זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
לא פוסט. בהחלט לא פוסט.
רק סתם כמה הרהורים.
לפני ימים ספורים תינה יואב צח את צרותיו/צרותינו באזנינו, ותהה אם הדיג ישכיח ממנו, ולו זמנית, את המציאות המטרידה. הגבתי כפי שהגבתי, אבל הדברים עוררו בי זכרון בן 20 שנה, וכמה מסקנות עגומות בצידו. בנסיבות בלתי צפויות, מצאנו עצמנו, משפחתי ואנכי, מבלים את יום כיפור בחניון "האון", במבנה ליד חוף כנרת.
מובן שעברנו, צאצאי הצעירים ואני, לבגדי ים, ושכשכנו במי הכנרת. לא עבר זמן וילדי הבחינו בדגים ששחו במים סביבנו. דגים אינם חייבים בצום. הבאתי על כן פרוסות לחם, וילדי נהנו לפזר פיסות מהן ולראות כיצד הדגים ממהרים לאוכלן. במוצאי יום כיפור התארגנו ליציאה, וכבר הגיעו דיירים חדשים למבנה שלידנו. הילדים שם האיצו באביהם שיוציא את החכות ויתר הציוד כך שיוכלו לצאת לדיג. ואני עמדתי שם, קצת מתוסכל מכך שכל שאנו נהנינו ממנו – לא שימש אלא לפיטום הדגים שיאכלו דיירים אלה.
כיום אני גם בוש ונכלם על החינוך הקלוקל שהענקתי לילדי: לימדתי אותם ליהנות מחברת דגים חיים – במקום להרגם ולאכלם.
ולחינוך קלוקל, יש כמובן תוצאות: כולם צמחונים. אף אחד מהם לא עו"ד. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, מוחות גדולים פועלים בצורה דומה...
גם משפחתי ומשפחות חברים
נהגנו ביום כיפור
להעביראת היום בנחל החצבני, ליד קיבוץ הגושרים.
וגם אני צימחונית ולא עו"ד.
תודה,
ההבדל הוא אפילו בעצם המינוח.
אם אני מבין נכון, עורך פטנטים, כעורך בעיתון או עורך ספרים - אכן עורך אותם.
עורך דין - אינו עורך את הדין.
תודה רבה.
מכיוון שאתה אוהב סיפורים
פעם נחת מטוס גרמני בגונגל האפריקני ליד שבט קניבלים
הם תפסו את כל הנוסעים והתייעצו עם הציף מה לעשות ??
לפטם שבוע, ולאכול.. פסק ראש השבט. כך היה לשמחת השבט.
כמה מטוסים היגיעו עם הזמן, ולכולם היה אותו פסק של הציף.
יום אחד נחת בריסוק מטוס אל על.. ושוב התייעצו בו
לעשות חפלה היום, התקבלה החלטת ראש השבט
למה ????
אלו ישראלים, הם יאכלו אחד את השני אם תחכו...
תודה על הביקור.
אז כבר יש יזם?...
חבל, הלך לי הסטארט אפ....
מסתבר שקרפיונים רבים מסיימים את חייהם כתוצאה ממכה חזקה בראשם.
שמעתי על יזם המפתח קסדה מיוחדת לדגים.
תודה,
עודדת אותי...
כל אחד מותח את הקו שלו.
ולחינוך קלוקל, יש כמובן תוצאות:
כולם צמחונים.
אף אחד מהם לא עו"ד.
אם אלו מסקנותיך העגומות, מצבך עו"ד טוב!!!! :-)*
אין לי אלא להזדהות עם הזדהותך.
הורי לא היו מסוג הדייגים והציידים. להיפך,
אמי הסבירה לי, כאשר ראיתי דג המושאר לגסוס ארוכות בסל, כי לו היה זה מסוגל להשמיע קול - לא היו מתעללים בו כך.
מזדהה. הורי לקחו אותי לדוג כמה פעמים בילדות וכבר אז שפתו הקרועה מן הקרס של הדג המפרפר לא עשתה לי את זה. שרשרת המזון מבוססת על הרעיון של אכילה כדי לשרוד. הרג לשם הנאה והתרגעות הוא חיצוני לחלוטין לשרשרת המזון, ומשרת כנראה אינסטינקטים קדומים אחרים של ציד ועליונות פיסית כאמצעי לרכישת מעמד.
אני מוצא פורקן לאינסטינקטים האלה במשחקי מחשב, ואני ממליץ על כך לכל מי שאני מכיר. המחשבה שהם מיועדים לילדים היא מיושנת ומקורה באנשים שלא גדלו עם מחשב ונתקלו בו פעם ראשונה כשרכשו אותו לילדיהם, או באחרים שסבורים שהמילה "משחק" פירושה "משהו שמיועד לילדים" (אולי אכתוב על זה פוסט פעם). בכל מקרה, אין כמו להעביר איזו שעה בהרג נאצים בסביבות קרב אותנטיות, או בקרב על אליפות הNBA, או כיוצא באלה, כדי להתרגע מתלאות היום, לכל הפחות עבורי.
תודה רבה.
"לא פוסט" יפה מאוד
דני
נכון, וגם לא ל"טוב שבדגים הרוג".
תודה רבה
" למד אותו לדוג במקום לתת לו דג", אחד הפתגמים החכמים בעיני.
אני מניחה שלא לזאת התכוונת-;).
אין כמוך
תודה,
הודעתי על הפסקה, משלא מצאתי עוד זכרונות ראויים לפרסום - שלא פרסמתי.
אבל, כפי שאתה רואה, אם יעלה בדעתי משהו הראוי לדעתי לכתיבה - אכתוב.
אולי תמשיך עם ה"לא פוסטים" האלה ?
אני בכלל מאד הצטערתי לראות שאתה לא ממשיך עם הבלוג. כבר נגמרו הזכרונות ?
מה אנ יאמור לעשות בימי שישי ? ללמוד למבחנים ? לא מקובל עלי.
זו בדיוק הנקודה.
רובנו לא חייבים לחשוב עליה. אנו חיים בחברה עירונית בה האוכל מוכן עבורנו הרחק מן העין ומן המחשבה.
אלא שלא כולם המירו את אינסטינקט הצייד, לפחות לא במלואו, לאתגרים העירוניים שלנו ("נצחון" בבית המשפט, למשל).
כן, כאשר חושבים על שרשרת המזון באמת אפשר להתחלחל...
תודה רבה.