אני לא מת על המשימות שמטיל עלי העורך שלי, הנס. 26 שנה אחרי שיצאתי לפנסיה מהמגזין שלו – "ההולנדי המעופף", ועדיין אין לו בושה להרים אלי טלפון למשימות מטורפות, כאלה שאף צלם צעיר במערכת לא מוכן לבצע. לראיין את החולה הראשון בשפעת החזירים בהולנד....להביא צילום בהיחבא של הומלס אוכל מפחי אשפה...ועכשיו השיא: להביא צילום עכשווי של מרגריטה, הכוכבת ההולנדית הגדולה, החוגגת כעת יום הולדת 86....

"אתה הכי קרוב לגיל שלה", אמר לי הנס, וניצוץ של חמלה בעיניו, אולי על שאלתי האילמת – למה תמיד שולחים אותי לצילומים של אנשים מעל גיל 80, שנראים כמו חורבה מתמוטטת, ועוטפים זאת במילים יפות של "צילום אנושי בלתי נשכח"....אכן הנס היה ונשאר אמן מילות הצלופן המרשרשות, מילים שאי אפשר לסרב להן.

. "מיכאל יקירי, לך תביא לי צילום עם כיתוב קצר. אחרי הכול, מדובר בכוכבת ענקית, שזכתה באוסקר פעמיים והביאה כבוד להולנד. אתה שומע? אני אומר – כיתוב קצר. קצרררר!!! אל תשתפך לי כהרגלך בים של דמעות על פני 2000 מילה. תהיה קצר וענייני. 2-3 שורות וזהו. ברור?".

ברור, ברור...אין טעם להמשיך במחאתי ולומר לו שזה ממש מעליב להגיד לי שאני קרוב לגיל 86, בה בשעה שיש לי עוד חודשיים תמימים עד הגיל הבזוי הזה! כמובן, אין גם טעם לספר לו שהחברה שלי היא בת 35 ומאוהבת בי בטירוף, ושאנחנו הולכים יחד למועדונים צעירים ותוססים, כשאף אחד לא חושד בי, עם מראי הסקנדינבי הבנוי לתלפיות, שאני פנסיונר המנעים לי את שעות הפנאי בעבודות צילום מזדמנות.אין ברירה, אצטרך להביא צילום מאותה מרגריטה, מה שאומר להקשיב לסיפורי הנוסטלגיה של הישישה הארכיונית הזאת, רק בשביל קליק אחד של שנייה וחצי במצלמתי.

אוף, איך אני שונא להקשיב לסיפורים המשמימים של הזקנים האלה! תמיד חיים בעבר, איך הם היו, איך הם הצליחו, כמה הריעו להם, כמה יפי תואר הם היו...הלו! מה שהיה היה! תתקדמו כבר לנקודת ההווה! אתם ישישים בלים, תפנימו! אף אחד לא מתעניין בסיפורים המשעממים שלכם, אלא אם יוצא לנו מזה רווח כספי כל שהוא.

באנחה של קדוש מעונה עליתי על האופנוע שלי. כן, אני יודע מה אתם אומרים עכשיו – "פתטי"...רואה את מבט הנזיפה בעיניים שלכם – אופנוע? אתה בגילך? פשוט מגוחך ומעורר רחמים! תסלחו לי מאוד! לפני שאתם קוטלים אותי בלי להכיר אותי, תואילו לראות את אוסף הגביעים שעל האח שלי, שהאחרון בהם משנה שעברה, על זכייה במקום ראשון במרוץ האופנועים השנתי של האג! ניצחתי שם צעיר בן 26! אתם שומעים? אני מקווה שעכשיו תתייחסו אלי אחרת!

אני מצלצל בפעמון. צעדים מהירים, הדלת נפתחת, ו...בחיי, אישה נאה למדי המרגריטה הזאת! שערה הכסוף שופע ומלא, החזה שלה עדיין זקוף, והמותניים – אני מתקשה להאמין שזאת זקנה בת 86! ריח משכר של בושם "קוקו מדמואזל" של שאנל אופף אותה בענן מגרה. האמת, לא מזכיר בכלל את הבושם הזול המעצבן של החברה שלי. מאה פעם אמרתי לה שתפסיק לקנות את כל הבשמים הזולים במבצעים, כי אני לא סובל אותם!

אני שואף בהנאה חושנית את הבושם לנחיריי, ושואל את מרגריטה אם היא רוצה צילום על הספה, על הכורסה, או אולי בחוץ, על כיסא הנדנדה במרפסת. אבל מרגריטה אומרת שקודם נשתה משהו, ונטעם מעוגת הגבינה שאפתה לפני שעה. אני מחכה למורת הרוח הרגילה שלי, כי אם יש דבר שאני שונא, זה לבזבז שעות על צילום שאני יכול לעשות בשתי דקות. אבל מורת הרוח מתמהמהת. יותר מזה, אני ממש נהנה לדבר עם מרגריטה על ספרים, סרטים ומוסיקה קלסית.

 אנחנו מתווכחים כמו ילדים אם האופרה המלכותית של הולנד לא טעתה כשהעלתה לאחרונה את "אותלו" הכבד, כשכעת, כשהקיץ הגיע, כולם מצפים למשהו קליל כמו "הספר מסיביליה", או משהו דומה. ואז זה קורה. מרגריטה שולפת תמונה מהמגרה, ומגישה לי אותה ללא אומר.

נטלי ווד! אני מנסה לנחש למראה הפאם פאטאל המושלמת המתבוננת בי :אישה צעירה מאוד, כהת שיער , בעלת אף סולד, חצוף. כתפיה הצחורות חשופות. זאת חייבת להיות נטלי ווד, אך מרגריטה מנידה בראשה לשלילה. אליזבט טיילור! אני יכול לזהות את העיניים הנפלאות האלה עם הריסים השחורים, הצפופים, והגבות המשורטטות כמו במכחול אמן. אבל לא! זאת לא היא. אני שוקע בתמונה בכל כולי, שותה בצמא את הפנים המרהיבות האלה, את השפתיים החושניות, המעוצבות, היונקות בהתגרות מהסיגריה היישר מולי, מדמיין שאני תולש את הסיגריה מפיה ומכסה את שפתיה בשפתיי....

  אני מרים את ראשי ורואה את מרגריטה כשסיגריה בין שפתיה, ומשהו בשפתיים האלה נראה מוכר..."זאת אני, בגיל 26", היא אומרת בעצב. "פעם הייתי יפה...". אני שומע את עצמי אומר בלהט שמפתיע אותי – "גם היום את אישה מאוד יפה, האמיני לי!". מרגריטה מפנה את ראשה בכאב הצדה. אני מרגיש צביטה בלב. זה לא קורה לי כל יום. למעשה, אני יכול להגיד ששנים לא קרה לי דבר כזה עם אובייקט לצילום. אני חושב מה אני יכול להגיד לה כדי שתשתכנע, ושום דבר לא עולה לי בראש.

  בדחף בלתי נשלט אני תולש את הסיגריה מפיה ומכסה את שפתיה בשפתיי. התמונה נשמטת ארצה ומתנפצת, ומרגריטה בת ה-26 מתבוננת ללא מחיצות במרגריטה בת ה-86 במבט של פאם פאטאל צעירה. מרגריטה בת ה-86 משיבה לה מבט מתריס, ובועטת בתמונה לקצה החדר. אחר היא כורכת את זרועותיה סביבי עם כל ענן ה"שאנל" המטריף שלה, ואני רואה מי היא ה"פאם פאטל" האמיתית מבין השתיים... 

*   הסיפור נכתב בהשראת צילום של הצלם מיכאל בלק, חברנו מהקפה  http://cafe.themarker.com/view.php?t=1077171

בעבר כבר קיבלתי השראה מהצילוםים של מיכאל, כגון "הגבר בשולחן הריק" http://cafe.themarker.com/view.php?t=753928

 * כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c    )

  * לחבריי! עקב נסיעה לטיול לפראג מחר, הסיפור הרומנטי הבא לא יופיע בשבת הבאה, אלא יום-יומיים אחרי כן. וכמובן, התנצלותי על שלא אכנס אליכם בשבוע הקרוב. אין לי ספק שתחזיקו מעמד ותשמרו על המולדת (ועל הקפה...) בגבורה בהיעדרי...להתראות!