הבוקר התקשרה אלי אמא שלי. למרות שהיא תמיד חינכה אותי שכביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ, זה לא מנע ממנה לכתוב עלי פילטונים להארץ כשהייתי ילד (היא היתה עיתונאית...). אז האמת שהשיחה הבאה היא לא ממש פיליטון אבל אני חושב שהיא די משעשעת. אמא שלי התמכרה לקפה.

אמא: תגיד כמה כוכבים יש לך?

אני: 17

אמא: אז אולי תתן לי, אתה יכול לתת קצת לקרובים אתם יודע?

אני: מה?

אמא: כן תתן לי כוכבים, מה יש, לא ילדתי אותך, לא סחבתי אותך 9 חודשים בבטן? מה אני מבקשת אחרי הכל? שתסחוב אותי בבטן שלך בתור פיצוי? לא, אני רוצה כוכבים, תתן לי כוכבים.

אני: אמא התחלקת על השכל? מה עובר עלייך? מה פתאום את רוצה כוכבים?

אמא: אני רוצה, אתה נותן לי? או שאני אתקשר למישהו אחר שמכיר אותי?

אני: הרעיון של כוכבים שצריך לצבור אותם, ונראה לי שדרך קרובי משפחה זה לא הגון. כמו שממש לא אהבתי את התגובות שלך אצלי בבלוג שאמרו לי כמה שאני מוצלח ולכן גם מחקתי אותם. וגם לא ממש אהבתי את זה שעשית קישורים לכל החברים שלך ולכל המכרים שלך לבלוג שלי. ובעצם אני ממש לא נלהב מזה שאת קוראת אותו כי אז ממש קשה לי לכתוב עלייך או על דבריים אישיים, ככה זה נראה לי לא נכון שאני אתן לך כוכבים.

אמא: (נעלבת בלחש חרישי).

אני: טוב, אני מוכן לתת לך כוכבים בעילום שם. ורק כשאת כותבת דברים טובים. אני לא מוכן לעשות לך פרוטקציה רק בגלל שאת אמא שלי. חוצמזה נראה לי שאת מתמכרת לקפה – זה לא בריא.

אמא: אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה.

אני: כמה בלוגים פרסמת מאז אתמול?

אמא: שלושה. והגבתי בכמה. אבל זה ממש לא התמכרות. אולי קצת...אה..אדם שוב הגיב לי בשנייה שפרסמתי בלוג אתמול, זה היה ממש נחמד ומרגש, הוא כל הזמן קורא?

אני: אני מניח שהוא מתעדכן הרבה. זה העבודה שלו וגם הבייבי שלו, ונראה לי שהוא אוהב את זה. את בדיוק פרסמת, הבלוג שלך היה בפוסטים חדשים, אז הוא קרא והגיב.

אמא: איפה הכפתור של הפוסטים החדשים.

אני: למעלה באמצע נדמה לי.

אמא: אהה...טוב, אתה נותן לי כוכבים? אני קצת ממהרת.

אני: אמא...

אמא: תקשיב חמוד, אני צריכה כוכבים, ברור שאתה לא חייב לתת לי, זה כמובן יגרום לשינוי בסטטוס שלך בירושה, אבל אל תרגיש שאני מאיימת עלייך...

אני: לא זה בסדר, אני לא מרגיש שאת מאיימת עלי. אני אתן לך כוכבים.

אמא: גם על בלוגים רעים?

אני: אמא...

אמא: גם על בלוגים רעים?

אני: כן כן גם על בלוגים רעים.

אמא: יופי חמוד. אני שמחה שדיברנו. 

אז זהו, תנו לאמא שלי כוכבים, כמו כולנו היא נורא צריכה את זה:

 http://cafe.themarker.com/view.php?t=102743

דרך אגב, אתם יכולים לתת גם לי כוכב. לא שאני מכריח אותכם או משהו. אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים.. פשוט יש את העניין של הירושה. חבל שתשארו בחוץ. לא?