חוטי משי

ופלדה

אוחזים אותי

ספק מרימים ספק

מפילים.

לחלקם

מגע של צבת,

לחלקם מגע של ליטוף.

תלויה

חסרת אונים,

נתונה לחסדיהם,

מריונטה.

כשחוט אחד מושך

סוף סוף כלפי

מעלה

וכמעט ניתן לנשום

אוויר פסגות,

מתרופף חוט אחר,

כאילו בא להזכיר

שעוד מוקדם

מכדי להיות

אופטימית.