כותרות TheMarker >
    ';

    עברית, אנגלית ומה שביניהן

    ארכיון

    הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר

    2 תגובות   יום שבת, 20/6/09, 15:31


    השבוע היה קשה במיוחד. היו לי כמה מחויבויות שחייבו אותי לתפקד עם חום (וכמה שרירים מתוחים. לא אותו דבר כמו תפוסים), וכמה מהן הזכירו לי את ההבדלים העצומים בתהליכי חיפוש עבודה בארץ ובחו"ל. 

    תהליך חיפוש העבודה בארץ הוא תהליך מושמץ ושנוא ביותר, ולרוב בצדק. קשה לומר שעושים אותו נכון. מבדקים פסיכולוגיים ביזאריים שלא עושים בשום מקום אחר (ובחלק מה"מקום אחר", אם יעשו אותם, יהיו העושים חשופים לתביעת ענק), ימי מיון שתכליתם כנראה לבדוק כמה חזק מסוגלים המועמדים לצעוק, בדיקות פוליגרף ומראיינים שאין להם מושג בפן המקצועי (הערת שוליים: פן, לא "פאן"!) ומפצים על כך בשפע שאלות חודרניות על מצבה המשפחתי של המרואיינת. אפילו אם נתעלם לרגע מהעובדה שאותם מראיינים לא יחלמו אפילו לשאול מרואיין גבר מתי הוא מתכוון להכניס את אשתו להריון (ויתרצו זאת בשלל תירוצים לפיהם הם לא אחראיים לכך שילדים נחשבים פה לאחריותה הבלעדית של האישה ושאין להם שום מחויבות לתמוך בבחירות האישיות של עובדיהם על ידי הכרה בכך שיש חיים מחוץ לעבודה), הרי ששאלות אישיות בוטות וחודרניות הן בהחלט לא סימן ליחסי עבודה מקצועיים ותקינים.

     אבל, ופה בא האבל הגדול, גם אצל השכן הדשא לא כל כך ירוק. קודם כל, המצב בו יש כמה מאות קופצים על אותה משרה אינו יחודי לישראל בשום צורה. בכל מקום זה ככה, ולמרות שנוהגים להציג זאת כך בסרטים אמריקאיים, להגיע לראיון משמעותו בהחלט אינה לקבל את העבודה. דווקא אצלנו יש כמה מוסדות בהם הסינון לפני הראיון הוא כל כך קפדני, שלהגיע לראיון פירושו פחות או יותר שהעבודה שלך, כל עוד לא תביך את עצמך יותר מדי או תעליב את האדם הלא נכון. אבל לרוב הראיון הוא רק שלב אחד בתהליך סינון ארוך ומייגע ביותר, בו עליך לגבור על כמות מחרידה של מתחרים.  

    שימו לב, אני לא מדברת פה על תחומים שמאופיינים במיעוט המומחים בהם, כמו הנדסת תוכנה, אלא על רובו הגדול של כוח העבודה.

    התהליך באמריקה לרוב פשוט יותר ולפעמים קצת מזכיר את שלנו: קורות חיים של עמוד, ראיון, ראיון שני - אבל אלה ראיונות מקצועיים, ומראיין שיעז לשאול שאלה אישית יתבע – אם לא יפוטר במקום. פה נכנסים לעניין סלסולים כמו ענייני הטסה לראיון אם המועמד מגיע מרחוק (המעסיק משלם את זה. ואת המלון. לא המועמד. תמיד) - עניין שקרנו יורדת לאחרונה עם הבשלת טכנולוגיית ועידת הוידאו, ראיונות עם גורמים שונים בחברה, פעילויות חברתיות ומועדונים שהמועמד מעורב בהם, ומבדקים מקצועיים שונים. מקובל מאד, אגב, לבקש גיליונות ציונים מכל מוסד שאי פעם למדת בו. ההבדל העיקרי - למעט מקצועיות הראיונות - הוא  משך התהליך. כמה חודשים הם עניין מקובל.  

    כן, חודשים. 

    באירופה זה לא לוקח יותר.

    ההבדל העיקרי בין ארה"ב לאירופה הוא תהליך הסינון. קורות חיים באירופה – CV, להבדיל מ- Résumé אמריקני - הם מסמך שאורכו סובב סביב חמישה עמודים, וכולל פירוט מרשים של כל עבודה, קורס, תואר ותחביב שיש לך. תהליך הגשת קורות חיים עשוי גם לכלול חיבור בן 1500 מילה בנושא "למה אני רוצה לעבוד בחברתכם", או חיבור באורך דומה על המועמד. לרוב יש יותר מראיון אחד או שניים - מדובר על סדרה של חמישה או שישה ראיונות, עם פונקציות שונות בחברה. 

    ומה בנוגע להעדפות אישיות? 

    בכל מקום חלק נכבד מהראיון מיועד לוודא שהמועמד ישתלב במקום ברמה החברתית. לא לצחוק, זה חשוב. זה חלק גדול מאד מעבודה חלקה. זכור לי מקרה של ידיד טוב שלי, דווקא לא ישראלי, שחזר מזועזע מראיון בו התקילו אותו בשאלות על "יכולות המנהיגות" שלו.  

    "הייתי קצין בצבא! זה לא מספיק להם? רק שאלו אותי על איך כישורי המנהיגות שלי ואם אני יכול לתת דוגמאות!" 

    הוא כנראה צדק שלא חיבבו אותו וחיפשו משהו להתקיל אותו. 

     "ואיך נראו לך האנשים בחברה הזו?" 

    "אוי, כל מי שפגשתי שם הייתה כזו ביץ' מגעילה!"  

    אז כן, קשה לדמיין את אותו בחור חמד מסתדר בחברה של ביצ'יות מגעילות. עדיף ככה, לא?  

    בארה"ב העניין יותר פשוט. מותר להם לשכור או לפטר מכל סיבה או בלי שום סיבה, למעט הטיה של גזע, מין, גיל ושאר תכונות שאין למועמד כל שליטה בהן. מותר לדרוש קוד לבוש מסוים מאד, מותר לפטר על הפרתו ("מותר לפטר אדם כי אתה לא אוהב את הנעליים שלו"), וכל העניין נעשה במקום - מהיום להיום, לא חשוב כמה זמן עבדת שם או כמה רלוונטיים השיקולים לרמת העבודה שלך. וכל זה מוגן לחלוטין מבחינה חוקית בחלק נכבד מהמדינות.  באירופה,  כללי הפיטורים נוקשים יותר. אבל תהליכי הקבלה מוקפדים הרבה יותר כדי להבטיח שלא יהיה שום חוסר התאמה חברתי - ולפעמים, מדובר בלשון נקיה ל"מעמדי". כבר שמעתי שיש חברות שבהן אין קוד לבוש כי אנשי משאבי אנוש "מקפידים מאד שלא לשכור אנשים שצריכים קוד לבוש"... 

    או בקיצור: משוא פנים הוא לא המצאה ישראלית.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/7/09 23:54:
      ואם לא תקנה נעליים, מה תזרוק על הבוס? מעניין אם על זה כן מותר לפטר...
        5/7/09 00:15:

      אז זה אומר שאני לא צריך לקנות נעליים?

      אנחת רווחה.

      פרופיל

      talneer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין