אנחנו חיים בתקופה המציפה אותנו במידע ומציעה לנו מגוון אפשרויות יותר מכל תקופה אחרת . עם זאת זוהי גם תקופה מאד מבלבלת שיוצרת מבוכות, תעייה ואובדן דרך יותר מאי פעם. פסיכותרפיה,פילוסופיה רוחנית , טיפולים הוליסטיים (רפואה משלימה או אלטרנטיבית) וכן אימון אישי וגם גישות רוחניות הם בעלי פוטנציאל רב לאפשר שינוי חיובי באיכות החיים ובהגשמה העצמית, אם נדע לקבל את המיטב שבהם ולהימנע מהמלכודות שבהם .גישות האימון האישי שמתפתחות בשנים האחרונות בקצב מסחרר הן גישות ששמו למטרה את העיקרון של הגשמת החזון האישי או ההגשמה העצמית ,עקרון זה התפתח בשנות הששים בפסיכולוגיה ההומניסטית ופיתח גרסאות מודרניות של פסיכולוגיה חיובית . את עיקרון ההגשמה העצמית חיברו לגישות אסטרטגיות של ניהול, קבלת החלטות והשגת יעדים. ופסיכולוגיה של האושר. (לוי ארנון)
עקרונות הפסיכולוגיה ההומניסטית עליהם מבוסס האימון האישי - . א. לא ניתן לצמצם אנשים ל"מרכיבים" ב. אנשים הם ייחודיים מעצם טבעם ג. לאדם יש בחירה חופשית ואחריות לחייו ולמעשיו ד. האדם פועל באופן מודע ומחפש בחייו משמעות, ערכים ויצירתיות.
*ההאימון האישי אימץ את מטרת העל של הגשמת החזון האישי שהציבה הפסיכולוגיה ההומניסטית וחיבר אותו לגישות אפקטיביות הלקוחות מטיפולים אסטרטגיים, טכניקות של טיפול משפחתי, גישות CBT ו NLP מתחום הפסיכולוגיה. ככמו כן אימץ האימון האישי מספר גישות מחוץ לתחום הפסיכולוגיה ובעיקר מתורת הניהול, קבלת החלטות, ייעוץ פילוסופי,יעוץ אירגוני מנטורינג, וקואצ`ינג בספורט.האימון האישי מבוסס על תפיסת הטיפול הממוקד וקצר המועד של 12-15 פגישות שפותחה בשלהי שנות ה 60 של המאה הקודמת ע"י קבוצה של פסיכולוגים /מטפלים/תיאורטיקנים.
כל השיטות שתורת האימון נסמכת עליהן הן שרירות וקיימות כך שלמעשה אין כל חדש , החידוש גלום באופנתיות , ועל כן קיים סיכון של זילות המקצוע , להפיכתו לאינסטנט, ובל נתפתה לאימוני אינסטנט. קיימת עדיין אי בהירות רבה בקשר להגדרת התחום ולגבולותיו וההכשרה החפוזה שנעשית עם אנשים שאינם מתאימים לעסוק בנפש האדם יוצרת את הזילות של המקצוע ואת חוסר העקביות והאמביוולנטיות בהתייחסות אליו וזאת למרות תפוצתו והצלחתו הגדולות..החסרון של אימון אישי הוא שהוא אינו דיסציפלינה מדעית ושהוא אינו מושתת ראיות. לכן הכל אפשרי בו. חוסר הגבולות וחוסר המחויבות לכללים הנהוגים במדעי החברה (למשל של ציטוט מקורות, של מחקר אובייקטיבי, ושל שימוש בטכניקות מושתתות ראיות) הוא שגרם בין היתר לעלייה המטאורית של האימון האישי ..תחום האימון הוא תחום עוצמתי ליצירת שינוי בזמן קצר אך כאמור אינו מוסדר מבחינה חוקית או אקדמית. לכן גם כאן כמו בטיפולים האלטרנטיביים על הפונה לבדוק היטב את הכשרת המאמן וכישוריו המקצועיים והאישיותיים. שוק האימון מוצף , בתי ספר לאימון יש כמו פטריות אחרי הגשם , ונדמה שלכל תחום בחיים יש מאמן. כיום היצע המאמנים הולך וגדל ואיתו קושי הבחירה.. כיום נשמעת יותר ויותר ביקורת על הקלות שבה אנשים נעשים מאמנים אישיים. מאמנים אישיים מציעים את שירותיהם בתחומים רחבים כמו אימון רוחני, אימון עסקי, מעבר קריירה, הורות, גידול ילדים, מערכות יחסים, התמודדות עם הפרעות קשב ותחומים רבים נוספים. לעתים אותו מאמן מציע את שירותיו בתחומים רבים. בניסיון להתמודד עם זילות המקצוע, הוקמה "לשכת המאמנים בישראל" שמטרתה להסדיר את המקצוע ולקבוע סטנדרט, שיעשה סדר בתחום ואף יגבש את חוק המאמנים אך עדיין התחום פתוח ופרוץ.כיום היצע המאמנים הולך וגדל ואיתו קושי הבחירה .כמו הגישור בזמנו, גם האימון מושך אליו אנשים שזיהו הזדמנות במקצוע שעדיין אינו מוגדר, כמו בכל תחום חדש, בסופו של דבר אלה שלא יהיו מקצועיים ולא יקחו אותו ברצינות ייפלטו החוצה . בעקבות כמות המאמנים הרבים שצצה לאחרונה, נשאלת השאלה – האם כל אחד יכול להיות מאמן? אם נשווה את זה למשל לעולם הטיפול הרי ידוע, כי הדרך לקבלת תואר של פסיכולוג או עו"ס קליני עוברת במסדרונות האקדמיה וכוללת לימודים ממושכים ומורכבים ולכן קצת מוזר ואולי תמוה ש-120שעות לימוד מספיקות לאדם כדי להיות מאמן.( יש שיגידו שהנסיונות לקשר בין מאמנים לתארים אקדמאים זוהי טעות מתוך פאראדיגמה לא נכונה , כי האימון הוא דרך להעלות את איכות החיים ויש המון אנשים שיש להם כשרון טבעי לכך ללא קשר להשכלתם ,כשרון שאינו תלוי בתעודות אקדמאיות. האקדמיה היא לא מדד לטיבם של בעלי מקצוע. וזה נכון גם בכיוון ההפוך של מטפלים עם תארים מאד מתקדמים ובעלי אנטיליגנציה רגשית וורוחנית נמוכה וחוסר במוימנויות טיפוליות מעשיות . וישנו ההבדל בין ידיעה ללמידה . עצם העובדה שלמדת את הכלים אינה הופכת אותך לאדם שמסוגל להשתמש בהם כדי בין השאר לקלוט ולרתום את היושב מולך ,והרי קשה לבחון ולדרג אינטואיצייה רגשית ורוחנית. למשל מאמן אישי חסר נסיון וידע עלול להיכנס למקום גבולי של אימון וטיפול ולא להבחין בכך , דבר שיכול לגרום לנזק .יחד עם זאת יש לזכור שתמיד יהיו בכל מקצוע אנשים שישתמשו לרעה בכוחם במקצועם ובמעמדם. לכן חשוב שתהיה פתיחות ושקיפות לגבי כללי זהירות ,אתיקה מקצועית ועבודה מקצועית ומתוחמת מול המתאמן. אימון הוא מקצוע המגלם בתוכו יסודות של חניכה , הדרכה, הנחייה הוראה והכוונה . יסודות אלה ניקנים בעמל רב של לימודים , נסיון מעשי והפקת לקחים מהצלחות וכשלונות. תהליך האימון ,מראשיתו ממש, מתמקד במה שהמתאמנים רוצים.אנשים באים לאימון משום שהם רוצים לחולל שינוי בחייהם , הם מחפשים שינוי או שיש להם מטרה חשובה שאותה הם רוצים להשיג. ללכת למאמן זה לא מאיים (עובדה, כל ספורטאי צריך מאמן) ואין סטיגמה שלילית כמו ללכת לפסיכולוג- יותר קל לעיתים ללכת לאימון מאשר לפסיכולוג כי אימון לא מתייג אותך, כך יעידו אנשים רבים. המשותף לכל המאמנים הוא הרצון לעזור לזולת , בין כיחיד , או כקבוצה או כצוות. להפיק את מלוא הפוטנציאל הגלום במתאמן. לאפשר לאנשים להגשים את תקוותיהם ולכוון אותם לחיים מאושרים יותר .המאמן רק מלווה, את הדרך ואת הבחירה עושה המתאמן, וזה מה שמבדיל בין אימון ליעוץ. האימון מיועד לאנשים שחיים ומתפקדים ביומיום בצורה טובה, אך רוצים להגיע ליותר. באימון, בשונה מטיפול פסיכולוגי, עוסקים פחות בעבר אם בכלל, מכיוון שלא מחפשים את הסיבות ההיסטוריות למצב הקיים.האימון בודק היכן המתאמן נמצא היום, שומעים קצת על הרקע שלו, אך בעיקר בודקים לאן הוא רוצה להגיע ומה הוא מוכן לעשות בשביל זה. כדי לעשות שינוי, חייבת להיות מוטיבציה ורצון של המתאמן. מאמן חייב בשיחה הראשונה לוודא שהמתאמן הבין כי האחריות על תוצאות האימון תלויות ברצון ובלקיחת אחריות אישית על חייו ופעולותיו. מאמן טוב צריך להיות אדם בעל יכולת הקשבה בלתי רגילה( " מעלתו של האיש שיודע לדבר קטנה ממעלתו של האיש שיודע להקשיב" ). להגיע לאימון ללא השיחות הפנימיות שלו שזו מיומנות ואתגר נלמדים -יש שיטות להשתיק את הקול הפנימי שלך כמאמן בזמן אימון, כך שהאימון הופך לשיחה מרתקת שמתגלגלת בעוצמה רבה.מאמן טוב הוא בוגר אמפאטי ואסרטיבי , בעל יושרה, אמינות , מידות טובות ומקצועיות רבה. בעל בטחון עצמי אמיתי המאפשר לו להיות באמת עם המתאמן ומטרותיו ולא עם צרכיו שלו עצמו, כלומר יכולת נתינה ללא אגו(היכולת להקשיב באמת הינה בעצם מעשה רוחני ,לשים את האגו בצד ולהקשיב לאחר), אדם אשר יכול לצאת מעולמו האישי לטובת האחר ללא שיפוטיות ביקורת או סטיגמות , אדם בעל קבלה עצמית וגמישות . כמו כן חמימות אנושית בסיסית , אהבת אדם באשר הוא ופתיחות וכל אלה במקביל לשמירה על קשר מקצועי וגבולות. מאמן טוב הוא בעל מוכנות לעזור ולתת מעצמו ושאינו עושה את זה רק ממניעים אישיים. בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה ורוחב אופקים. מיומן בשיטה הסוקרטית- שאלות וגירוי המתאמנים להתמודד עם בעיות ומצבים קונקרטיים , תוך הקשבה והכוונה למציאת פתרונות ולחיזוק המחוייבות. השכלה וידע תרבותי נרחב נחוצים גם הם. סבלנות וסובלנות, קבלה ללא תנאי ,יכולת הכלה, אמינות ודסקרטיות וגם יכולת הבחנה בין יעוץ לאימון.רצוי כי לכל מאמן יהיה מאמן משלו ושהוא עצמו יפעל על פי עקרונות האימון לקידום חייו והצלחותיו, רק מי שמכיר את עצמו ומקבל את עצמו יוכל לעזור לאחרים לעבור את המסע. אם לא פתרת את הקונפליקטים שלך , אם לא למדת להכיר את מחסומיך ותבניות החשיבה שלך ולא הבנת את הצורך שלך לטפל ולאמן אחרים, תשליך בצורה לא מודעת את בעיותיך הלא פתורות על מטופלים/ מתאמנים. מאמן טוב מוביל את המתאמן להכיר ביכולותיו , להסיר את המכשולים ולפרוץ דרך לכיוון המטרה ,מאמן שלא עשה פריצות דרך מהותיות בחייו לא יוכל להעביר את המסר ביושרה הנדרשת. (לעומת זאת יש דעה שבאימון אין לנסיון האישי תפקיד משמעותי מכיוון שמאמן אישי אינו מעניק ייעוץ-אינו מעניק תשובות , האחריות למצוא את התשובות הם אצל המתאמן. ) חייבת להיות כימייה עם המתאמן וזה נכון גם לגבי תחום הטיפול.כימייה ונתינת אמון במאמן לשם קיומו של תהליך אמיתי וכנה . האתגר הגדול ביותר באימון הוא כיצד לקרב את המתאמן להלימה בין הערכים שלו לעשייה שלו. |