גם כך וגם כך- המילים אין להן כל משמעות. המילים הן רק ביטוי חיצוני לרגשות, למעשים, למחשבות.
כלומר- המילים אין בהן כלום, למעט החשיבות שאנחנו, בעצמנו, מקנים להן (כאומר או כשומע).
הבעיה, אם אכן קיימת, איננה במילים אם כן. הבעיה היא במה שעומד מאחורי השתיקה- ניכור?! בדידות?! אדישות?! לא יודעת. לך ולאלוהים פתרונים.
לפעמים, בעיני לפחות, עדיפה השתיקה על-פני מילים פוגעות.
כשלעצמי- נפגעתי תמיד ממילים. רק לאחרונה הבנתי שאני נפגעת לא מהמילים עצמן אלא מהפרשנות שאני מקנה להן ולכוונות של מי שאומר אותן. אז חאלאס עם הפרשנות.
יחד עם זאת- מילים שיש בהן כוונות טובות- של ריפוי, של תמיכה, של העצמה, של אמפטיה, של אהבה- ראוי להן שיישמעו, ראוי להן שיושמעו. תמיד. ואם מילים כאלה חסרות- זה מעציב.
מספרים על כך שפעם אחת נכנס לרבי מלובאויטש אחד מראשי הישיבות שבארץ והרבי עורר אותו על איזה שהוא ענין בנוגע למצב של בני ישראל בארץ ישראל , הרבי שאל אותו למה לא זועקים על זה בארץ ? והרב אמר לרבי שיש את מאמר חז"ל "מילה בסלע – שתיקה בתרי" . ואז הרבי אמר לו נכון אבל אם תאמר כל היום כמה מילים יהיו לך כמה סלעים ואם תשתוק יהיה לך רק תרי סלעים!
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אפשר פשוט לעצום עיניים ולהחליף את התפאורה.!
ושוב לבד...
ושוב נשארים משתי צידי תהום...
לעיתים.... רק השקט שבין המילים יכול לדבר.
נפלאות מילותייך והרווחים שביניהן.
אבל זה בדיוק העניין-
המילים עוזרות לנו לספר לעצמנו את הסיפור ש'מאחורי המציאות'. או במילים (!!) אחרות- לפרשן את המציאות.
אבל את כל זה אפשר לעשות גם ללא מילים.
אז מהן המילים? (או אם תרצה- מהו חסרונן של המילים?)
פרדוקסלי משהו.
מצד אחד- המילים נותנות איזשהו בסיס, מכנה משותף, שאפשר להתייחס אליו.
מאידך- המילים הן עוד נתון לפרשנות ולכן עלולות להזיק לעיתים, כאשר הפרשנות מוטעית.
אוף. זה הפך להיות פילוסופי וזה לא נותן כלים להתמודדות ביום-יום.
אולי עדיפה האמפטיה מאשר כל ה'בלה-בלה-בלה' וה'פקה-פקה-פקה'?!
שולחת אמפטיה אנרגטית - הרם אנטנות אנרגטיות לקליטת השיגור.
(-:
אני מסכים בהסתייגות אחת.
למילים יש משמעות גם העיני האומר וגם בעיני השומע/הקורא.
הנארטיב אינו אותו נראטיב אף פעם.
כל אחד יקרא/ישמע מן המילים את הנארטיב שלו.
"מהן המילים אם לא שתיקה"?!
גם כך וגם כך- המילים אין להן כל משמעות. המילים הן רק ביטוי חיצוני לרגשות, למעשים, למחשבות.
כלומר- המילים אין בהן כלום, למעט החשיבות שאנחנו, בעצמנו, מקנים להן (כאומר או כשומע).
הבעיה, אם אכן קיימת, איננה במילים אם כן. הבעיה היא במה שעומד מאחורי השתיקה- ניכור?! בדידות?! אדישות?! לא יודעת. לך ולאלוהים פתרונים.
לפעמים, בעיני לפחות, עדיפה השתיקה על-פני מילים פוגעות.
כשלעצמי- נפגעתי תמיד ממילים. רק לאחרונה הבנתי שאני נפגעת לא מהמילים עצמן אלא מהפרשנות שאני מקנה להן ולכוונות של מי שאומר אותן. אז חאלאס עם הפרשנות.
יחד עם זאת- מילים שיש בהן כוונות טובות- של ריפוי, של תמיכה, של העצמה, של אמפטיה, של אהבה- ראוי להן שיישמעו, ראוי להן שיושמעו. תמיד. ואם מילים כאלה חסרות- זה מעציב.
כוחן של המילים דווקא בשתיקה שבין המילים!
יש ויריה כה חזקה
ואחריה רק
דממה
דקה.
"...אני כמו כלי יריה קצת מיושן,
אבל מדוייק מאד: כשאני אוהב,
הרתע חזק מאד, חזרה עד הילדות, וכואב."
(יהודה עמיחי)
תהום
מרחק
חלל
בדידות
ריק.
כתיבה יפה.
כוחן של מילים:)
מספרים על כך שפעם אחת נכנס לרבי מלובאויטש אחד מראשי הישיבות שבארץ והרבי עורר אותו על איזה שהוא ענין בנוגע למצב של בני ישראל בארץ ישראל , הרבי שאל אותו למה לא זועקים על זה בארץ ? והרב אמר לרבי שיש את מאמר חז"ל "מילה בסלע – שתיקה בתרי" . ואז הרבי אמר לו נכון אבל אם תאמר כל היום כמה מילים יהיו לך כמה סלעים ואם תשתוק יהיה לך רק תרי סלעים!
עדיפות המילים :-)
כח רב למילים
לבנות - או חלילה להרוס
לטפח אהבה או חלילה להרסה
יקרות יקרות המילים
ואם מילה בסלע - אם נכפיל במספר המילים ?
ושתיקה בתרי .
מה מחיר אם ממושכת וארוכה תהא ?
אתה כותב נפלא ותמיד משאיר אותי שקוע במחשבות .
שלמה
אהבתי.
* ותודה,
רותי.