1

זואי ולואי היו חברים טובים. אחר כך נכנס רודריגז לתמונה, אבל זה קרה רק מאוחר יותר.
 

 2

זואי הייתה במשרד. השעה הייתה כבר אחרי שמונה בערב. בכל החדרים האחרים היה כבר חשוך. מאחר והתכניות לישיבה שלמחרת היו חייבות להיות מוכנות נשארה זואי מאוחר באותו יום. על שולחן העבודה התגלגלו בערבוביה ניירות ועליהם הערות, רשימות ותזכורות. גיליונות שקופים פרוסים ועליהם שרטוטים מסובכים של קונסטרוקציות, תכניות מתאר וחישובי כמויות השלימו את תמונת החדר ההפוך. הטלפון על שולחנה צלצל. זואי הרימה את הטלפון. 

המקום: משרד ארכיטקטים ג'ייקוב את לייקר.

התאריך: שמיני במאי. שמונה ושבע דקות בערב.

הנוכחים: זואי ולואי בצידו השני של הקו. 

"הלו." זואי ענתה לצלצול המעצבן.מעברו השני של הקו נשמעו התנשפויות וגניחות."עוד פעם אתה מתחיל עם השטויות שלך?""ערב טוב לך יקירתי." הקול ענה בצד השני.  "אפשר להציע לך נישואים?" זה היה לואי."בדרך כלל אתה מציע נישואים אחרי שאתה עושה ילדים?" זואי צחקקה."אז התבלבלתי, אז מה? את רק הרווחת מהסקלרוזה שלי. אם לא חתונה לפחות דפיקה?" לואי שאל בנימה מתחננת."תודה מותק, כבר דפקו אותי היום במשרד. הלייקר הבן זונה הזה מפיל עלי בניינים: 'זואי תגמרי לי עד מחר את הקונסטרוקציה של האמפייר סטייט בילדינג ותשתדלי, אם לא קשה לך גם לסיים את הבנייה של החומה הסינית. זה לא מסובך מה שאני מבקש, נכון?' בן אלף זונות. תשמע, איזה מין פראי יש לי איתו, הוא מזיין אותי בכל הזדמנות. תסלח לי מותק שאני מוציאה עליך הכל אבל אם לא היית הייתי ממציאה אותך. המחשבה על הפגישה הזאת משתקת אותי לגמרי."אל תדאגי, אני אחזיק לך את היד, יהיה בסדר.""לפי איך שאני מרגישה עכשיו אתה תחזיק יד קרה. אני מתה מפחד.""תיקחי נשימה וקדימה לקרב. אנחנו מחכים לך ב'פרסה הכחולה' ושתדעי לך שאני אוהב אותך.""אפשר לקבל את זה בכתב? גם אני אוהבת אותך, אחי היקר לואי.""תודה מותק. ותהיי גיבורה וחזקה."  

זואי נמצאת במשרד. היא לא מוצאת את ידיה ורגליה  בבליל הניירת המפוזרת. היא נראית עצבנית מיום עבודה סוחט ומתיש שבו הספיקה לריב עם המזכירה ועם אחד השותפים. המצלמה עוברת על פני החדר בתנועה איטית, מתמקדת על שרטוטים התלויים על הקירות ומשם גולשת אל זואי שמביטה אל המצלמה במבט עייף. 

"לפני שאני מתחילה לנאום התבקשתי להכין אותך נפשית לקחת בחשבון את האפשרות, הסבירה בהחלט, שפה ושם תשמע ניבולי פה שאולי, ואולי לא, יגרמו לך לאי נוחות זמנית. עד כאן ההתנצלות ועכשיו נתחיל. אז ככה. כבר שבעה חודשים אני עובדת כמו חמור על הפרוייקט המחורבן הזה. למען האמת אני צריכה לסתום את הפה. אני היחידה מכל הכיתה שהצליחה למצוא עבודה מיד עם גמר הלימודים ולהיתקע באותו משרד. אני דווקא מחזיקה מעמד יפה באותו מקום, איפה המשאית עם האותות? פייר, לפעמים אני שואלת את עצמי מה פתאום החלטתי ללכת ללמוד ארבע שנים. בשביל לעבוד מיד אחר כך מצאת החמה עד צאת הנשמה? מה היה רע להסתובב עם תרמיל, חסרת דאגות, במקום לתכנן את כל הזבל הזה? אבל מה לעשות? החיים מגלגלים אותנו כמו פורפרה. חוץ מזה צריך לעשות קצת נחת להורים, גם ככה הם לא ליקקו אצלי דבש.'זואי חמודה, בשביל מי אנחנו עובדים אם לא בשבילך? את חושבת שאבא נהנה לעבוד בשתי עבודות? בגילו הוא היה צריך לשבת ולשחק עם הנכדים ולא להעמיס ארגזים בסופר.'וגם: 'זואי תראי את יכולה לעשות עם החיים שלך מה שאת רוצה אבל אימא ואני לא נפרנס בלי חשבון את השיגעונות שלך, גם לאימא, בינינו, נמאס לעשות משק בית היא כבר לא ילדה.'מן מכבש לחצים כזה שכל פעם היה מפוצץ לי את המוח מחדש. אז בסוף נשברתי. שנייה אני רק מדליקה סיגריה, שיט איפה הגפרורים המזוינים, או הנה, אתה רואה? סליחה. אז איפה היינו? כן, אז נרשמתי ללימודי ארכיטקטורה. ארבע שנים דיכאון. אולי עשרה זיונים תפסתי בארבע שנים וגם חבר אחד. מרצה נשוי אחד שהשתעמם מאשתו. מאחר וגם אני לא גיליתי התעניינות מוגברת בלימודים דאגנו להפיג את השעמום אחד של השני. עד שהוא התחיל לשעמם אותי וזרקתי אותו לקיבינימאט. הוא היה דווקא בסדר ולא דפק אותי בציונים. אז זהו, שרדתי איכשהו ועכשיו אני כאן תקועה עד שמונה, עשר בלילה, כל יום, ומנסה לבנות למשקיעים המזוינים האלה איזה קומפלקס שיעשו ממנו מיליונים. טוב אני חוזרת לעבוד. אני עוד צריכה ללכת לפגישה שאני מתה מפחד ממנה."  

3
 

החברות  של זואי ולואי החלה בצורה מפתיעה למדי וידעה עליות ומורדות. ללואי היה חבר. קראו לו מרק. מרק סיפר ללואי על החברה החדשה שלו שאותה הכיר כשנתקע בפקק תנועה עם המכונית שלו. 

מרק יושב על הגג בביתו מגלגל סיגריה ומסתבך עם הטבק שמתפזר על הרצפה. הוא מנקה את חולצתו שהתלכלכה מפירורים ומביט אל המצלמה בחיוך. 

"חזרתי מהעבודה והחלטתי לנסוע בדרך קיצור. איך שאני עולה על האוטוסטרדה מה זה פקק. צפצופים, בלגן, מיליון מכוניות מכל הכיוונים. החלטתי שאני משחק אותה בודהא, יעני רגוע. לא נותן לחומריות להשפיע לי על  הצ'אקרות. עד שפתחו לי אותם ברייקי. היו סתומות כמו ג'ורה עם סתימה. בקיצור אני נושם עמוק, שם את הידיים על המרכזי אנרגיה ומנסה להמריא. כמו שבוב המואר לימד אותנו בקורס. מואר שממואר, זה עוזר יופי. טוב אז אני נרגע לי, ממלא את המרכזים באנרגיות חיוביות. איך שאני גומר להתמלא מה אני רואה באוטו שצמוד אלי? יושבת בחורה, פיצוץ.  מתה מצחוק. אני פותח ככה את החלון ועושה לה: 'מה את צוחקת?' אז היא עושה לי: 'גם אתה ברייקי?'חשבתי אני נופל. מסתבר שהיא בקטע הזה חזק. נראתה משהו בן זונה. שיער שחור, פנים מעניינים פנים חזקות כמו שאומרים. אז ככה מהון להון איך שאומרים התחלנו לגלגל שיחה: 'איך קוראים לך? שְמָאיך קוראים לך.' החלפנו טלפונים וכבר בערב התקשרתי אליה. הזמנתי אותה לבוא אלי לגג. אז היא עושה לי: 'אני בדרך.' איך שהיא נכנסת נפלתי. גובה איזה מטר שמונים, גוף מה זה פיצוץ, סטייל מרלין מונרו על עקבים. הייתה לבושה במן שמלה ערבית סטייל ילדי הפרחים. אתה קולט אותי. היה ערב בן זונה. עשיתי לנו ארוחת ערב, דיברנו קצת בשביל הדיבור: 'מה אתה עושה? מה את עושה?' עושה לי: 'אני ארכיטקטית'. מה זה משכילה. מתכננת בניינים ובלגנים. עישנו משהו והתחיל בינינו קטע קטע. מה שהיא לימדה אותי לא לומדים בארכיטקטורה אם אתה מבין למה אני מתכוון. טוב אז היא כבר נשארה לישון אצלי. מה זה אני מאוהב?! שרפתי את הספר טלפונים, לא צריך יותר כלום בחיים."

 מרק הזמין את לואי לבוא אליו בערב ובאותה הזדמנות גם להכיר את החברה החדשה שלו. לואי הבטיח שיבוא. המפגש הראשון ביניהם היה טעון ורווי במתח סמוי. זואי ישבה בכסא נוח, על הגג  וקראה ספר. היא לבשה מכנסיים קצרים שהבליטו את רגליה הארוכות והשחומות, וגופייה גדולה מכפי מידותיה אשר לא הצליחה להסתיר את חיטובי גופה.

 לואי מכין לעצמו כוס קפה מוזג חלב ומסתובב בסלון ביתו חסר מנוחה. המצלמה מלווה אותו בתנועה עצבנית. הוא מבקש להפסיק לצלם כי אין לו סבלנות לדבר. על המסך מופיע שלג ורעש של סיום שידורים. לאחר כמה שניות מתעוררת התמונה שוב, ולואי ניראה יושב על הספה שבסלון. הוא מתנצל על ההפסקה המאולצת.

 "מרק התקשר אלי וסיפר לי שמצא את אהבת חייו. כמו שסיפר לי לפני שבוע ולפני שבועיים. המאוהב הנצחי. אז איחלתי לו בהצלחה והצעתי לו לעצב עבורו את ההזמנות. כל שבוע אותו סיפור אתו. רץ אחרי הזין ברחובות. רואה את החיים כמו גנרל - כל יום קמים למסע כיבושים. לפעמים אני משתגע מההתנהגות שלו. פתאום יכול להשתחרר לו השד השוביניסטי מהבקבוק. 'לואי זיינתי פה, לואי זיינתי שם.' אני מאד לא אוהב את זה. לא פעם ביקשתי ממנו לחסוך ממני את  ביצועיו עוצרי הנשימה. האובססיה שלו לסמן וי על יד כל אורגזמה מוצלחת מעצבנת אותי. גם הסלנג הזה שלו מוציאים אותי מדעתי, אבל הוא אומר לי ובצדק: 'מרק, מותק, מאיפה שאני הגעתי, אז אני נישמע הכי תרבותי שתרבותי יכול להישמע תרבותי.' מה שנכון נכון. עם נקודת פתיחה כמו שלו הוא יכול היה להיות היום או אל קפונה או להריח את הפרחים מהשורש. אז עדיף ככה. אבל חוץ מזה הוא באמת איש יקר וחבר טוב. אין הרבה אנשים כמוהו. כשחברים שואלים אותי מה אנחנו עושים ביחד, אני מסביר להם בציניות שהוא ממלא את המשבצת של מעמד הפועלים הפרימיטיבי בפזל החברתי שלי. על כל פנים מרק מינה אותי ליושב ראש חבר השופטים בבחירות הרומנטיות שלו. פול טיים ג'וב. אז הוא התקשר אלי ודרש ממני להתייצב למשמרת ערב אצלו על הגג כדי לתת אישור לבחירה האולטימטיבית שלו." 

לואי הגיע לביתו של מרק.  

המקום: דירת הגג של מרק.

התאריך: עשרים וחמישי בספטמבר. תשע ארבעים וחמש בערב.

הנוכחים: זואי, לואי ומרק. 

"שלום, שמי לואי." לואי הציג את עצמו. הוא וזואי בחנו זו את זה."שלום, אני זואי." זואי הציגה את עצמה וחזרה לשקוע בספר."תכירו, זה לואי אומן מולטימידייה שעוד נשמע עליו, וזאתי זואי, ארכיטקטית.""כבר הכרנו." זואי הפטירה ביבושת ולא הרימה את עיניה מהספר."היא כבר עולה לי על העצבים. לא יודע למה אבל היא כבר מעצבנת אותי." לואי חשב לעצמו.מחשבותיה של זואי לא היו רחוקות משלו. מרק קרא ללואי להצטרף אליו למטבח כדי להכין לשלושתם קפה. הוא היה נירגש ורצה לדעת מה דעתו של לואי על הבחירה הנוכחית שלו. כך הוא התייחס לכל מי שהכיר. כאל בחירה. "תגיד לואי איך היא? לא מגניבה?""נראית טוב." לואי מלמל."מה ניראית טוב? מה היא לא מדליקה? איזה ראש יש לה אה? תודֵה." מרק התלהב."מהמשפט היחיד שהחלפנו ושבמסגרתו הבנתי שקוראים לה זואי, אני בהחלט מתרשם מאישיות מורכבת בעלת רבדים רבים ועמוקים. אני עדיין צריך לעכל  את המפגש המרגש הזה שערך דקה ועשרים שניות.""אתה עם הציניות שלך. מה קרה לך אתה, תגיד משהו חיובי. נסתדר או לא?""מותק, אתה צריך להסתדר איתה לא אני.""הופה, אני כבר מריח פיצוצים. בוא נצא לגג שזואי לא תחשוב שאנחנו מרכלים עליה. תיראה שהיא יופי של בן אדם."מרק ולואי נכנסו לגג עם כוסות הקפה. זואי לא הרימה את הראש מהספר."ממי, אולי תצטרפי אלינו לשיחה, מה קרה לך?" מרק ביקש מזואי."את לא צריכה להפסיק לקרוא, אני לא רוצה לקחת על המצפון את החסך התרבותי שלך." לואי הצית את הניצוץ."זה בסדר," זואי לא נשארה חייבת. "הסר דאגה מלבך, ניראה לי שהשיחה אתך לא תגזול ממני יותר מאשר פיסקה, כך שאתה יכול להרגיש רגוע." היא נעצה בו מבט מצמית וחזרה להמשיך לקרוא."היא בסדר, הבת זונה, יודעת לענות." לואי חשב לעצמו.זואי הניחה את הספר על הרצפה והתפנתה להתיישב על ברכיו של מרק. היא התחילה ללטף ולגפף אותו."ממש כמו בצילומי פרסומת של פוליסת ביטוח למשפחה." לואי הגיב לפרובוקציה.מרק לא ידע כיצד להתמודד עם המצב המביך."רוצה לעשות אצלי פוליסה?" זואי קנטרה אותו."אני מעדיף להשקיע את הכסף ב...""הפסקת אש." מרק הכריז. הוא מצא את עצמו לכוד תחת אש צולבת משני הכיוונים.כל המפגש הזה התחיל להימאס על לואי."אני זז." אמר וקם ללכת."תישאר עוד קצת אני אכין לנו ארוחת ערב.""אין לי תיאבון." לואי אמר. הוא הביט בזואי, מתעלם לחלוטין מנוכחותו של מרק."גם לי בא להקיא." זואי אמרה ונכנסה לחדר."לילה טוב מרק, נדבר מחר."  

לואי השאיר את מרק נבוך ומבולבל. 

מרק נמצא במועדון סנוקר. הוא מבקש מהמצלמה ללוות את הכדור השחור שלו. תנועותיו דרמטיות והוא לא מנסה להסתיר את המוחצנות שלו. הקול מאחורי המצלמה מבקש ממרק לשייף את המקל שלו שוב.

 "מלחמת עולם, אחי, מלחמת עולם. לא יודע מה קרה שם, אבל אם הייתי מגיע לגג עוד שנייה היה שמה דם. דם היה שמה. מה זה שנאה? תהרוג אותי לא מבין מאיפה באו לי שתי הלוחמים האלה. מכיר סומו, שהגורילות האלה מסתכלים במבטים של רצח אחד על השני לפני שהם מזנקים אחד על השני? אז הסומו הזה, זה בלרינה על יד מה שהלך שם על הגג." 

לואי משקה את העציצים בסלון ביתו. הוא מרעיף עליהם דברי אהבה. "קראתי פעם שאם מדברים אליהם, הם צומחים יפה." הקול מאחורי המצלמה מהמהם משהו לא ברור.

"לא יודע למה, אבל מהרגע שראיתי את זואי לא יכולתי לסבול אותה. המבט הזה שלה שבחן אותי עיצבן אותי. הרגשתי כמו בשוק בקר. לא יכול להסביר לך את זה. תשאל את זואי היא תסביר לך בשפה ציורית יותר." 

  זואי מנערת קווצת שיער שנופלת על עיניה. היא מודעת למיניות שלה, ובוחנת את המצלמה במבט מפתה. היא מניחה לחצאית המיני שלה להישאר מורמת. מוצאת חן בעיניה ההתגרות הזאת עם האיש מאחורי המצלמה. "פרובוקציה אִיז מָיי מִידְל נֵיים." זואי אומרת לקול שמבקש ממנה להוריד מעט את החצאית שהורמה. לבסוף היא מתרצה ומפשילה אותה מעט. "שלא תגיד שהתקבלתי לתפקיד דרך המיטה של הבמאי." 

"מהרגע שהכרנו מרק לא הפסיק לזיין לי את השכל עם הלואי הזה: 'את חייבת להכיר אותו, יופי של בן אדם, את תיגנבי עליו, יש לכם אותו ראש. ,'לואי פה לואי שם. לואי עשה ככה, לואי אמר ככה.' ניפח לי את הראש עם הלואי הזה. ומה בסך הכל חיפשתי? בן זוג לא קומונה. אבל מרק כל כך התלהב מהרעיון שניפגש, כך שבסוף נשברתי ונתתי לו אישור להציג את הנדוניה. התקלחתי יפה, ניקיתי גם מאחורי האוזניים כדי שהסחורה תיראה טוב ובדיוק בשמונה, כמו שקבעו, הגיע הבוחן הראשי. הבנתי שאני הולכת לעבור אודישן. אז באמת השתדלתי. בשביל מרק. ואז כשהוא נכנס נדלקו לי כל הפיוזים בראש. לא יודעת למה. מן אנרגיות שליליות שהשתוללו בכל הבית. נכנס לי בחור, ניראה כמו הום לס: זקן תואם רובינזון קרוזו, שיער ארוך עד הכתפיים ולבוש להקיא. מכנסיים עד הברכיים מלאות כתמים, חולצה שכנראה הוריד מחייל הרוג ביערות: מלאה חורים וכתמים. אבל מה שהרג אותי היו הנעלי אצבע שלו: הן היו קשורות בחוט ברזל. פטישיסט. נקרעו לו הנעליים וקשה היה לו להיפרד מהן. באותו רגע בא לי להכניס אותו למכונת כביסה, לתלות לייבוש ולהתפלל שייפול מהחבל. ומרק לא מפסיק לכרכר סביבו כמו איזה גרופי היסטרי: 'את זוכרת שסיפרתי לך איך הפך שולחן פעם על הבוס שלו? עשה טובה לואי תספר לה.' חבל ששכחתי את שקית ההקאה בבית. לזכותו של לואי ייאמר שהוא לא השתתף במשחק אבל כל הדינמיקה הזאת גרמה לי לבחילה קלה עד מתונה. לא כל כך הצלחתי לשחק את הנחמדה. אני לא כל כך טובה בהצגות. ניראה לי שגם הלואי הזה הרגיש בזה. את המתח בינינו היה אפשר לחתוך בסכין."

 4

אחרי שנה של פרידות וחזרות החליטו מרק וזואי להיפרד סופית. מרק החליט כי ייסע לטיול ארוך בחו"ל. הם ארגנו מסיבת פרידה לחברים שבאו להגיד שלום. גם באותו ערב לא החליפו לואי וזואי מלה ביניהם. הם התעלמו זה מזו בצורה בוטה. חברה של זואי הציעה לקחת את לואי במכוניתה הביתה, בסיום הערב."הוא מדליק." סיפרה אחר כך לזואי. "שאלתי אותו איך מגיעים אליו הביתה והוא לא ידע. הוא התחיל לסבך אותי בכל מיני כבישים חד סטריים ורחובות ללא מוצא. שאלתי אותו אם הוא יודע איפה הוא גר והוא הסביר לי שהוא רוכב על אופניים, ולכן בשבילו תמרורים הם רק בגדר המלצה.""עזבי הוא סתם שמוק." זואי אמרה.