אתה באת ונגעת והשארת אותי כואבת.

אמרת לי מילים יפות, מילים שקיבלו משמעות שונה ואחרת.

אמרת לי שאתה אוהב אותי. שיש בינינו חיבור שאין לך עם מישהי אחרת.

אמרת שאתה מכבד אותי, שאני מיוחדת.

ואז אמרת שאתה מתחתן עם מישהי אחרת.

אתה לא יודע אם אתה אוהב אותה, אתה אוהב אותי.

ועשית החלטה מאוד ברורה, אתה עומד לחיות את חייך איתה.

אני הפספוס של חייך, אתה אומר לי, אתה לא יודע מה לעשות.

ושנינו בכינו, והדמעות של שנינו כיסו פנים מבולבלות מצדי וחסרות אונים מצידך.

כי איך אנחנו יכולים להיות אדישים כשאומרים אחד לשניה את הרגשות שלנו בפעם הראשונה?

אוהבת אבל פחדתי כל הזמן הזה שזה רק בראש שלי, שאתה לא באמת רוצה.

פחדתי מדחיה, מזה שאבריח מעליי את אחד החברים הטובים שלי.

ואתה פחדת מתגובה שלי, פחדת לומר לי את שעל ליבך כי חשבת שאני לא מעוניינת.

שנינו פספסנו. שנינו מפסידים.

ונישקת אותי פעם אחרונה, וחיבקת אותי בצורה שלא תחזור על עצמה.

אוהבת אותך, אבל לא יכולה להמתין להחלטות הבאות שלך. עשית צעד ותאלץ להתמודד איתו. הבחירה היא שלך בלבד.

נשארת חברה, נשארת קרובה. ממשיכה לאהוב, בתקווה שהאהבה תהיה אחרת.

באהבה גדולה,

אני