Studio Anton
תפיסות מרחביות של היסוד הויזואלי בשפת האמנות
פוסטים פופולאריים
-
דיוקן - אדם ברוך, מוטי עומר ויונה פישר
28/3/09 | 1741 צפיות
-
חיים כדרמה תיאטרלית...מי אתה ג'ף קונס?
20/6/09 | 7025 צפיות
-
בבית האמנים חדרה נפתחות שתי תערוכות יחיד.
15/5/10 | 1425 צפיות
-
אם לא במציאות אז בוירטואליה.
24/5/10 | 1298 צפיות
-
לקט תערוכות עברו...
15/4/09 | 1177 צפיות
-
נחצה את הים
6/4/09 | 2126 צפיות
פוסטים אחרונים
- אנטון בידרמן - "דיוקנאות בראי שחור"" 13/11/19
- רשמים מפתיחת התערוכה 3/8/19
- הזמנה לתערוכה 9/7/19
- דיכוטומיה 1/7/19
- במוזיאון פתח תקוה 31/5/19
- שיח גלריה 14/5/19
חיים כדרמה תיאטרלית...מי אתה ג'ף קונס?
החשיבה וההתנסות הפוסט-מודרנית מאופיינת ביכולת התקשורת שלה שחיה חיים כדרמה תיאטרלית ואינו צורך אותם רק בקונסטרוקציות המופשטות וללא צורך בקונסנזוס המדריך את משחקי הלשון כאידיאל של נאורות.
ההתנסות הפוסט-מודרנית היא שפה של אושר צרכני שבא לידי ביטוי בקניונים, פארקים בידוריים, שדות תעופה..... מקומות אלה הפכו לאתרים קדושים של חיי היום-יום ויוצרו קודים מורכבים ופרדוכסליים של התנהגות. העומדים בינינו לבין המציאות. מצד אחד הם מעודדים את הצריכה שלנו ומצד שני, הם מאפשרים התנסות מאלתרת ומשחקית. שקיפות ויזואלית זו מבטיחה חוויה לכל דורש, כל הדרכים כשרות כדי ליצור תמאטיזציה של המציאות, כדי להכניס אותך לסיפור שאת או אתה חווים.
לכל התיירים הסקרניים מובטח הדבר האמיתי. התנסות אותנטית באטרקציות שהמוזיאון-קניון מזמינים. חוויה זו אינה מסתיימת בחיזיון שעל במת ההתרחשות, אלא נודדת אל מאחורי הקלעים. שם נחשפים דרכי הייצוג של המנגנון המפעיל את החוויות. אבל זו חשיפה מדומה בלבד. חשיפה זו נותנת למבקר אשליה כי הוא שותף לסיפור הסודי של האתר, ומונעת ממנו התבוננות ביקורתית. הסובייקט הקוגניטיבי יהפוך לסובייקט צרכני. האדם החושב יעבור מטמורפוזה ויהפוך לאדם המשחק.
מיתוס הקדמה יעבור תהליך של חילון ויהיה חלק משגרה קפיטליסטית צפויה, התרבות תהפוך למערכת של אפשרויות וסגנונות ללא מבנה היררכי נוקשה. תהליך החילון הוא חלק מן הלוגיקה שמאפשרת את קיומו, הכל מוצא למשא ומתן על משמעות וערך הלוקח בחשבון את קיומה של תרבות פופולארית שכוללת בתוכה את תרבות הפופ, הפרסומת, הקניונים, המדיה, השיווק וכו'. הכל כמוצרים לגיטימיים של צריכה תרבותית. האדם הפך לאשליה כי הוא שותף לסיפור הסודי של האתר, ומונעת ממנו התבוננות ביקורתית במבנה העומק המושתת על אידיאולוגית העומדת מאחורי הסיפורים שחווה.
האדם הפוסט-מודרני הופך ל"חיה טקטית" שנעה בשדות המרעה השאננים של הצריכה האינסופית, בתוך מבנים של סופרמרקטים וקניונים של פיתוי. אנשים פוסט-מודרניים : קלי תנועה, משוררים של צריכה, מחברים דחפים אישיים מהנים עם תכנון מוקדם ושפות אחרות שלקחו מן הבית (טלביזיה, קולנוע, התמצאות, תכנון). אלו אנשים טקטיים, שמתמכרים לתשוקותיהם המזדמנות, הם נעים ממקום למקום על ידי מה שהיוונים קראו להם "מטפורות" - כלי תחבורה ציבוריים שהסיעו אזרחים מיעד ליעד.
המטפורות אם כן כבר אינן מחוץ לתחום החיים, הן הפכו לאופני קישור לגיטימיים בתוך חלל עירוני, ומהווים בו בזמן סוכנים של תקשורת ותשוקה.
במקום נופי טבע שהסעירו אותנו בעבר, באים הנופים המסעירים של הרחוב. החיים בסוף המאה, בעיקר חיי היום-יום, הופכים על כן לדמיוניים יותר ויותר. המצב הפוסט-מודרני מכתיב צריכה אסתטית ושיווק אסתטי של המציאות. הוא משפיע באופן רדיקלי על יצירת "הסובייקט הדמיוני". ההתגלות הרוחנית הפכה להתגלות של תשוקות חילוניות. דרמה של קניות המשתקפת על מסכי הטלביזיה, המחשב ושל חלונות הראווה.
ומכאן לשאלה, מי אתה ג'ף קונס? קונס: אני פסל וצייר אמריקאי, ואחד האמנים הבולטים והפרובוקטיביים שיוצר מאז אמצע שנות השמונים. קונס: בעבודותיי אני קרא תיגר על תפיסות קונבנציונאליות של הטעם הטוב והרע...מעניין אותי לשבש את הגבול בין אמנות גבוהה לבין מה שמכונה אמנות נמוכה וקיטש... אני בטוח שאצליח להרחיב את הגדרת המושג " אמנות" ...אני שואף לזכות בהכרה בינלאומית בזכות עבודות המתייחסות לתרבות הקרויה - הפופ האמריקאי. קונס: נולדתי בשנת 1955 ביורק, פנסילבניה. בין השנים 1976-1972 למדתי אמנות, במכון מרילנד, קולג' לאמנות בבולטימור, ולאחר מכן במכון לאמנות בשיקגו, שם הייתי תלמידו של אמן הפופ אד פסצ'קה (Ed Paschke). ובשנת 1976 עברתי לניו יורק ועבדתי כברוקר בוול סטריט. קונס: הבנתי במהרה שהשילוב בין החשיבה הברוקריות שלי והאמן שבי יכול לעשות הון וקריירה. בתחילת שנות השמונים זכיתי להכרה בינלאומית כאמן רדיקלי של זרם הניאו-גיאו (Neo-Geo - Neo-Geometric Conceptualism/simulation) זרם שכלל אמנים שונים לחלוטין זה מזה שהביטו בעין אירונית על תהליכי המסחור של האמנות בכלל ושל אמנות הפופ בפרט, וביטאו את ביקורתם באמנות מופשטת או קונספטואלית, או בדרך של חיקוי פרודי. קונס: בעקבות אמני פופ של שנות השישים, התחלתי להתעניין בהשפעות של הצרכנות על עידן המודרני ועל תרבות ההמונים ויחסו לאמנות. עבודותיי מראשית שנות השמונים חיקו פרסומות וכללו שימוש במוצרים ביתיים, בהם שואבי אבק. דוגמה לכך היא העבודה "שואבי אבק חדשים דלקס שמפו" (1986-1980) המצמידה לשימוש בשואב אבק ערך סימבולי המנציח חיים סטריליים. קונס: אני יוצר העתקים מושלמים למוצרים ביתיים, לפרסומות, לצעצועים ולפסלי קיטש טיפוסיים, אני תופס את הצרכנות כחסרת גבולות... החברה המערבית שהמוביל שלה הם דימויים נרקיסיסטיים מחפשת אחר מוצרים זוהרים.
דיונים וביקורות בקישורים רבים:
לא למבוגרים בלבד - חדשות -הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/858122.html" יש אמנים שיוצרים אמנות מרוחקת. אני לא רוצה להרחיק את הצופים. אני רוצה דיאלוג", אומר ג'ף קונס בסטודיו שלו בניו יורק. האיש שהצטלם בתנוחות ארוטיות עם צ'יצ'ולינה ממשיך ליצור אמנות שפונה להמונים, אבל כבר אינו הילד הפרוע שהשתדל להיות"... "הפריצה הגדולה שלו היתה ב-1990 כשהשתתף בביאנלה בוונציה. הוא הציג שם סדרת תצלומים, "Made in Heaven", שכללה תנוחות ארוטיות שלו ושל אילונה סטאר, הידועה יותר כצ'יצ'ולינה. מאוחר יותר הוצגה הסדרה, בתוספת עבודות חדשות שכללו מין בוטה יותר, בגלריה ניו-יורקית וגם שם נהפכה לאטרקציה."
סדקים בלב מפלסטיק - חדשות –הארץhttp://www.haaretz.co.il/hasite/spages/792372.html" ביצת הכרום השבורה של ג'ף קונס, המוצגת בגלריה גגוזיאן בלונדון, היא יצירה יוצאת דופן לאמן הסוגד לקיטש ולברק. "בביצה יש תחושת אובדן. יש תחושה של חטיפה", אומר קונס. "הבן שלי נחטף. על ידי אשתי"..... " קונס, אחד האמנים המצטיינים ביחסי ציבור ב-20 השנים האחרונות - הגשר המחבר בין אנדי וורהול לדמיאן הירסט - מודע לכך שבעולם האמנות, חיים רגילים הכוללים אשה וילדים יכולים לזכות אותו בתשומת לב רבה"... " הפסל עשוי כרום ברמת גימור גבוהה ומדויקת לא פחות מאשר המכוניות באולם התצוגה של פורשה, במרחק כמה בניינים משם. היצירה החדשה היא המשך של סדרת "Celebration" שקונס החל באמצע שנות ה-90. עם היצירות הקודמות בסדרה נמנים לבבות קיטשיים מנופחים וכן הפסל הידוע של קונס, בלון בצורת כלב - "כמו בלון שליצן יכין בשבילך במסיבת יום הולדת".
ג'ף קונס בוורסאי זו טעות - אמנות - גלריה - עכבר העיר. http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1023,209,25285,.aspx"לא מתאים? אנכרוניסטי? בגידה בתרבות הצרפתית? קונס קיבל את כל ההאשמות האלה במשיכת כתף טיפוסית. הוא משוכנע שהוא מביא אנרגיה חדשה לוורסאי - ושבניגוד לדעת מבקריו, הוא אינו "סוכן שתול". אמנות עכשווית "כל כולה כלואה בהווה... הבארוק הוא ההקשר האידיאלי להאיר את האופי הפילוסופי של היצירות שלי", אמר האמן. "..
מי פה מלך הקיטש?"לא כולם בצרפת מברכים על התערוכה. כמה עשרות אנשים הפגינו מחוץ לשערי הארמון בשעות הבוקר המוקדמות ביום פתיחת התערוכה בהפגנה של האיגוד הלאומי של הסופרים הצרפתיים, ארגון ימני לא ידוע לשמירה על טוהר האמנות בצרפת. התערוכה "פוגעת בלב הציוויליזציה" והיא "פגיעה בכבודה של מארי אנטואנט", אמר ארנו-אהרן אופינסקי, יושב ראש הארגון. הוא אמר שהתערוכה היא "הכפשה של כל ההיבטים של המורשת והזהות שלנו", ובמכתב ששלח לשרת התרבות כריסטין אלבנל תבע לבטל את הצגת התערוכה. "
Alondon.net - עלונדון.נט - לדעת כל מה שקורה בלונדון. http://www.alondon.net/index.php?action=show&type=news&id=1869 "ג'ף קונס ממשיך להשתולל ולעשות חיים, מפגיז בדימויי פופ וקומיקס חדשים אותם הוא עוטף בבלגן מהפכני. באותה נשימה הוא גם מביא את תהליך העבודה לדרגות חדשות של פרפקציוניזם קיצוני, שמעניק ליצירות אינטנסיביות כמעט דתית בנוירוטיות שלה." |
תגובות אחרונות
-
debie30
בתגובה על אנטון בידרמן - "דיוקנאות בראי שחור""
-
debie30
בתגובה על רשמים מפתיחת התערוכה
-
debie30
בתגובה על דיוקן קלאסי
-
debie30
בתגובה על הזמנה לתערוכה
-
נומיקן
בתגובה על דיכוטומיה
-
נומיקן
בתגובה על במוזיאון פתח תקוה
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על ביקוריך והמוערבות...
אחרי המתנפצים מתחילים להרכיב מחדש...
אנטון
קרן יקירה, שמחת שבאת לבקר ולתגובתך....
מה קורה בעולם הגדול?
אנטון
תודה. מאמר מעניין,מאד, שמחתי לקרוא, האמנות משקפת את החברה.
*
תודה רמי, את הפופ ארט אני זוכר אחרת לגמרי ...אז כנראה שזה ישאר מביך עם הומור מבריק של האוצר...
אנטון
אתה מבקר בטייט מודרן בתערוכת מחווה לשנות ה 80 ולפופ ואז..
מופיע הדבר הזה.
אותי זה מביך...אלא אם כן מדובר בהומור מבריק של אוצר.
לאנטון היקר!
תודה על פוסט מושקע, מעורר מחשבה ומעניין.
האדם הפוסט-מודרני הופך ל"צרכן". [פוטנציאל לצריכה ותמורה כספית], שנעה בשדות המרעה של הצריכה האינסופית, בתוך מבנים של סופרמרקטים וקניונים של פיתוי. האנשים הפוסט-מודרניים :
תאווי סיפוקים, קלי תנועה, מהירי תנועה ורכישה, משוררים של צריכה, מחברים דחפים אישיים מהנים, עם תכנון מוקדם ותפישות יופי אחרות שלקחו מן הבית, הרחוב והתקשורת.
אלו אנשים שמתמכרים לתשוקותיהם המזדמנות.
ג'ף קונס מעיד על עצמו [שהיה ברוקר בוול סטריט], שהחשיבה הברוקרית והצד של האומן שבו השילוב הזה הביאו אותו לנקודת מבט זו ולצורת הפעילות הנוכחית. שלדעתי יש בה הרבה מההימור. אף על פי כן, הוא הצליח להעלות את יופיו של השוק בשוק באומנות.
תודה לך
*
אסתר
מיכל יקירתי, איזה יופי של השוואה בין קונס לדאלי... אהבתי, חומר מעניין להעמיק בו.
הרחבת את הדיון והעשרת את הפוסט..
תודה, אנטון
אודי, הבחנה יפה בין הסגנונות... הדימויים מוסיפים להבנה ...
תודה על התוספת,
אנטון
מאמרך מעניין מאוד אנטון.
עד כמה שזה יישמע פארדוכסלי הייתי מחברת את ג'ף קונס לאמן סלבדור דאלי.
דאלי ביטא דרך הסוריאליזם את ההגזמה שבמידת החלום, כשהחלום היה עוד קודם לכן עניין שביר, לא נגיש ומעורפל,
דאלי ביטא בציוריו את שאיפת התקופה שלו למראות בלתי שיגרתיים שיגלו את האמת על הנעשה מאחורי
הקלעים של הנפש. מראות "שיפוצצו וידהימו" את עין הצופה בגילויי " ההכל האפשרי" הפרוץ והפרוע והנחשף שמתוך
החלום וההזייה. מבחינות רבות גם עשייתו של ג'ף קונס עושה את אותו דבר ביחס לתקופתו ובאותן דרגות של גילוי ובוטות.
כפי שהיטבת לבטא זאת אנטון בדרכך, אומר זאת במילים מעט שונות : הצורך הבלתי נשלט של
הקפיטליזם לגלות ולחשוף את הטירוף הבלתי מרוסן של החלום על הכסף, העושר, הסקס השולט בכל, גם כדימוי פורנוגרפי
המשקף את מידת החופש הנפשי של אזרחי הקפיטליזם, הופכים את יצירתיו של קונס לפיצוץ של מדהימוּת, לשיא הבוטות
הדימויית, ולחשיפת ערוות החלומות האסורים דרך צ'יצולינה כשגם הוא וגופו שותפים לדבר האמירה.
אין לשכוח כי צ'יצולינה בתקופה שהוא יצק אותה ואת עצמו בפסלים היית משאת חלומם
הרטוב של מליונים והיא הגיעה אף לפרלמנט בזכות הפופולריות שלה.
הדמיון בין שני האמנים גדול ואפשר למצוא הקשרים רבים בין עבודותיהם המבטאים באופן בוטה את "הראש של
תקופתם".
טלילה יקירה, התגעגתי לתגובותיך...
תודה על התוספת...
אנטון
לסגנון קוראים ארט דקו.נזכרתי במאמר שאני לא מוצאת. הקניון כקתדרלה או ההיפך. בסך הכל צודק הקונץ' הזה, עם כל הקונצים.
תודה על פוסט יפה.
קטעים זה פוסט מודרניזם...
אנטון
רותי יקירה, הכוונה היא באקלקטיות שהוא סממן מובהק של העולם הפוסט מודרני בגילוייו הלשוניים, החברתיים והאמנותיים. הארכיאולוגיה של הטקסט הפוסט מודרני מגלה את העקבות או את הציטטות המתחבאות בתוכו, אוסף של אפשרויות היוצרות מתח סגנוני וסמנטי ביניהן. האקלקטיות הפוסט מודרנית בולטת במיוחד בארכיטקטורה, למשל בצירופים של צורות וחומרים ניאו-קלאסיים עם צורות וחומרים של היי-טק. במקום מצב כלוא של המודרניזם מציע הפוסט מודרניזם את שקיעת הרגש – קץ הסגנון של היחידאי והאישי, ולסופו של האני הבורגני. במקום משיחת המכחול הפרטית, האישית – מציעה הפוסט – מודרניזם סימול על ידי השעתוק בכמויות וכעמדה בכורה. השחרור שמבקש הפוסט מודרניזם הוא שחרור מחרדה ושחרור מכל סוג אחר של רגש הבנוי על הסובייקט הממורכז. מעתה יהיה מדויק יותר לדבר על עוצמות של כוח ופיתוי מרחפים ובלתי אישיים ונשלטים על ידי הא-אופוריה. היעלמו של הסובייקט האינדיווידואלי, על השלכתו הצורנית, אי-הנגישות הגוברת של הסגנון האישי, מולידים פרקטיקה שכיום היא כמעט אוניברסאלית ואשר ניתן לכנותה 'פסטיש'. הסגנונות המודרניסטיים הופכים לצפנים פוסט-מודרניסטים אשר מתורגמים לז'רגונים, אך גם לסמלים של אישור לסוגי התלכדויות: אתנית, מינית, גזעית, דתית ומעמדית על מבנים פוליטיים. אם בעבר היו הרעיונות של השליט בבחינת האידיאולוגיה השלטת, או ההגמונית, שתאמה את החברה הבורגנית, הרי שכיום הארצות הקפיטליסטיות המתקדמות הפכו לשדה של הטרוגניות ללא נורמה. במצב זה מוצאת הפרודיה את עצמה ללא יעודה, כלומר שהסאטירה כלפי מצב הנורמה הגורמת לצחוק והמבקשת תיקון אינה תקפה. הדבר המוזר והחדש הוא הפסטיש -שכמו הפרודיה היא חיקוי של מסכה מדברת בשפה מתה ללא יעוד.אנטון יקירי,
לא ברור מדוע הגדרת את הסובייקט החדש כאקוהרנטי?
אם הקודים אינם מתלכדים,כיצד הגעת למסקנה בדבר יחסי ההשלמה בין המשמעויות?
איך הפרקטלים יכולים להיות בלתי המשכיים?
נכון. לכן אמרתי מגחך היטב - יש בגיחוך אמירה ביקורתית ולכן שווה ויכוח. כאן תרומתו.
רותי יקירה, יש לא מעט בדבריך.... אם זאת קיימת סכיזופרניה תרבותית.... מאפיין סוציו-תרבותי לעידן הפוסט מודרני. הסובייקט החדש מוגדר באמצעות הממד הבלתי קוהרנטי המתפרק של הווייתו. סכיזופרניה זו יוצרת סובייקט המובנה מבחינה תרבותית מקודים שונים שאינם מתלכדים ביניהם. זהו סובייקט שחי את השפה, את הסימן, בממד הבלתי מתחבר שלו, ומבליט כפועל יוצא את האלמנטים הפרקטלים הבלתי המשכיים (מבחינת חלל וזמן) של המציאות. עוד דבר, שוני, הבדל DIFFERENCE , מונח השוני,ההבדל בא להחליף את המונח המודרניסטי של הסימן. המשמעות נוצרת כתוצאה ממשחק של משמעויות המקיימות ביניהן יחס של השלמה, הוספה,תחליף,הבדל,נרדפות,דחייה.תודה אילה על הביקור ותגובתך...
בניגוד למודרניזם, המבליט עמדה ביקורתית כלפי הקיטש, מציע הפוסט מודרניזם לראות בקיטש חלק בלתי נפרד מחברת ההמונים של סוף המאה. הקיטש היינו שפה מתה שנתלשה מן הקונטקסטים האותנטיים שלה ונשתלה מחדש בקונטקסטים מלאכותיים סנטימנטאליים המבליטים את ממד הפיתוי והמניפולציה של המסר ביחס לנמען. אמנות הקיטש מאשרת בשמחה את הקיים ואינה ביקורתית כלפיו. עם זאת שימוש מוחצן ומודע לעצמו בשפה שחוקה, עשוי לבטא עמדה ביקורתית
מסכים איתך, תגובתך על התיגר על יסוד הפורנוגרפיה ביחס ל"מוסר"...רק אזכיר שבעוד העולם המודרניסטי נוטה לעיצוב פרודי שמותנה במידה ידועה של געגועים ורצון לתיקון (מצד הפרודיסט), הנה העולם הפוסט מודרני נוטה אל העיצוב של הפסטיש. פסטיש פירושו חיקוי נלעג ובלתי אמין של "שפות מתות" בשיח התרבותי, מתוך מגמה להציג את אוזלת ידן כמכשיר של התבוננות וייצוג.אביחי חברי, השיח הוא אופן שימוש מיוחד בשפה. השפה היא מערכת מופשטת (מטאפיזית) של חוקים מכוננים היוצרים תאור אובייקטיבי אמין של האובייקטים שלה. השיח הפוסט מודרניסטי, לעומת זאת, עושה שימוש בשפה במטרה להבליט משטר מסוים של משמעות (פוליטית, פילוסופית, אסתטית) בתוך מערכת האינטר סובייקטיבית שבין הדוברים. והעשירון העליון קובע...
ברכה על הביקור, לחשיפה פנים רבות לה....
תודה,
אנטון
נעמה יקירה, תשוקה בעידן הפוסט מודרני חורגת מן היחס צורך-סיפוק. התשוקה גדולה מן הסיפוק. היא קשורה לממד הפנטסטי והדמיוני. היא חלק בלתי נפרד מ"כלכלת התשוקה" של הקפיטליזם ומוצרי הצריכה שהוא מפרסם. היא גם חלק בלתי נפרד מן הסובייקט הפוסט מודרני, שאינו מוגדר לפי עיקרון הממשות. לפי לאקאן, הסובייקט החדש מצוי בתוך הזרימה המיטונומית של שרשרת המסמנים, אשר אינה מגיעה לעולם ליעד של מיצוי ותשוקה. התשוקה נחווית אפוא כהכחשה, כחסר, כהעדר. תחושת החסר נוצרת בעקבות הניסיון הבלתי אפשרי למצוא תחליף לאני האידיאלי (פרי תשוקה לממד ה"דמיוני" של האם) באמצעות דמותו של האחר, שהוא פועל יוצא של הבנייה חברתית סימבולית. החיפוש אחר המלאות האינסופית של התשוקה נחווה באמצעות סיפוק תחליפי של סובייקטים סופיים וזמניים, ולכן מיוצג רק כמצב של "פריצה", של חסר מתמיד, אותה שעה הופכת ה- MOTHER ל- OTHERדודו יקירי, תודה שבאת לקרוא...
אנטון
ראשית-האם הקידמה אכן מביאה לחילון?
אנו עדים להקצנה דתית בחלקי עולם גדולים.
אושר צרכני-יתכן וזו נקודת המפתח גם להבנת תרומתו של קונס
שאינו פרובוקטיבי בעיני
אינו גורם לזילות האמנות,
אולי בין הבודדים שאינם צבועים
ודוברי אמת.
מאד נהניתי מדבריך,כרגיל.
תודה
תודה שהבאת את קונס בפוסט מאוד חשוב ומושקע.
לומר שקונס כמשקף הלך רוח של זמן, כתוצר קפיטליסטי - מגחך היטב(גם בדרך לבנק...) - שווה ויכוח.
אז אמרתי...
מצפה לעוד פוסט :)
בהערכה גדולה
אילה
דרך אגב,
גף קונס טען שצ'יצו'לינה היא אמנית אמיתית. הוא היה רציני לחלוטין בעניין הזה, ולא טען את זה בתור פארודיה או משו בסגנון.
אני חושב שאופן ההתייחסות שלו לצ'יצ'ולינה היא הפרובוקטיביות הגדולה ביותר של העבודה שלו, כי הוא קורא כאן תיגר על אלמנטים בסיסיים ביותר של תפיסות מוסריות, ומצד שני - מעמיד בפני המתבוננים את הצורך להחליט בנוגע לכך. בערך מה שקורה כל אימת שנתקלים בפורנוגרפיה.
לכן, למרות שהוא מוחק באופן מסוים את ההבדל בין נמוך לגבוה, הוא לא מוחק אותו מציר הזמן.
תודה אנטון,פוסט מעניין הבאת
"מדליקים" ביצת הנירוסטה והבלונים..
ובכן, ידידי, עיניך הרואות - חומר מושלם + שקיפות עשירה בממון והון + צורה בידורית לכל דבר = ובכל הכל חסר רוח. רוח במובן של רוח.
אבל אחרי הכל, העשירון העליון שאוסף - אוהב. והעשירון הוא הקובע.
אנטון, פוסט ענק וממש לא קל.
כבוד!
תודה על ההעשרה
בזכות הפוסט שלך נחשפתי לאמן (אולי גם זו שאלה במחלוקת) וליצירותיו.
אנטון יקירי, תודה על הפוסט המרשים ומעורר המשבה שהבאת לנו הפעם.
לאה
אנטון, הפוסט שלך מרתק ממש.
וכן הדיאלוגים שלך עם הקוראים.
המפגש עם קונס שלא הכרתיו עד כה, השאיר אותי קצת המומה
ושקועה במחשבות.
תודה רבה, אנטון.
*
נעמה
דודו
אנטון,
תודה על מאמר מרתק
ועל הקישורים המצורפים
קונוס ממשיך את הפו-ארט של שנות ה60
חושבת שהאומנות שלו נותנת ביטוי מצויין
לחברה בה אנו חיים -החיים בקניון
האומנות בין שאר ההגדרות באה לבטא את תקופתה.
אודי חברי, ההקבלה לתואם החברתי במרחב הציבורי על גווניו השיווקיים (פרטי, מוסדי, מדיני, ממשלתי..) רלוונטי אז והיום. גופים בעלי כח שליטה והון מייצרים אמיתות בתוך התהליך ההיסטורי און-ליין... את זה אנחנו מזהים בפוסט מודרניזם שמציג טענה ביחס לדמותה של התרבות בסוף המאה ה-20. הוא מצביע על זיקה בין תנאים צורניים של ידע לבין סוג אחר של חיים חברתיים ואסתטיים במסגרת סדר חדש של הקפיטליזם המאוחר. הקפיטליזם המאוחר - מונח שבא לציין סוג חדש של קפיטליזם במחצית השניה של המאה ה-20. עתה לא מדובר בקפיטליזם של סחורות, כי אם בקפיטליזם של אינפורמציה, חלוקה והפצה של שירותים באריזות אסתטיות. לפי פדריק ג'יימסון - 1991 הקפיטליזם המאוחר מתאפיין באופיו הרב-לאומי והצרכני. כלומר: הייצור האסתטי משולב בייצור הסחורות הכללי. במסגרת זו נפגוש לא מעט אמנים בתחומי התרבות השונים וביניהם ג'ף קונס ואחרים המבקשים שיווק מתוחכם בשדה הפופולארי המשרתים אותו ואת כל אלה שעושים הון סביבו. לא לשכוח שקונס היה ונשאר ברוקר...בהתחלה בוול סטריט ובהמשך בעולם האמנות... בודרייר שואל כיצד חפץ הופך לנקודת השקפה עצמית ולאמת? לעיתים קרובות מבקר את הפרשנות הזו של התרבות הפוסט מודרנית ואת המתיקות העכשווית, הפוסט סטרוקטורליסטית המדגיש את משחק החופש הנשען על טירוף. למרות שבודרייר שופע בוז לתקופה מתוך הדאגה הרומנטית של איבוד המציאות והאנושיות, אבל אינו יכול לעזור לנו להבין את הכתיבה ואת הקול המלנכולי והאפוקליפטי.
זאת שאלה מהותית...קריטית לערכי השיפוט הפרטי והקולקטיבי כאחד. אהבתו של היטלר את הקאנון הקלאסי מבטלת ערכי אמנות של יופי ופיתוי ...? האם התרבות צריכה לדחות את כל מה שהוא אהב? אם כן, עושה זאת היטב הפוסט מודרניזם וג'ף קונס בראשם... התרבות הפוסט מודרנית עוסקת בערעור היחס הניגודי ששרר במודרניזם בין תרבות גבוהה ואליטיסטית לתרבות "נמוכה" ופופולארית. הפוסט מודרניות יוצרת זיקה בין חומריו של הקיטש לבין רבדים סימבוליים "רוחניים" בתרבות הגבוהה. נוצר טשטוש גבולות מובהק בין הראוי למצוי: התרבות הגבוהה מצייתת לחוקי ההיצע והביקוש של התרבות הקפיטליסטית.תודה שהארתה זווית זו... אנטוןלא יועיל הון....?
וצדקה תציל ממות...?
אילת הארה למחשבה...
תודה,
אנטון
כוכב.
איריס, אכן זו הבלטה אנכרוניסטית, אך היא מלמדת שיעור מאלף בפריודיזציה ובשחזור הדיאלקטי של יסודות תרבותיים דומיננטיים או משועבדים. יש כאן הקבלה מדהימה לדינאמיקה של מה שמכונה פוטו-ריאליזם, אשר נראה כמו חזרה להיצג ולדימוי לאחר ההגמוניה הממושכת של אסתטיקת המופשט, עד שמתברר שגם האובייקטים שלו אינם נמצאים בעולם האמיתי....ואת בהחלט צודקת... מה חשבתי באותו רגע שהחלטתי להכניס את הפוסט לתוכן פוגעני.. משחרר אותו מהמחבואים...אנטוןבמשפט אחד: האדם הפוסט מודרני הוא תוצר הקפטליזם?
משפט שני: למה תוכן פוגעני לאמנות שחשופה לכל?