חיים כדרמה תיאטרלית.  

החשיבה וההתנסות הפוסט-מודרנית מאופיינת ביכולת התקשורת שלה שחיה חיים כדרמה תיאטרלית  ואינו צורך אותם רק בקונסטרוקציות המופשטות וללא צורך  בקונסנזוס המדריך את משחקי הלשון כאידיאל של נאורות.  

ההתנסות הפוסט-מודרנית  היא שפה של אושר צרכני שבא לידי ביטוי בקניונים, פארקים בידוריים, שדות תעופה..... מקומות אלה הפכו לאתרים קדושים של חיי היום-יום ויוצרו קודים מורכבים ופרדוכסליים של התנהגות.  העומדים בינינו לבין המציאות.  מצד אחד הם מעודדים את הצריכה שלנו ומצד שני, הם מאפשרים התנסות מאלתרת ומשחקית. שקיפות ויזואלית זו מבטיחה חוויה לכל דורש, כל הדרכים כשרות כדי ליצור תמאטיזציה של המציאות,  כדי להכניס אותך לסיפור שאת או אתה חווים.

 לכל התיירים הסקרניים מובטח הדבר האמיתי.  התנסות  אותנטית באטרקציות שהמוזיאון-קניון מזמינים. חוויה זו אינה מסתיימת בחיזיון שעל במת ההתרחשות, אלא נודדת אל מאחורי הקלעים. שם נחשפים דרכי הייצוג של המנגנון המפעיל את החוויות. אבל זו חשיפה מדומה בלבד.  חשיפה זו נותנת למבקר אשליה כי הוא שותף לסיפור הסודי של האתר, ומונעת ממנו התבוננות ביקורתית. הסובייקט הקוגניטיבי יהפוך לסובייקט צרכני. האדם החושב יעבור  מטמורפוזה ויהפוך לאדם המשחק.

מיתוס  הקדמה  יעבור תהליך של חילון ויהיה חלק משגרה קפיטליסטית צפויה, התרבות תהפוך למערכת של אפשרויות וסגנונות ללא מבנה היררכי נוקשה. תהליך החילון הוא חלק מן הלוגיקה שמאפשרת את קיומו, הכל מוצא למשא ומתן על משמעות וערך הלוקח בחשבון את  קיומה של תרבות פופולארית שכוללת בתוכה את תרבות הפופ, הפרסומת, הקניונים, המדיה, השיווק וכו'. הכל כמוצרים לגיטימיים של צריכה תרבותית. האדם הפך לאשליה כי הוא שותף לסיפור הסודי של האתר, ומונעת ממנו התבוננות ביקורתית במבנה העומק המושתת על אידיאולוגית העומדת מאחורי הסיפורים שחווה.

האדם הפוסט-מודרני הופך ל"חיה טקטית" שנעה בשדות המרעה השאננים של הצריכה האינסופית, בתוך מבנים של סופרמרקטים וקניונים של פיתוי. אנשים פוסט-מודרניים : קלי תנועה, משוררים של צריכה, מחברים דחפים אישיים מהנים עם תכנון מוקדם ושפות אחרות שלקחו מן הבית (טלביזיה, קולנוע, התמצאות, תכנון). אלו אנשים טקטיים, שמתמכרים לתשוקותיהם המזדמנות, הם נעים ממקום למקום על ידי מה שהיוונים קראו להם "מטפורות" - כלי תחבורה ציבוריים שהסיעו אזרחים מיעד ליעד.  

המטפורות אם כן כבר אינן מחוץ לתחום החיים, הן הפכו לאופני קישור לגיטימיים בתוך חלל עירוני, ומהווים בו בזמן סוכנים של תקשורת ותשוקה.  

במקום נופי טבע שהסעירו אותנו בעבר, באים הנופים המסעירים של הרחוב. החיים בסוף המאה, בעיקר חיי היום-יום, הופכים על כן לדמיוניים יותר ויותר. המצב הפוסט-מודרני מכתיב צריכה אסתטית ושיווק אסתטי של המציאות. הוא משפיע באופן רדיקלי על יצירת "הסובייקט הדמיוני". ההתגלות הרוחנית הפכה להתגלות של תשוקות חילוניות. דרמה של קניות המשתקפת על מסכי הטלביזיה, המחשב ושל חלונות הראווה.

ומכאן לשאלה, מי אתה ג'ף קונס? 

קונס: אני פסל וצייר אמריקאי, ואחד האמנים הבולטים והפרובוקטיביים שיוצר מאז אמצע שנות השמונים. 

קונס:  בעבודותיי אני קרא תיגר על תפיסות קונבנציונאליות של הטעם הטוב והרע...מעניין אותי לשבש את הגבול בין אמנות גבוהה לבין מה שמכונה אמנות נמוכה וקיטש... אני בטוח שאצליח להרחיב את הגדרת המושג " אמנות" ...אני שואף לזכות בהכרה בינלאומית בזכות עבודות המתייחסות לתרבות הקרויה - הפופ האמריקאי.

קונס:  נולדתי בשנת 1955 ביורק, פנסילבניה. בין השנים 1976-1972 למדתי אמנות, במכון מרילנד, קולג' לאמנות בבולטימור, ולאחר מכן במכון לאמנות בשיקגו, שם הייתי  תלמידו של אמן הפופ אד פסצ'קה (Ed Paschke). ובשנת 1976 עברתי לניו יורק ועבדתי  כברוקר בוול סטריט.

קונס:  הבנתי במהרה שהשילוב בין החשיבה הברוקריות שלי והאמן שבי יכול לעשות הון וקריירה. בתחילת שנות השמונים זכיתי  להכרה בינלאומית כאמן רדיקלי של זרם הניאו-גיאו (Neo-Geo - Neo-Geometric Conceptualism/simulation)  זרם שכלל אמנים שונים לחלוטין זה מזה שהביטו בעין אירונית על תהליכי המסחור של האמנות בכלל ושל אמנות הפופ בפרט, וביטאו את ביקורתם באמנות מופשטת או קונספטואלית, או בדרך של חיקוי פרודי.

קונס:  בעקבות אמני פופ של שנות השישים, התחלתי להתעניין בהשפעות של הצרכנות על עידן המודרני ועל תרבות ההמונים ויחסו לאמנות. עבודותיי  מראשית שנות השמונים חיקו פרסומות וכללו שימוש במוצרים ביתיים, בהם שואבי אבק. דוגמה לכך היא העבודה "שואבי אבק חדשים דלקס שמפו" (1986-1980) המצמידה לשימוש בשואב אבק ערך סימבולי המנציח חיים סטריליים.

קונס: אני יוצר העתקים מושלמים למוצרים ביתיים, לפרסומות, לצעצועים ולפסלי קיטש טיפוסיים, אני תופס את הצרכנות כחסרת גבולות... החברה המערבית שהמוביל שלה הם דימויים נרקיסיסטיים מחפשת אחר מוצרים זוהרים.  

דיונים וביקורות  בקישורים רבים:

לא למבוגרים בלבד - חדשות -הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/858122.html"

יש אמנים שיוצרים אמנות מרוחקת. אני לא רוצה להרחיק את הצופים. אני רוצה דיאלוג", אומר ג'ף קונס בסטודיו שלו בניו יורק. האיש שהצטלם בתנוחות ארוטיות עם צ'יצ'ולינה ממשיך ליצור אמנות שפונה להמונים, אבל כבר אינו הילד הפרוע שהשתדל להיות"... "הפריצה הגדולה שלו היתה ב-1990 כשהשתתף בביאנלה בוונציה. הוא הציג שם סדרת תצלומים, "Made in Heaven", שכללה תנוחות ארוטיות שלו ושל אילונה סטאר, הידועה יותר כצ'יצ'ולינה. מאוחר יותר הוצגה הסדרה, בתוספת עבודות חדשות שכללו מין בוטה יותר, בגלריה ניו-יורקית וגם שם נהפכה לאטרקציה." 

 סדקים בלב מפלסטיק - חדשות –הארץhttp://www.haaretz.co.il/hasite/spages/792372.html"

ביצת הכרום השבורה של ג'ף קונס, המוצגת בגלריה גגוזיאן בלונדון, היא יצירה יוצאת דופן לאמן הסוגד לקיטש ולברק. "בביצה יש תחושת אובדן. יש תחושה של חטיפה", אומר קונס. "הבן שלי נחטף. על ידי אשתי"..... " קונס, אחד האמנים המצטיינים ביחסי ציבור ב-20 השנים האחרונות - הגשר המחבר בין אנדי וורהול לדמיאן הירסט - מודע לכך שבעולם האמנות, חיים רגילים הכוללים אשה וילדים יכולים לזכות אותו בתשומת לב רבה"... " הפסל עשוי כרום ברמת גימור גבוהה ומדויקת לא פחות מאשר המכוניות באולם התצוגה של פורשה, במרחק כמה בניינים משם. היצירה החדשה היא המשך של סדרת "Celebration" שקונס החל באמצע שנות ה-90. עם היצירות הקודמות בסדרה נמנים לבבות קיטשיים מנופחים וכן הפסל הידוע של קונס, בלון בצורת כלב - "כמו בלון שליצן יכין בשבילך במסיבת יום הולדת". 

 ג'ף קונס בוורסאי זו טעות - אמנות - גלריה - עכבר העיר.

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1023,209,25285,.aspx

"לא מתאים? אנכרוניסטי? בגידה בתרבות הצרפתית? קונס קיבל את כל ההאשמות האלה במשיכת כתף טיפוסית. הוא משוכנע שהוא מביא אנרגיה חדשה לוורסאי - ושבניגוד לדעת מבקריו, הוא אינו "סוכן שתול". אמנות עכשווית "כל כולה כלואה בהווה... הבארוק הוא ההקשר האידיאלי להאיר את האופי הפילוסופי של היצירות שלי", אמר האמן. "..  

מי פה מלך הקיטש?"לא כולם בצרפת מברכים על התערוכה. כמה עשרות אנשים הפגינו מחוץ לשערי הארמון בשעות הבוקר המוקדמות ביום פתיחת התערוכה בהפגנה של האיגוד הלאומי של הסופרים הצרפתיים, ארגון ימני לא ידוע לשמירה על טוהר האמנות בצרפת. התערוכה "פוגעת בלב הציוויליזציה" והיא "פגיעה בכבודה של מארי אנטואנט", אמר ארנו-אהרן אופינסקי, יושב ראש הארגון. הוא אמר שהתערוכה היא "הכפשה של כל ההיבטים של המורשת והזהות שלנו", ובמכתב ששלח לשרת התרבות כריסטין אלבנל תבע לבטל את הצגת התערוכה. "   

Alondon.net - עלונדון.נט - לדעת כל מה שקורה בלונדון. http://www.alondon.net/index.php?action=show&type=news&id=1869 "ג'ף קונס ממשיך להשתולל ולעשות חיים, מפגיז בדימויי פופ וקומיקס חדשים אותם הוא עוטף בבלגן מהפכני. באותה נשימה הוא גם מביא את תהליך העבודה לדרגות חדשות של פרפקציוניזם קיצוני, שמעניק ליצירות אינטנסיביות כמעט דתית בנוירוטיות שלה."