כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אוסף את עצמי

    כאשר כול מה שאני רוצה לומר אינו נשמע נכון,
    כשכול מה שאני מנסה להביע נדון לכישלון
    אני אוסף את עצמי אל דף לבן נקי
    ונותן לשורות לדבר במקומי.

    ארכיון

    רק חולפים כאן

    59 תגובות   יום שבת, 20/6/09, 23:35
    על  אחת  השידות  אשר  בבית  הלבן  ישנו  מוצג  מעניין.  אבן  קטנה  אותה  הביא  עימו  ניל  ארמסטרונג  מן  הירח  ומסר  אותה  במתנה  לנשיא  ארצות  הברית.
    לא  מזמן  סיים  ג'ורג'  בוש  את  תפקידו  בבית  הלבן  והיום  כבר  יושב  שם  הבא  אחריו,  בראק  אובאמה.  וכשזה  האחרון  יסיים  את  תפקידו  גם  הוא,  כמו  קודמו,  ישאיר  את  האבן  לקשט  בה  את  מעון  הנשיא.
    האבן  הזו,  מן  הסתם,  תהיה  שם  מונחת  עוד  דורות  רבים  קדימה.  נשיאים  יתחלפו  שם  אין ספור פעמים  אבל  האבן  תיוותר שם  לספר  את  הסיפור  של  כולנו. 
    . 
    אבן  קטנה  בת  3.6  מיליארד  שנים  תחזור  ותדגיש  לכולנו  את  שאנו  נוטים  כל  כך  לשכוח:  
    אנחנו  רק  חולפים  כאן !
    .
    נכנסים  אל  העולם  נאיביים,  צעירים  וחולמים -  עוזבים  אותו  זקנים  ומבוהלים.
    לו  רק  יכולנו  להיות  יותר  נחמדים,  יותר  מפרגנים  ופחות  מתקנאים  במה  שנמצא  אצל האחר.  לו  יכולנו  לעסוק  בעיקר,  להעניק  יותר  ולדרוש  פחות.  לו  ידענו  לאהוב  ללא  תנאי  ולהתקרב  ללא  איום  איש  אל  רעהו,  כי  אז  היינו  מעבירים  כאן  את  זמננו  הקצוב  בהנאה  צרופה,  ולא  מתמודדים  עם  תחושות  של  החמצה.
    .
    .
    אהוב
    .
    בשובו  שפוף  אל  זרועות  מנצחיו
    יאמרו  כי  לא  היה  לשוא.
    הרגע  המיוחל  הגיע  בו  יניח  את  חרבו
    והניצוץ  בעיניו  יכבה.
    כאשר  התבוסה  מאפירה  בשיער  רקותיו
    וקימטי  הזמן  מעטרים  את  עיניו,
    יזחל  בחשאי  חזרה  אל  חיק  משפחתו
    ויכבול  את  עצמו באהבתה.
    טרוד  בחלומות  ושיירי  רצון  ברזל
    בעל  מסור,  אב,  בן  ממושמע,
    צלם  כבוי  בשולי  ההיסטוריה
    ממתין  לצאת  נישמתו  התשושה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (59)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/8/09 01:23:
      בני חלוף.............
        27/6/09 16:01:


      כרגיל אריה

      כתיבתך רגישה

      מביאה אותנו לעצור רגע  

      ולחשוב..

      ולזכור בכל רגע נתון

      כמה הכל זמני ולכן.. 

       

      לו  ידענו  לאהוב  ללא  תנאי  ולהתקרב  ללא  איום  איש  אל  רעהו,  כי  אז  היינו  מעבירים  כאן  את  זמננו  הקצוב  בהנאה  צרופה,  ולא  מתמודדים  עם  תחושות  של  החמצה

      מסכימה לכל מילה

      ושיהיה לך שבוע טוב

      איש מקסים ורגיש...

      ציפי

        26/6/09 09:40:
      *
        24/6/09 22:06:


      אריה, ידידי!

      מילים יפות, מילים טובות. מילים במקומן.

      ואין להוסיף עליהן ולו מילה אחת, למעט...,

      תודה!

        23/6/09 21:37:
      ככל שירבו הקוראים של פוסט מצוין זה , כן ייטב לכולנו.
      תודה.
        22/6/09 07:51:


      אריה יקר,

      פוסט מקסים. ממוקד, וחכם.

      אכן חשוב לצקת תוכן לחיים ולבוא מאהבה.

      כך ניתן ואפשר לחגוג את החגיגה של החיים.

      וזוהי הבחירה שלנו.

      אהבתי. מלי

        21/6/09 23:32:

      פוסט נהדר.
        21/6/09 23:14:

      צטט: בת גלי-הים 2009-06-21 21:57:04

      אריה, ידיד יקר.

      נכנסתי לאתר לרגע,

      ומה רבה שמחתי, לראות שוב פוסט שלך.

      וזאת מכמה סיבות:

      -אתה תמיד כותב רהוט וברור.

      -הנושאים עליהם אתה כותב הם שכיחים ומעסיקים כל אדם באשר הוא

       אך, ההתיחסות שלך היא נעימה, סיפורית,ובעיקר מעניקה מעצמך מבלי

       לתקוף או לאיים על האחר.

      -אתה משתמש בסיפור כדי להביע הרעיון והשזירה הזו מעוררת ענין וסקרנות.

      - והעיקר- אתה מביא עצמך ברמה הרגשית, ועל כך מלןא הערכתי- אין זה מובן מאליו...

      - אתה משתדל להגיב על רוב התגובות, וגם עובדה זו מלאת חן בעיני. אתה מעניק לאחרים

       ממה שאתה רוצה לקבל.... והנה, כבר נתינה שלך....

      ולעצם הענין, הפעם:

      אני שותפה לדעתך. לא רק שאנו בני חלוף בעולם הזה, הרבה מאיתנו עסוקים בעולם החומר,

      כאשר מה שחשוב להרבה מאיתנו הוא להפוך לבעלים של משהוא שהוא יותר משל אחרים, גם

      אם אין לנו חפץ אמיתי בו. התחרות והרכושנות מנצחת, ואלה מעניקים לנו תחושת חוסר סיפוק

      מתח וחרדה וכמובן החמצה. ברגע שנשיג את חפצנו, לא יהיה לנו חפץ בו.

      אנו מבוהלים בבגרותנו משום שאנו שמים דגש על מה שלא השגנו.

      שינוי של מחשבה יביא אותנו אל מה שאתה מתכוון.

      הגוף הפיסי- החומר הוא רכן בר חלוף בעולם החומר, אך אם נתמקד בנתינה כל שהיא

       ואפילו לאדם אחד בדבר אחד - בעצם אנו ממשיכים לחיות פה בעולם גם אחרי מותנו הפיסי.

      אנו ממשיכים לחיות בחווית הקבלה של אלה שקבלו מאיתנו.....השלמה זו, והידיעה שהצלחנו לתת

      יכולה להסיר את הבהלה בסוף החיים וגם במהלכם, ולהביא אותנו לתחושת השלמה ושלמות.

      מצטערת אם תגובתי ארוכה מעט אך היה לי חשוב להגיב.

      ......ואני עדין מחפשת את הנתינה, המהות והמשמעות שלי  בעולם הזה.....!

      שבוע טוב!!!!!

      נעמה  יקרה  מאוד

      כשאת  נכנסת  "רק  לרגע  לאתר"

      קורים  דברים  טובים  מאוד !!

      אנא,  הקפידי  להכנס  לרגע  מדי  פעם

      ולהעניק  לנו  ממיטב  התובנות  שלך

       

        21/6/09 23:12:

      צטט: אהבהאנושית 2009-06-21 08:00:49


      שאלה משמעותית מדבריך:

      איך יכול הבן אדם לרצות לשנות את טבעו והרגליו אם הוא אינו יודעה את תכלית  חייו ?!

      וגם "העולם הזה" עשוי מהיחס של בני האדם אליו, וכמונו אם לא תתגלה התכלית , אין להתיחס אליו כנצחי.

      שבוע טוב,יהודית

      יהודית  שבוע  מקסים

      אוכל  רק  לאמר  לך

      יותר  מאשר  עושה  הטבע  צרות  לאדם

      עושה  אותן  טבע  האדם.

        21/6/09 23:10:

      צטט: ron294 2009-06-21 17:02:47


      היינו פעם צעירים ונאיבים עם המון כוח להרוס , היום אנו חכמים ונבונים עם מעט כוח לתקן מה שהרסנו..

       

      משפט  של  מחץ  ואמת  גדולה

      תודה  שהבאת,  רון

        21/6/09 23:09:

      צטט: שחף ה. 2009-06-21 06:57:29


      לפעמים עולה בי המחשבה מה היה באמת קורה אילו כולנו היינו בני אלמוות.

      בטח היה נורא צפוף... והיינו מתים ממחנק...

      הומור שחור שלי... נא להתעלם...

      יפה כתבת*

       

      שחף,  ממך  להתעלם ?

      אין  אפשרות  כזו

      תודה  שהגעת

        21/6/09 23:08:

      צטט: חביבוש 2009-06-21 17:30:34

       

      אריה יקירי,

      יש אמת בדברייך, אבל אי אפשר לכלול את כולם.

      אצלי דווקא לפני אמצע החיים (בגיל 35)

      הבנתי ונרגעתי מהמרוץ המטורף שמנע

      ממני לראות את הדברים החשובים.

      והיום אני נהנית מזה,

      מבינה לא דורשת, מפרגנת, תומכת, מקבלת,

      פשוט חושבת ונוהגת אחרת.

      וכל זה קורה לי לפני צאת הקמטים קריצה

      שבוע מקסים.

      חביבה  נשמתי

      עד  שלא  הגעת  לא  נחה  נפשי

      כעת  טוב

      עכשיו  אני  רגוע

       

        21/6/09 23:06:

      צטט: bonbonyetta 2009-06-21 20:54:13


      *

      התמונה העתיקה נשמתי. אני אוהבת ציפורים מיוחדות אלה מאד.

      אחרי שהצלחתי להרגע ממנה ראיתי שהפוסט הזה מיוחד לא פחות

      האדם, לצערי אינו לומד ומטמיע את המסר, והוא משאיר אחריו עיי חורבות.

      הוא אינו למד מהר גם לגביו הוא, רק עת היותו מבוגר מאד....וחבל.

       

      בונבונייטה  יקירה

      תמיד  ברוכה  את  בצל  קורתי

      אוהב  לשמוע  את  דעתך

        21/6/09 23:05:

      צטט: המלאכית הראשית 2009-06-21 09:54:19

      צדק בדברייך יקירי נפלא ומקסים אהבתי והתחברתי

      לכל מילה ומילה, אגב לי יש ינשוף מדהים כולו נוצץ

      שפע אור ואהבה..שבוע מבורך ומוגשם !! נשיקה

       

       

      עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה,
      כי על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו ולישב דעתו ולחשוב.
       
      האושר אינו מקום אליו מגיעים, זהו מצב פנימי שיוצרים.
      כל אחד יכול להיות מאושר, האושר זמין לכולם, והוא זמין בזה הרגע.
      אנחנו רק צריכים לעצור לרגע ולשים לב לכל האוצרות המקיפים אותנו כבר עכשיו.
       

       

       

      תודה  מלאכית  יקרה

      תודה  על  הנתינה  הגדולה  שבך

      על  הפרגון  המתמיד  לזולת

      שאפו

        21/6/09 22:24:

      חיה מעולה
        21/6/09 21:57:

      אריה, ידיד יקר.

      נכנסתי לאתר לרגע,

      ומה רבה שמחתי, לראות שוב פוסט שלך.

      וזאת מכמה סיבות:

      -אתה תמיד כותב רהוט וברור.

      -הנושאים עליהם אתה כותב הם שכיחים ומעסיקים כל אדם באשר הוא

       אך, ההתיחסות שלך היא נעימה, סיפורית,ובעיקר מעניקה מעצמך מבלי

       לתקוף או לאיים על האחר.

      -אתה משתמש בסיפור כדי להביע הרעיון והשזירה הזו מעוררת ענין וסקרנות.

      - והעיקר- אתה מביא עצמך ברמה הרגשית, ועל כך מלןא הערכתי- אין זה מובן מאליו...

      - אתה משתדל להגיב על רוב התגובות, וגם עובדה זו מלאת חן בעיני. אתה מעניק לאחרים

       ממה שאתה רוצה לקבל.... והנה, כבר נתינה שלך....

      ולעצם הענין, הפעם:

      אני שותפה לדעתך. לא רק שאנו בני חלוף בעולם הזה, הרבה מאיתנו עסוקים בעולם החומר,

      כאשר מה שחשוב להרבה מאיתנו הוא להפוך לבעלים של משהוא שהוא יותר משל אחרים, גם

      אם אין לנו חפץ אמיתי בו. התחרות והרכושנות מנצחת, ואלה מעניקים לנו תחושת חוסר סיפוק

      מתח וחרדה וכמובן החמצה. ברגע שנשיג את חפצנו, לא יהיה לנו חפץ בו.

      אנו מבוהלים בבגרותנו משום שאנו שמים דגש על מה שלא השגנו.

      שינוי של מחשבה יביא אותנו אל מה שאתה מתכוון.

      הגוף הפיסי- החומר הוא רכן בר חלוף בעולם החומר, אך אם נתמקד בנתינה כל שהיא

       ואפילו לאדם אחד בדבר אחד - בעצם אנו ממשיכים לחיות פה בעולם גם אחרי מותנו הפיסי.

      אנו ממשיכים לחיות בחווית הקבלה של אלה שקבלו מאיתנו.....השלמה זו, והידיעה שהצלחנו לתת

      יכולה להסיר את הבהלה בסוף החיים וגם במהלכם, ולהביא אותנו לתחושת השלמה ושלמות.

      מצטערת אם תגובתי ארוכה מעט אך היה לי חשוב להגיב.

      ......ואני עדין מחפשת את הנתינה, המהות והמשמעות שלי  בעולם הזה.....!

      שבוע טוב!!!!!

        21/6/09 20:54:

      *

      התמונה העתיקה נשמתי. אני אוהבת ציפורים מיוחדות אלה מאד.

      אחרי שהצלחתי להרגע ממנה ראיתי שהפוסט הזה מיוחד לא פחות

      האדם, לצערי אינו לומד ומטמיע את המסר, והוא משאיר אחריו עיי חורבות.

      הוא אינו למד מהר גם לגביו הוא, רק עת היותו מבוגר מאד....וחבל.

        21/6/09 17:30:
       

      אריה יקירי,

      יש אמת בדברייך, אבל אי אפשר לכלול את כולם.

      אצלי דווקא לפני אמצע החיים (בגיל 35)

      הבנתי ונרגעתי מהמרוץ המטורף שמנע

      ממני לראות את הדברים החשובים.

      והיום אני נהנית מזה,

      מבינה לא דורשת, מפרגנת, תומכת, מקבלת,

      פשוט חושבת ונוהגת אחרת.

      וכל זה קורה לי לפני צאת הקמטים קריצה

      שבוע מקסים.

        21/6/09 17:02:

      היינו פעם צעירים ונאיבים עם המון כוח להרוס , היום אנו חכמים ונבונים עם מעט כוח לתקן מה שהרסנו..
        21/6/09 14:41:
      *
        21/6/09 12:17:


      לביא -

      תודה על המילים על השיר

      שבוע טוב

      אשוב שוב

        21/6/09 11:54:

      לו רק יכולנו.....

      משפט המאה

      להיות נוכחים כאן ועכשיו במקום להתעסק במחר ובעתיד..

      לו רק...

      תודה על הכוונה נכונה.

      שבוע טוב


      *
        21/6/09 10:19:
      תודה על תשומת ה 
      שבוע טוב

      צדק בדברייך יקירי נפלא ומקסים אהבתי והתחברתי

      לכל מילה ומילה, אגב לי יש ינשוף מדהים כולו נוצץ

      שפע אור ואהבה..שבוע מבורך ומוגשם !! נשיקה

       

       

      עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה,
      כי על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו ולישב דעתו ולחשוב.
       
      האושר אינו מקום אליו מגיעים, זהו מצב פנימי שיוצרים.
      כל אחד יכול להיות מאושר, האושר זמין לכולם, והוא זמין בזה הרגע.
      אנחנו רק צריכים לעצור לרגע ולשים לב לכל האוצרות המקיפים אותנו כבר עכשיו.
       

       

        21/6/09 09:53:


      תודה על פוסט מעניין

       

      שובל

        21/6/09 08:29:

      *אהבתי את התיאור.

      שבוע נפלא.

      תודה 

        21/6/09 08:09:


      אין אנו בוחרים להכנס אל העולם הזה

      אבל אנו הבימאים של חיינו ועל מנת

      שנדע איך לצאת מהעולם הזה בכבוד

      עדיף שניישם את המשפט הבא:

      לו  ידענו  לאהוב  ללא  תנאי 

      ולהתקרב  ללא  איום  איש  אל  רעהו

      היה לנו הרבה יותר קל וטוב בחיים

      מלחמות ושנאה אינן הפתרון

      שריאלי

       

       

        21/6/09 08:00:


      שאלה משמעותית מדבריך:

      איך יכול הבן אדם לרצות לשנות את טבעו והרגליו אם הוא אינו יודעה את תכלית  חייו ?!

      וגם "העולם הזה" עשוי מהיחס של בני האדם אליו, וכמונו אם לא תתגלה התכלית , אין להתיחס אליו כנצחי.

      שבוע טוב,יהודית

        21/6/09 07:54:

      היטבת לתאר את האידאל בצורה מושלמת!! כולנו רוצים עולם טוב יותר.. אך לא עוצרים רגע ומתבוננים על עצמנו..!! *
        21/6/09 07:46:


      אנחנו  רק  חולפים  כאן !

      יפה כתבת, תענוג לקרוא.

      שלום יקירי,
      מידי פעם משהו שם זרקור על החיים
      והפעם - זה אתר.
      יום טוב,
      שבוע טוב
      לחיים טובים!
      אילת
        21/6/09 07:08:


      כי  אז  היינו  מעבירים  כאן  את  זמננו  הקצוב  בהנאה  צרופה,  ולא  מתמודדים  עם  תחושות  של  החמצה.

      זה לא שאנחנו לא יודעים

      פשוט לוקח לנו המון זמן לגלות את זה....

      חיוך

        21/6/09 07:02:

      תודה

      דודו
        21/6/09 06:57:


      לפעמים עולה בי המחשבה מה היה באמת קורה אילו כולנו היינו בני אלמוות.

      בטח היה נורא צפוף... והיינו מתים ממחנק...

      הומור שחור שלי... נא להתעלם...

      יפה כתבת*

        21/6/09 06:53:

      lavi היקר בוקר אור של תום ונאיביות שיש בי מרגע שנולדתי ועד עתה....טרם השתנתי במחצית חיי

      ובטוחה שלא אשתנה גם למחצית הבאה....

      אגב ..העתק דומה של הנשר בבית הנשיא נמצא בבית אחותי....קריצה
      שבוע טוב

      מזי

        21/6/09 06:49:
      חיוך כתוב מקסים, מילים כדורבנות (-:
        21/6/09 06:44:

      נכנסים  אל  העולם  נאיביים,  צעירים  וחולמים - 

      עוזבים  אותו  זקנים  ומבוהלים.

       

      בינתיים אני פשוט נוכחת.. בוחרת בחיים

        21/6/09 06:33:
      לו רק ידענו-----פוזית*
        21/6/09 02:57:

      מקסים כתבת חבר יקר...(-:

       

       

       

      סורי אזלו כוכבי...)-:

        21/6/09 02:20:
      כמו המילים שלך....תענוג הקריאה לא נגמר :)
        21/6/09 02:17:


      אנו בני חלוף כאן באמת.... ואולי בעצם לא.... חוזרים שוב ושוב לתקן.... לשפר.. גם בלי לזכור באמת

      ובכל זאת...אם נדע לקבל עובדה זו.... כהרפתקאה מיוחדת במינה....

      וננצל כל רגע שאנו בהכרה ... ובמודעות להעריך כל רגע כזה....

      יתכן שנוכל לעבור מן העולם בסיבוב הזה פחות מבוהלים.... יותר מקבלים

      ומשום כך גם יותר מתוקנים....

      אריה היקר..

      תודה על ההזדמנות

      ובכלל שאתה משתף אותנו מחשבותיך..

      המשך שבוע נפלא לך ולכל הסובב אותך

       

        21/6/09 01:09:

      צטט: the rose 2009-06-21 00:56:39

      "הכל עובר חביבי"...אי אפשר לחנך את כולם...

      תהיה נאמן לעצמך ותמצה את מה שניתן לך.

       

      אני  משתדל

      אלא  שבשר  ודם  עשוני  ומה  לי  כי  אלין?

      לילה טוב  ורד

        21/6/09 01:07:

      צטט: irisoded 2009-06-21 00:21:04


      תדע לך שיצאתי הרבה יותר מפרגנת אחרי הפוסט הזה.

      וחוצמזה מאיפה אתה יודע מה יש על השידה בבית הלבן?

       

       

      הי  איריס

      הבית  הלבן  מלא  כעת  בישראלים

      יש  את  מי  לשאול

      וחוץ  מזה  קראתי  מאמר  בעניין  זה  לפני  כמה  שנים

      אהבתי את התייחסותך  -  אוהב  מאוד  לשמוע  את  דעתך

        21/6/09 01:04:

      צטט: שמש חדשה 2009-06-21 00:50:13


      נכנסים  אל  העולם  נאיביים,  צעירים  וחולמים - 

                 עוזבים  אותו  זקנים  ומבוהלים.

      לא יכולת לנסח זאת טוב יותר...

      האירעיות שלנו כאן על פני האדמה

      כתבת נפלא אריה

       

      תודה  סילבי

      הלוואי  ונפנים

        21/6/09 01:03:

      צטט: רומפיפיה 2009-06-21 00:30:28

      תודה לך יקר,

       פוסט מענין

      ופחות שיגרתי....

      אהבתי את

      סיפורה של אבן הירח....

      ההמשך מעניין...

      לא רואה את ההתבגרות

      כהשלמה עייפה כהתחלת התבוסה....

      אבל אהבתי וגם כיכבתי...****


       

       

      מסכים  לחלוטין  -  ההתבגרות  אינה  השלמה  עייפה או  תחילתה  של  תבוסה

      אנו  מתבגרים  מרגע  שנולדנו

      הזיקנה  מאיימת  על  ראשינו  יותר  -  לבריאות  ולמזל  חלק  גדול  בעניין

      אנחנו עוזבים מבוהלים את הזירה כיוון שהמראות סביבנו  אינם  נעימים  למראה

        21/6/09 00:59:

      צטט: ronitbhappy 2009-06-21 00:45:06


      כהרגלך

      יפה ומעורר מחשבה...

      אוהבת את הגיגך

      שבוע טוב איש יקר.

       

      הגיגי  זקוקים  לגירוי

      תגובות  כמו  שלך,  רונית

      תודה  יפתי

        21/6/09 00:57:

      צטט: תמו'ש 2009-06-21 00:46:51

      היי אריה...תאומים חסר מנוחה...

      פיספסתי את יום הולדתך....?

      מזל טוב...

      התגעגעתי לפוסטים החכמים והכי מעניינים...

      מאין אתה יודע על האבן בכלל?

      ההחלטה להיות חיוביים ולמצות את החיים...

      חיבוק גדול לך חבר יקר שלי...

      שיהיה לך שבוע נפלא...

      החברה שלך ...תמי

      הי תמי

      קראתי על האבן במאמר  מענייין  מתי שהוא   די  מזמן

      איזה  כייף  -  חיבוק  ממך  לפני  השינה  מבטיח  חלומות  פז

      חיוך

       

        21/6/09 00:56:

      "הכל עובר חביבי"...אי אפשר לחנך את כולם...

      תהיה נאמן לעצמך ותמצה את מה שניתן לך.

        21/6/09 00:50:


      נכנסים  אל  העולם  נאיביים,  צעירים  וחולמים - 

                 עוזבים  אותו  זקנים  ומבוהלים.

      לא יכולת לנסח זאת טוב יותר...

      האירעיות שלנו כאן על פני האדמה

      כתבת נפלא אריה

        21/6/09 00:46:

      היי אריה...תאומים חסר מנוחה...

      פיספסתי את יום הולדתך....?

      מזל טוב...

      התגעגעתי לפוסטים החכמים והכי מעניינים...

      מאין אתה יודע על האבן בכלל?

      ההחלטה להיות חיוביים ולמצות את החיים...

      חיבוק גדול לך חבר יקר שלי...

      שיהיה לך שבוע נפלא...

      החברה שלך ...תמי

        21/6/09 00:45:


      כהרגלך

      יפה ומעורר מחשבה...

      אוהבת את הגיגך

      שבוע טוב איש יקר.

        21/6/09 00:40:

      זה לא נגמר עד שזה נגמר...ובנתיים נהנה!*
        21/6/09 00:39:

      זה פשוט וכל כך

      נכון,ההבנה הזו

      באה לרוב,

      בגיל מסויים..

      ויש כאלה שלגביהם

      זה כבר מאוחר,

      וכאלה שבכלל לא הבינו

      עד יום מותם,

      ומאוד שמחה שכתבת.

      שלך.שרה

        21/6/09 00:36:
      אומרים  שהחיים  דומים  למשחק  כדורגל  יש  התחלה  אמצע  וסוף  ואז  התוצעה  נישארת  לסוף  הדורות  לא  ניתנת  לשינוי
        21/6/09 00:33:


      אומרים - החיים הם בית ספר :

      מי שמפנים ומיישם על עצמו ( ויחד עם אחרים ) - ממשיך הלאה ,

      מי שלא - נושר .

      ומה שכתבת ,

      זהו השיעור היחיד בעצם - איך להיות בקשר טוב ביננו , בין כל האנשים ,

      ועם כל חלקי הטבע .

      שבוע טוב ,

      דיאנה  

       

      http://www.flickr.com/photos/lynchburgvirginia/3067954685/in/set-72157613535356851/

        21/6/09 00:30:

      תודה לך יקר,

       פוסט מענין

      ופחות שיגרתי....

      אהבתי את

      סיפורה של אבן הירח....

      ההמשך מעניין...

      לא רואה את ההתבגרות

      כהשלמה עייפה כהתחלת התבוסה....

      אבל אהבתי וגם כיכבתי...****


       

        21/6/09 00:28:

      לו רק...הינו יכולים כתבת יפה שבוע טוב
        21/6/09 00:21:


      תדע לך שיצאתי הרבה יותר מפרגנת אחרי הפוסט הזה.

      וחוצמזה מאיפה אתה יודע מה יש על השידה בבית הלבן?

       

      פרופיל

      lavi54
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין