עופר אשכנזי - עושה סוויץ'
תעתועי ראיה יוצרים סוויץ' ... ותרגול הסוויץ' מאפשר שינוי !!!
תרגול הסוויץ', מאפשר התבוננות מאוזנת על מציאות החיים. דמיון לצד היגיון ... זה לצד זה, במקום אחד על חשבון השני ...
פוסטים פופולאריים
-
חור בנש(י)מה ...
7/5/08 | 699 צפיות
-
Only the Good Die Young
17/5/08 | 621 צפיות
-
אל תתנו להם רובים ... לא חבל ...???
24/2/08 | 1125 צפיות
-
חייזרים על מדרגות הרבנות ...
26/2/08 | 624 צפיות
-
הכל בסדר ... או שלא כל כך ... [הנביא המודרני]
10/11/09 | 842 צפיות
-
שפעת החזירים ... היית או חלמתי חלום ???
4/5/09 | 774 צפיות
פוסטים אחרונים
- אינשטיין מדבר על כדורגל 8/7/10
- המשט לעזה - זווית ראיה אישית *לעומת* זווית ראיה לאומית 14/6/10
- תורת ה-'ההתייחסות הפרטית' ותורת ה-'התייחסות הכללית' 9/2/10
- לעשות סוויץ' מדאגה לביטחון 1/12/09
- חינוך ליצירתיות תרבותית (האם בתי ספר חונקים את היצירתיות) 20/11/09
- הכל בסדר ... או שלא כל כך ... [הנביא המודרני] 10/11/09
הסבא של כל הסבאים
מיכל שותפתי לשולחן הקפה הוירטואלי של TheMarker הזכירה לי ב-פוסט שכתבה על עץ הכוכבים, שגם אני כתבתי פעם סיפור קטן/קצר בהשראת השיר המופלא של לייב מורגנטאו, אשר חודש באמצעות יורם טהרלב והושר לראשונה על הדיווה (בעיני) 'חווה אלברשטיין'. את הביצוע המקורי של חווה אלברשטיין לא הצלחנו לאתר ... ואנו 'נאלצים' להסתפק בביצוע חדשני וייחודי (מידי לטעמי) של הכוכבת הנולדת מרינה מקסימיליאן בלומין  - קישורית
זה סיפור שסיפר לי הסבא של כל הסבאים, לפני המון זמן. אבל, אפילו היום, כשאנחנו כבר לא ילדים, צריך להמשיך ולשנן את הסוד של סבא: "כדי למצוא את נצנוץ הכוכבים, צריך לחפש אחריו, ו...לצוד אותו. אם לא מוצאים אותו מייד, אסור להתייאש, ולהפסיק. צריך להתאמץ, ולמצמץ בעיניים, להמתין בסבלנות ולהאמין שהוא בו יבוא..."
פעם, לפני המון שנים, כל כך מזמן, עד שאני לא בטוח אם זה קרה באמת. פגשתי, את הסבא של כל הסבאים.
האמת, שסבא נראה קצת מוזר. הוא היה די נמוך, וכפוף; ומסביב לפופיק גדלה לו כרס שנראתה כמו הר געש קטן, שעומד להתפרץ. היו לו גם המון שערות לבנות על הראש, וגם קצת על הכתפיים והחזה. תמיד הוא שר בקול עמוק וצרוד; ומאחורי זוג משקפיים, האירו שתי עיניים, בחיוך של תינוק.
הכי אהבתי שסבא סיפר לי סיפורים.
אותו יום, לקח אותי סבא לגינה, והראה לי את עץ הכוכבים, המיוחד שלו. למרות, שלא האמנתי לסבא - כי כבר לא הייתי תינוק - זה לא הפריע לו, לספר לי את הסיפור, על עץ הכוכבים.
כל מי שמסתכל על עץ הכוכבים, הסביר לי סבא, בטוח שזה עץ רגיל לגמרי. ככה אף אחד לא יודע על האוצר, הצומח בחצר שלי, הוסיף בלחש.
אחר כך, סיפר לי סבא, שהוא הכי אוהב לשבת, סתם ככה, מתחת לעץ, ולחפש טיפות של טל ושל גשם. סבא אומר, שהכי כדאי לצוד את הכוכבים, מול אור השמש, אז הטיפות, מתנוצצות, מתפוצצות ומסנוורות, ממש כמו יהלומים או זיקוקים. אבל אסור לשכוח, הוסיף סבא ברצינות. לפעמים, לוקח זמן לצוד כוכב, ויש להמתין בסבלנות, ולהאמין שהוא בו יבוא.
אותו אחר הצהרים, סבא ואני, היינו הכי עשירים בעולם. הצלחנו למצמץ בעיניים, ולצוד, שני מיליון כוכבים, בערך (אז, עוד לא הבנתי כל כך, למה התכוון סבא שאמר כי לפעמים קשה לצוד כוכב).
אחרי שהחשיך בחוץ, וכבר לא הצלחנו לצוד יותר כוכבים, נכנסנו למטבח. תוך כדי הכנת ארוחת הערב, סיפר לי סבא, על היום בו ירד לשוק, לחלק אוצרות ולמכור כוכבים, לאנשי הכפר.
סבא הראה לי איך הסתובב, ביריד, והסביר לתושבי הכפר כיצד לצוד כוכבים; וככה תוך כדי שהוא מטגן לנו ביצים, שר בקולו הצרוד:
"בואו בואו אנשים, זוהי שעת הכושר כוכבים תיקנו בזול ותזכו באושר"
כשסיים סבא לשיר, ארוחת הערב הייתה מוכנה, והריחה ריח נהדר של ביצה מטוגנת, לחם טרי עם חמאה, וירקות ישר מהגינה. התיישבתי ליד השולחן, ובפה מלא חביתה, שאלתי את סבא: מה קרה אחר כך?
סבא חייך ואמר, שתושבי הכפר העדיפו לחפש ירקות ופירות טריים, ולא הצליחו לצוד, אפילו נצנוץ אחד של כוכב.
אחרי שתיקה קלה, הוסיף סבא: "הם בחרו, שלא לחלום חלומות של קסם, זיקוקים ותקווה" ... הם אפילו לגלגו ושאלו:
"הי סבא למה לא תמכור גם חצי ירח?"
כשגמרתי לאכול את ארוחת הערב, , חשבתי על מה שסבא סיפר, והתרגזתי על השכנים שלו, שלעגו לו בשוק. אחרי שסיימתי את כוס השוקו, אמרתי לסבא בקול נעלב, שלדעתי, אנשי הכפר היו סתם טיפשים ...
הם לא טיפשים, השיב לי סבא, בסבלנות. הם פשוט קצת עיוורים. ככה זה עם המבוגרים. אף פעם, אין להם די פנאי, לשבת מתחת לעצים, ולצוד כוכבים. הם תמיד עסוקים, בעניינים יותר חשובים.
במקום לכעוס עליהם, צריך לסלוח להם. הם פשוט אינם מבינים כמה קל למצוא זיקוקים או יהלומים בין ענפי העץ; ואין הם זוכרים, את ההתרגשות שבמרדף אחר חלומות ובלצוד כוכבים ...
אתה מבין, אמר לי סבא, כמה הייתי שמח אותו יום, כשחזרתי הביתה, מהשוק, עם שק הכוכבים המלא.
"האוצר נשאר אצלי, ואצלם - הכסף"
|
תגובות אחרונות
-
עמותת כמוך
בתגובה על אינשטיין מדבר על כדורגל
-
טל נוגעת בנשמה
בתגובה על המשט לעזה - זווית ראיה אישית *לעומת* זווית ראיה לאומית
-
עמותת כמוך
בתגובה על תורת ה-'ההתייחסות הפרטית' ותורת ה-'התייחסות הכללית'
-
שאננון
בתגובה על לעשות סוויץ' מדאגה לביטחון
-
טליה מאור
בתגובה על חינוך ליצירתיות תרבותית (האם בתי ספר חונקים את היצירתיות)
-
זיו שערי
בתגובה על הכל בסדר ... או שלא כל כך ... [הנביא המודרני]
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רמניק. אתה חבר אמיתי!
אבל הסיפור לא למכירה ... עדיין ...
כפי שאני רואה את הדברים, איש אינו יכול לחלום ביחד איתי את החלום שלי (גם מבחינה רוחנית, וגם מבחינה פונקציונאלית של תפקוד המוח). האפשרות היחידה להגיע לחלום משותף (חלום אורגני) היא באמצעות ביטוי החלום שמקורו בדמיון ... לעולם הפיזי (באמצעות דיבור, כתיבה, שירה, תנועה, ... יצירה כלשהי). ברגע שהחלום הפנימי מקבל ביטוי פיזי חיצוני, אז הוא נגיש להכרה של אדם אחר, אשר יכול לקחת את הביטוי הפיסי (גם דיבור של רעיון יכול להיות סוג של ביטוי כזה) ולהתחיל לגלגל אותו במחשבותיו (והנה מתחיל לו חלום אחר המבוסס על החלום שלך ... אשר יצא לאויר העולם לפני כן ...)
לעניות דעתי, זו הדרך היחידה לחלום חלום משותף ... בכל דרך אחרת זה באמת נראה כמו מכירה שרלטנית של כוכבים
מאחר והזכרת שיר מופלא המספר על כיצד 'אני ואתה נשנה את העולם ...' (קישורית לשיר / קישורית למילים) ... אני מזמין אותך לבדוק אם הטקסט הנהדר מתאים לאינטראקציה אישית פנימית ועצמית ... ולאו דווקא רק לאינטראקציה זוגית חיצונית ומשותפת של 2 אנשים או יותר. במילים אחרות, במקום לראות את 'אני ואתה' כשני ישויות נפרדות, אפשר גם להתייחס ל-2 ההמיספרות שמרכיבות את המוח שלנו ... כהמיספרה של 'אני' ביחד עם המיספרה של 'אתה' ... אשר ביחד מרכיבות את מי שמכונה כיום עפר אשכנזי או רמניק לצורך העניין.
מעבר לזווית הראיה השונה על שיר הנהדר של אריק אינשטיין, ומיקי גבריאלוב, היופי לדעתי הוא בכך שאני (עפר) ואתה (רמניק) משנים את העולם בזה הרגע ממש ... בעצם הדיאלוג הזה בינינו
הנה בעזרתך האדיבה הצגתי דוגמא לאפשרות של יצירת חלום אורגני משותף ... שהרי הרעיון/חלום שהתרוצץ במוחי סביב השיר אני ואתה, הפך עתה למוחשי במציאות הפיזית של העולם. כעת נוכח הקשר החברי בינינו, ברור לי שלפחות אדם נוסף אחד יצטרף אלי לחלום המסויים של 'אני ואתה' ... חלום שבעצם מבטא חלק משינוי של העולם (כמו שכל סיפור שיר או הודעת sms הופכת חלום של 'אני' לחלום אצל 'אתה')
השאלה המבלבלת להרגשתי היא שאלת הרעיון אותו אנו מנסים למכור (אותם כוכבים שסבא מסתובב בשוק ומציע לעוברים ולשבים ...). אבל, במידה ויש רעיון כלשהו (אפילו אם לא בטוחים שזה הרעיון המבריק ביותר שיכול להעלות על הדעת) ... אז חייבים לשתף אחרים ברעיון כדי להתחיל לבטא אותו, ואם אין אחרים לשתף אותם בסביבה מסויימת, ברוך השם בבית הקפה הזה יש מספיק 'אחרים נוספים' אשר שמחים לשתף ולהשתתף ברעיונות.
כפי שאתה בוודאי יודע, ישנן מסגרות חיים אשר פתוחות יותר לרעיונות חדשים, ומסגרות שפתוחות פחות ... ולעיתים תחושת המחוייבות למסגרת יוצרת ריבוע תרבותי וירטואלי סביב המרחב שמעוניינים לפרוח ולפרוץ ממנו. ריבוע אשר יכול ליצור אפילו תחושת מחנק. היופי בעולם הוירטואלי של קפה זה נעוץ בעובדה שמרחב זה קל יותר לפרוץ מסגרות חברתיות ותרבויות אשר עוטפות ולפעמים אף חונקות
שוב תודה על התגובה מהלב, ועל מתן ההיזדמנות לספר לך ולאחרים על הדרך בה אני שומע את מילות השיר 'אני ואתה נשנה את העולם'
עפר
האי עפר
סליחה שאני כותב באיחור
תודה רבה . הסיפור באמת יפיפה. והמסר כמובן.
את הסיפור הזה כל אדם יקנה ממך ואיתו לא תחזור הביתה לעולם בלי קונים.
[וכאן יש לי להעיר הערה קטנה., הסוף לא מובן לי במסחר החלומות אין מושג של "נשאר אצלי" כשאני רוצה לחלום איתך יחד אז אני רוצה את החלום אצלך. איתך יחד. "אני ואתה נשנה את העולם" מה אני יעשה עם החלום לבד? ככה זה כשמנסים למכור כוכבים]
תודה רבה,
ושבוע נפלא
עפר
עכשיו האוצר גם זוהר...
עכשיו האוצר גם זוהר...
תודה דיקלה
זה בסדר לגבי הכוכב הירוק הזוהר ... בלי לחץ ...
אני משנן את דברי סבא ... 'האוצר נשאר אצלי ...'
שבת שלום
אם את רדאר ... אינך יכול לפספס כלום ... אלא אם את בוחרת בכך
למעשה כל נצנוץ שמופיע על המיים, בשמיים, וסתם בצהריים ... הוא סימן של מגדלור (קישורית)
תמשיכי ליהנות מהחיים ומנצנוץ הכוכבים
עפר
רוב תודות שירלי
עיוורון אשר מונע מאיתנו לראות את הסוד של החיים (קישורית)
שבת נהדרת לכולנו
עפר
השיר אהוב עלי ורק בביצוע של ח.א. ...והמילים והמסר....תודה על התזכורת..וחופן כוכבים מגיעים לך.
אשוב עם כוכב ירוק וזוהר .....
תודה על הסיפור היפה...אהבתי,
כל כך נכון כמה מפספסים על הדרך...
בתוך מרתון החיים,עד ששוכחים לגמרי
להביט לצדדים ולהנות מהדברים הקטנים...
אישית אני רדאר מהלך שלא רוצה לפספס כלום...
ונהנת ממיליוני "כוכבים"שמנצנצים אליי *
*פנינה
הי עפר,
תודה על הסיפור מעורר ההשראה.
מעורר לעוורון שלנו שהולך וגדל ככל שאנחנו מתבגרים.
המשך שבת קסומה,
שירלי
תודה לך רינת
המציאות היא חלומות מתגשמים ... כאשר משחררים את ההתייחסות הכפייתית שלנו לאירועי העבר ולתוכניות העתיד
"כאן ועכשיו ... קוטפים כוכבים ..." (זמן מבולגן - קישורית)
שבת שלום
עפר
תודה מיכל
התאהבות היא עניין של תזמון
קשה לי עם ליין ייצור הכוכבים של צביקה הדר ... אפילו שמרינה באמת מוכשרת
הנה משהו שכתבתי לפני למעלה משנה על רקמה אנושית של דבש ובחורים טובים (קישורית)
שוב תודה
עפר
עפר
כמה מרהיב בעיניי,
שאודות לפרי עמלה של מיכל מניבים פירות כבר שני צדדים ...
פרי, שהניב
פתח במחשבה
עשייה שלך
חברות ואחווה
ולנו הקוראים הנאה ...
הסיפור קסום. תודה רבה
לו יהי ויתגשמו חלומות הקסם של מיכל ושלך.
אנא סילחו לסובבים העיוורים ויבוא יום ואולי האוצר יאיר להם פנים ...
היי עפר
כתבת...ממש יפה.
גם אני כאמור חיפשתי את חוה אלברשטיין ולא מצאתי :-)
בכל אופן התאהבתי גם בביצוע של מרינה
שמחה ששימשתי לך השראה לסיפורים עך כוכבים מנצנצים. אין יפה מזה בעיני :-)
שבת טובה
מיכל
וכמובן כוכב נוסף לעץ שלך :-)