ח ואם זה בעירייה ותמיד תמיד יצאה כשידה על התחתונה. אבל זה כמובן אף פעם לא ריפה את ידיה. אבל זו הייתה אימא שלי. היה לה מין אופי כזה, היא הייתה מוכרחה להגיד לאנשים מה שהיא חושבת עליהם באמת וישר בפרצוף. המילה פרוטקציה שהיא הטיפה לנו השכם וערב לעשות בה שימוש. הייתה זרה לה.
אבל היום העולם השתנה. היום כולם משתדלים להיות יותר מתוחכמים. למה להלחם ולריב כשאפשר ללקק ולקדם עניינים. אנשים לא מעוניינים שנגיד להם מה אנחנו חושבים עליהם, זה למען האמת לא מעניין אותם. אנשים רוצים שנשקר להם. וזה דבר חשוב שצריך להפנים כדי ליצור קשרים. הכרתי פעם סוחר יהלומים אחד שסיפר לי שאפילו שזה יקר לו, הוא תמיד מקפיד לטוס במחלקה ראשונה בחברת VIP"רק שם יש לי סיכוי לפגוש את האנשים הנכונים" הוא אמר לי. האמת שפורמאלית זה נכון, אבל לך תדע אם המחלקה הראשונה הזו לא מלאה ועמוסה באנשים שחושבים כמוהו, ומה שיש שם זה אוסף של מעמידי פנים קטנים. אבל זה כמובן לא משנה את העובדה שגם אם כולם מעמידי פנים, בכל זאת הם עדיין מסוגלים לעזור לנו (לפחות בפוטנציה) לחתור למטרה שאנחנו שואפים אליה.. (הטור שלי) |