אם היו מודיעים לכם כי נותרו לכם שנתיים לחיות. כיצד הייתם רוצים לחיות שנים אלו ? שאלה זו עומדת בבסיסו של איגוח מסוג חדש.
"...מדובר בדרך נוספת לאגח נכסים מסוג אחר. המוצר החדש עונה על כמה צרכים: בראש ובראשונה, צורכי המשקיעים המתוחכמים שמעוניינים בכלי השקעה חדשניים שיניבו תשואה נאה, ואם ניתן - עם קורלציה (מתאם) נמוכה לשוקי המניות. מהצד השני, מבוטחים רבים מחזיקים בפוליסות ביטוח חיים ומעוניינים ליהנות מהכסף בעודם בחיים, במקום להוריש אותו לאחרים שייהנו ממנו אחרי מותם.
ההיגיון מאחורי הריסקים - ביטוחי החיים למקרי מוות - גורס כי אדם מבטח את עצמו לאורך השנים (שבמהלכן הוא משלם פרמיה לחברת הביטוח), כך שבמותו חברת הביטוח מפצה את משפחתו או את מוטביו האחרים.
אבל יש אנשים שיומם קרב - ברוב המקרים מדובר בחולים במחלות סופניות - שמעוניינים ליהנות מהכסף בעודם בחיים. כאן נכנסים המשקיעים לפעולה ורוכשים מהם את ביטוח החיים תמורת תשלום חד פעמי כלשהו, שנגזר מהיוון הסכום שעומד לטובתם בחברות הביטוח. במקביל, אותם משקיעים מתחייבים לשלם לחברת הביטוח, שהוציאה את הפוליסה, את הפרמיה בגינה עד ליום מותו של המבוטח..." (רון שטיין, גלובס 10.8.2007)
בישראל קיים מוצר מסוג זה בחלק מפוליסות ביטוח החיים שבידי הציבור ("עוד בחיים") ,
כאן קיימת דרישה כי רופא יאשר בכתב שהתוצאה הוודאית של המחלה היא מוות בתוך 12 חודשים. בתמורה יקבל המבוטח מחצית מסכום הביטוח בעודו בחיים. אבל מה עם כל אותם אנשים הסובלים ממחלה סופנית שתוצאתה מוות בתוך 3 שנים ? האם להם לא מגיעה איכות חיים בימיהם אחרונים? ומה אם הרופא לא יכול לקבוע בוודאות 12 חודשים אלא רק לקבוע עד 24 חודשים ? אולי זה הזמן לממש חלומות ? אולי זה התקציב אשר יאפשר את איכות החיים בימים האחרונים ? אכן בעיה מוסרית קשה עומדת בבסיסו של איגוח מסוג זה, הרצון במותו של אדם, ככל שהמוות יהיה קרוב יותר התשואה תהיה גבוהה יותר. ומה אתם אומרים? |
דניאלשרוני
בתגובה על הבלוגרים למען איכות הסביבה
ליאתאלוש0
בתגובה על מה זה ביטוח מנהלים ? ואיך זה קשור לפיצויים ?
ירוןמירב
בתגובה על תיק השקעות עם הטבות מס
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני יודעת שביקשת שאשבות, אבל איך אפשר כשהעיתון מלא בדברים.
לי נראה שיהיה בעייתי להשיג מכתב של רופא הנוגע לתוחל החיים המדוייקת.
היום הענין כלל לא ברור.
חוץ מזה - שבת היום...
לא שובתים מכל מלאכה?
דווקא את הרעיון הבסיסי אני מקבלת. אני לא מקבלת את ההגבלות, בפרט כאשר גיל תום הביטוח הינו 75 (ואז ההגבלה לגיל 64 מרוקנת את הנספח מתוכן).
בהיבט המוסרי - אני מקבלת את הרעיון של תשלום 50% מהפיצוי בעוד המבוטח בחיים ותשלום יתרת הפיצוי לשארים שלו לאחר מותו, אולם הרעיון שנהוג בארה"ב (כפי שמוצג בכתבה) לא מוסרי בעיני, ציני ואף מקומם.
"הרווחיות של המשקיעים תלויה בקשר ישיר והפוך באורך החיים של המבוטחים. אם ימותו במהרה - הרווח נוסק; אם יאריכו חיים, יצטרכו המשקיעים להמשיך ולשלם את הפרמיות לחברות הביטוח. כך שהאינטרס של המשקיעים במכשיר הזה ברור: לקוות למותם של הלקוחות, ואם אפשר, שיזדרזו."
אגב, חידשת לי בנוגע לפוליסות המקובלות בחו"ל. תודה.
בחו"ל רוב הפוליסות למקרה מוות הן מסוג all life (כל החיים), שם זה נועד גם לתשלום מס ירושה אשר לא קיים בארץ.
לגבי פוליסות בארץ אשר רובן עד גיל 65/67 - מי שלא נפטר עד גיל גם לא מקבל את הסכום למקרה מוות, אז מה ההבדל מבחינך ?
הרעיון הבסיסי היה לעזור למי שעומד על סף מוות, נזקק לכסף, וכספו יהיה ליורשיו לאחר מותו.
בעד ונגד זו בדיוק הבעיה המוסרית עליה אני מדברת, אבל מבחינה כלכלית אולי יש בזה משהו.
אם הבנתי נכון את הכתבה, אדם רכש לעצמו ביטוח חיים (למשל על סך מיליון דולר) וגילה שהוא חולה. משקיע חיצוני רוכש ממנו את פוליסת הביטוח, כך שהוא הופך להיות המוטב במות המבוטח. תמורת הזכות הזאת הוא משלם למבוטח סכום כלשהו (למשל חצי מיליון דולר) וממשיך לשלם את הפרמיות במקומו. אם הוא נפטר "בזמן" ועומדת למוטביו הזכות לקבל את הפיצוי מחברת הביטוח, המשקיע שהפך למוטב מקבל את הכספים (והרי לו רווח של חצי מיליון דולר), אך אם המבוטח האריך ימים, המשקיע איבד את כספו.
מעניין. ציני. אני נגד.
לגבי "עוד בחיים" - אדם מבוטח בביטוח חיים (למשל על סך מיליון ש"ח) והתגלה כחולה במחלה סופנית יקבל 50% מהפיצוי בעודו בחיים (קרי חצי מיליון ש"ח) ובמותו יקבלו המוטבים את יתרת הפיצוי.
הרעיון מעניין. אני בעד.
אבל, לא רק שלא ברורה לי הדרישה להמצאת אישור רפואי לפיו מדובר ב"מחלה שתוצאתה הוודאית הינה מוות בתוך תקופה של 12 חודשים לכל היותר", הגם שתוקף הנספח יפוג 12 חודשים לפני תום תקופת הביטוח היסודי (ביטוח החיים) או בגיל 64 - המועד המוקדם מבין השניים.
לפיכך, כדי לקבל את הפיצוי בעודו בחיים "כדאי" לו למות תוך שנה ולפני גיל 64. מרגיז. אותי.
אגב, מה ייעשה למבוטח שקיבל את הפיצוי ובעוונותיו המשיך לחיות?
זו אכן הבעיה המוסרית
אבל מה עם אותו חולה שזקוק לאחות שתטפל בו לקראת מותו, ואין בידי המשפחה את הכספים הנדרשים ?
לכל מטבע שתי פנים.
ומה אם הרופא טעה והאדם ממשיך לחיות, וכבר היו מקרים כאלה, אז הוא צריך לקפוץ מהגג כדי לרצות את מי שקנה ממנו את הפוליסה או שההוא כבר יידחוף אותו. זה לא מוזר לספסר במוות?