סיפור המקרה החביב עלי ביותר בתחום הפסיכותרפיה הוא הסיפור של רבי נחמן מברסלב על ההינדיק: פעם אחת בן-מלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק. כלומר, תרנגול הודו, וצריך ליישב עירום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. והפשיט גם כן את עצמו עירום. וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו: מה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: גם אני הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה. אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם-ההינדיק לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת. ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.
האם קיים סבל גדול וסבל קטן? או שאולי פשוט: סבל הוא סבל הוא סבל... האם סבל בן המלך ההינדיק ממצבו? אוכל לטעון שלהפך. ברגע שהכיר בטבעו התרנגולי, הוא חי את האמת שלו. ייתכן שאפילו הפך מאושר. גם הנסיכה אירמה לא חווה סבל. בעולמה ירוק העד מפכפכת שלווה. היא לא בודדה. היא מוקפת באהבתן של ישויות טבע. היא נשמעת ונראית. אם כך, את מה יש צורך לרפא?
|