(הסיור נערך ב 12.6 - הפוסט נכתב ב 13.6 רק שמחקו לי את הפוסט)

כדי שלא יצליחו לכלוא אותי?

ובכלל ההגעה לעיר הנושקת למקום בו ארע האונס

כל פעם מחדש מקשה עלי,

את זה אף אחד לא לא יבין לעולם

אבל אני שבחרתי בחיים ולומדת בעזרת אנשי מקצוע

להתמודד ולהילחם בהרגשה ובחרדות רוצה לגבור

על תחושת הקבס שעולה בקרבי כל פעם מחדש.

ומה שעמד אל מול עיני באותו הרגע הוא מבט עיניו של ילדי

המקסים והמיוחד, שאם אומר שלא נוסעים יהפוך למבט עצוב

איך אני יכולה לאכזב אותו, איך?

איך אני יכולה לתת לחלאת אדם אנס מתועב

שטן ערפד מי שרצח באכזריות את נשמתי

(שמו שמור כרגע במערכת עד מחר מהסיבות - שלא אמחק

אבל רק עד מחר - אפשר לשאול אותי בפרטי )

לגרום לכך שגם ילדי יאבד את הנאות החיים

ולכן לא אמרתי נואש ניהלתי שיחת מוטיבציה עם עצמי

והחלטתי, כן אני יוצאת פעם ראשונה עם ילדי

לטיול בפורום שקשה לי איתו -

ואכן הגענו ליפו למקום המפגש,

וכולם שכבר היו שם קיבלו אותנו באהבה גדולה

הסיור החל ואני לאורך כל השעתיים בדאגה

שלא אהיה בין כולם דאגתי למצוא מקום צדדי שלא ייווצר מצב

שאם אצטרך לברוח אף אחד לא יוכל לתפוס אותי

מביטה כל הזמן על הילד שלי שפורח וזה נותן בי כוח,

למרות שרוב הזמן עסקתי בלגרש פחדים, וסחרחורת מציקה

פעימות לב מהירות, מביטה לשמיים ומבקשת עוד קצת כוח

כן אנחנו צריכים להיכנס לסמטאות -

אוי כמה שזה קשה לי , אין לי אוויר , מה עושים?

אבל אני חזקה מתמודדת

בחרתי בהתמודדות ולא בהיעלמות

יצאנו מהסמטאות

ומולי הים אוויר טהור ונקי

תודה שהצלחתי, שרדתי את הסיור,

הסיכום  שההנאה והשמחה של ילדי נתנה לי את הכוח

ובסה"כ גם אני נהניתי החכמתי מהסיפורים ששמענו מהמדריך .

היום שבת היה היום הקשה

לא להאמין אילו חרדות נתקפתי לאורך כל היום

עד למצב של אי יכולת לנשום, שרדתי גם את זה

זו הייתה תופעת לוואי לפחדים של אתמול .


כמה מילים לך ילד יקר שלי

תודה לך שבזכותך התמודדתי למרות הקשיים

תודה לך שלא נתת לי את הכוח  ושבמבטך החודר

נתת לי את הרצון להתמודד,

ריגשת כשמצאת גם את הזמן מידי פעם לבדוק

אם אני בסדר אם אני מרגישה טוב

הו כמה שאתה קורא אותי .