ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
זהו, חיבוק אחד אחרון, ועוד נשיקה, ועוד נשימה, וזהו. אני נשאר לעמוד שם בשדרה הלוהטת, והיא סבה על עקביה ומתרחקת, ועוד מעט היא תיעלם בין כל האנשים האלה שמסביב. אבל היא לא נעלמת באמת. "בערב?", ככה היא שאלה לפני שהלכה, ואני הנהנתי וחייכתי, כי יש דברים שלא משתנים, וגם כשהייתי ילד קטן ומאד התרגשתי אז לא יצאו לי המילים מהפה, וכך גם עכשיו, כשהיא נועצת בי את העיניים הירוקות שלה, ואני לא זז משם, ומרגיש ממש טוב עם המבט שלה שמטייל לי בתוך כל הבפנים שלי, ואני יודע שזה רק לכמה שעות, שהיא לא הולכת, שהיא שלי, שהיא רוצה אותי. היא לא סתם שאלה את זה, היא התכוונה לזה, והרגשתי את זה ממש חזק כשהיא ליטפה לי את כף היד ואחר כך את הלחי הימנית. ליטוף קצר, כי אי אפשר להגזים כך באמצע השדרה, כך סתם באמצע היום, ליטוף קצר אבל הכי רך שאפשר, עם אצבעות המשי שלה שטיילו לי על הזיפים, מותירות סיבים דקיקים של געגוע. אחרי שהיא מתרחקת ונעלמת, אני בולע את הרוק, ולמרות שאני יודע, ולמרות שגם הגוף שלי יודע שזה רק לכמה שעות, מגיע איזה צל ונעמד בדיוק מעליי. הוא לא נראה לי כל כך, הצל הזה, הוא צובע אותי באפור עגמומי שכזה, כמו שרואים בסרטים ישנים, ואני מושיט את היד ממש לכיוון שאליו היא הלכה, וגם היא קצת אפורה, והכל מסביב כל כך צבעוני, בערב, בערב, בערב, אולי אם אחזור על זה מספיק פעמים יחזור אליי הצבע. כי הכל כל כך יחסי הרי, והכל היה נראה לי כל כך צבעוני לפני שהיא באה אליי והתמקמה אצלי בתוך הלב והוכיחה לי מעבר לכל ספק שלא ידעתי עד אז כלום על צבעים ועל אור, והנה גם האפור הזה שהגיע משום מקום וצבע לי את היד, הוא בטח גם מקשיב לכל המחשבות שלי ומתחיל לזוז ממני סופסוף, והשמש חוזרת לחמם, ואני מסתכל על השעון שעל היד, ויודע שהערב זה לא בעוד הרבה זמן.
|
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (49)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסתבר שגם אפור יכול להראות אופטימי.
מקסים מותק
לא... תודה לך. אתה כותב נפלא.
רק אל פחד כפיר (חכמה גדולה בעצות אני...)
בדיוק כך!
תודה יעל...
תודה לך אפריל, נא המשיכי לחייך :)
האפור, זה הצל שמטיל הפחד, כפיר?
אם מתמסרים לשמש ונותנים לה לחמם, היא מגרשת את הצל. ואז חוזרים הצבעים.
איזה עונג.
(אני עדיין מחייכת)
תומר - תודה לך :)
אומרים שמוטב מאוחר...
תודה לך אור :)
בבוקר, צהריים או בערב- הטקסט הזה יפה בכל שעה של היום
איזה יופי..
איך רק עכשיו קראתי..
טוב עברו עוד שניים שלושה ערבים מאז..
זה עוזר כשאת באה לקרוא :)
תודה..
כוכב יעזור? :-)
כתוב יפה מאוד!!
נכון, במקרה שכזה זה באמת לא עוזר...
נסה מיומנויות אחרות :-)
מומחיות זה חשוב,
במקרה שכזה זה לא תמיד עוזר.
תודה :)
בהחלט הסם הכי חזק,
רק שעוד לא גיבשתי דעה על טיבה של ההתמכרות לו.
בערב....אה?
אוקי, בערב :-)
לפעמים אין כמו געגוע כדי להרגיש שאתה חי,
אתה מפתח מומחיות...
איזה יופי כתבת!
התאהבות זה הסם הכי חזק שיש...
והמילים שלך עשו לי געגוע לאמא שלי...
תודה לך על המבט הטוב שלך.
אנה יקרה,
לכי, לכי למחוזות האלה, ורק תחזרי לכאן בסוף בבקשה.
תודה לך:)
בהחלט ייתכן.
עכשיו תורך.
תודה לך גלגוטית :)
צריך לקוות להרגיש כך באמת.
תודה לך:)
יולי, תודה לך, ברוכה הבאה לבלוגי :)
גם אני ראיתי אותו ככה, בשדרה, לבדו, מוקף הרבה נשמות, רוצה רק אחת.
תודה..
לא יודעת למה, אבל המילים שלך
עשו לי געגוע לאימא...
ילדה קטנה שמשאירים בבוקר בגן,
אישה אהובה שיוצאת לעבודה,
אבי החולה שמלווה אותי במבטיו האוהבים כשהשארתי במיטת חוליו עד הערב.
הכתיבה שלך תמיד מובילה אותי למחוזות שונים ומרגשים.
משהו טוב קורה לך... :))
מרגש. מהדהד. מוּכּר. נוגע.
מה עוד צריך?
תודה :-)
מקסים בעיני !
סצינה מסרט ראיתי בעיני רוחי.. ואיזה סרט עדין ומדויק..
שרונצ'וק!!!!
כל עוד הצבע חוזר בסוף אני רגוע.
כן, שם בדיוק, באמצע הבלגן, בועה קטנה עם בלגן פרטי :)
אופ, יותר מדי לאט...
ואת הרי מצאת כבר, אז מה את מתלוננת? :)
כפיר,
שרון.
גוונים של אפור נוטים להופיע כשיש ספק קל. כשיש ביטחון, הצבע מכניע אותם, לפעמים בנוק אאוט, לפעמים מתגנב לאיטו, אבל הוא חוזר, ואחרי דקה אנחנו שוכחים בכלל שהיו רגעים מלאים בהיעדרותו.
-כתבת געגוע יומיומי יפהפה. תודה-
הכי כיף ככה באמצע היום... באמצע השדרה....
נהניתי :)
מסכים בהחלט :)
אני עוד לא שם, אבל זה יקרה יום אחד :)
תודה נילש...
בשביל למצוא את הקסם שיש בפרטים הקטנים
צריך, בעיניי, או כשרון טבעי או התכווננות ותרגול
בשני המקרים, אם אתה מוצא
הרווח כולו שלך :)
אני דווקא ממש מצליחה לראות את הצבעים :-)
אולי הגיע הזמן גם להחליף את התמונה כאן לאחת צבעונית כזאת ושמחה...
איזה יופי!
תודה ליאי, כיף כשאת באה לקרוא :)
ליטוף קצר אבל הכי רך שאפשר, עם אצבעות המשי שלה שטיילו לי על הזיפים, מותירות סיבים דקיקים של געגוע
מקסים :)
וכמה רגש יש בך :)
תודה, מותק.
הלנה...
געגוע.
היא תחלוף, המועקה, אני בטוח.
תודה לך שירונת זריזה שכמותך :)
כמה רגש יש בך.
}{
הערב קרוב לודאי יגיע
ואחריו יגיע עוד יום
מה יהיה עם המועקה של האין?
וכמה נפלא אתה כותב.