0
אני זוכר במעומעם אישה אני זוכר את גון עורה אני זוכר את ברק עיניה את שפתותיה אני זוכר
אבל אולי היה זה גון הקיר והברק הוא של השמש בחלון ואודם שפתותיה הוא אדמומית שבעיני אני הייתי שם ולא הייתי שם
אני אוויתי מתוך הערפל לחוש בקצות אצבעותיי הסות המלפף שדיה את המגע המלטף את השתקפותה באד הבוקר לא לרחוץ בדמעותיי את חדרי הריק |