חדש: "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין בעברית, לרגל ביקורה בארץ ובשטחים *** חדש: הבלוג של לוחמים לשלום
3
בתמונה: קייטנה ישראלית-פלסטינית
בקרוב באנדלוס: דוקטרינת ההלם
עליית הקפיטליזם של האסון רב-מכר עולמי מאת נעמי קליין, מחברת NO LOGO
הזמינו עכשיו את הספר, קבלו ספר במתנה, זכו בעותק חתום, ובכרטיס למפגש עם נעמי קליין
הספר דוקטרינת ההלם ייצא לאור בסוף חודש יוני ויישלח למזמינים מראש ללא תשלום נוסף. מחיר עותק 98 ₪. מבצע: ספר מתנה לקונים את הספר במכירה מוקדמת (מתוך הרשימה שלמטה). 100 הקונים הראשונים יקבלו עותק חתום ובמקום מובטח (ללא תשלום נוסף) במפגש עם נעמי קליין, שיתקיים ב-1 ביולי ב-7 בערב בתיאטרון אלמידאן בחיפה.
להזמנת הספר לחצו כאן לקריאת ההקדמה של הספר לחצו כאן אם נתקלתם בבעיות עם האתר, כתבו לנו ל: info@andalus.co.il או לפקס 036499172.
על הספר: בדוקטרינת ההלם מנפצת נעמי קליין את המיתוס שלפיו השוק החופשי הגלובלי, והאידיאולוגיה המנחה אותו, ניצחו בדרכים דמוקרטיות. הספר חושף את התכנון, את נתיב המזומנים, ואת המושכים בחוטים שעמדו מאחורי המשברים והמלחמות ששינו את העולם בארבעת העשורים האחרונים, ומשרטט את הסיפור המרתק על הדרך שבה מדיניות "השוק החופשי" של אמריקה השתלטה על העולם – באמצעות ניצול אנשים וארצות שהוכו בהלם בעקבות אסון... להמשך
דוקטרינת ההלם בערבית ובעברית. נעמי קליין כאן, במעבדה ובזירת האסון. 27 ביוני, ראמאללה. 1 ביולי, חיפה.
הספרים שבמבצע: אטאטא את השמש מהגגות / חנאן אלשיח' בור המים הראשון / ג'ברא אבראהים ג'ברא ירושלמית / סירין אלחוסייני שהיד כמו קיץ שכבר לא יחזור / מוחמד בראדה
להזמנת הספרים לחצו כאן
אנדלוס - ספרות ערבית בעברית www.andalus.co.il
--------------------------------------------------------------------------------------------------------- לוחמים לשלום
http://cforpeace.blogspot.com/
יום חמישי 18 יוני 2009השר אהרונוביץ'הקטע הבא שמצוטט מתוך ויקיספר, מהפרק העוסק בהכנת תלמידים לבחינת הבגרות בהיסטוריה, מוקדש לשר אהרונוביץ (היינו כותבים "כבוד השר", אבל נראה שבהתנהלותו האנינה הפך את התואר למיותר). אולי שיעור היסטוריה קצר יכול לעזור לרענן את זכרונו של השר באשר למקורותיה של ההתבטאות המחוייכת שלו. אחרי הכל, מזל גדול של השר אהרונוביץ' שהוא ישראלי. בעיקר בגלל שבכל מדינה אחרת כבר היה מתפטר מזמן, מפאת כבודו של כלל הציבור הישראלי, אבל בעיקר מפאת הניחוח המבאיש והמביש העולה מדבריו. "היהודים באזור פולין היו מסורתיים יותר כפי שתואר באידיאולוגיה הנאצית, כך חייל מהחזית רשם במכתבו : "נשלחנו לפני 8 ימים...בישוב זה יש 16 אלף תושבים וכ-14 אלף יהודים. יהודים אמתיים, מלוכלכים, עם זקן, ליתר דיוק גרועים מכפי שהם מוצגים בדר שטרימר". כך החיילים הגרמנים היו מעודדים ליזום פגיעות ביהודים". אדוני השר, נשמע מוכר? יום שלישי 16 יוני 2009תשובה לנשות המאחזים ביום שישי האחרון פורסמה בעיתון מעריב וב- nrg כתבה על נשות המאחזים. מטרתה של הכתבה היתה להראות את הפנים המתונות של המתנחלים הממלכתיים, אלה שאינם שורפים שדות ומכים פלסטינים במסגרת המדיניות המצמררת של "תג מחיר". אנחנו פונים אליהן היום, מתוך אמונה שדיאלוג הוא הכרחי, מתוך אמונה שאין אנשים רעים, אלא יש מערכת עיוורת, וההיאחזות שלהן בה מונעת מהן להיות ערות לסבלם של האחרים ומניעה אותן על ציר אחד ויחיד של טוב מוחלט ורע מוחלט, ללא גווני ביניים. המכתב הזה הוא עבורן. שלום לכן, הדברים הבאים עשויים להכאיב, אבל חשוב שתשמעו אותם: עיקר הקושי והסבל הנגרמים לפלסטינים, מקורם בהתנחלויות "נורמטיביות" כמו שלכן ופחות בנוער עבריין ומוסת. אמנם ההתנחלויות נבנו בידי ובאישור הממשלות השונות, ובנייתן מתוכננת היטב, כפי שוודאי ידוע לכן, בתוואי ובפיזור שימנע רציפות פלסטינית והקמת מדינה פלסטינית. הביטו במפה ותיווכחו. קיראו את העיתונות שלכן, שמתפארת בשביל ביטחון באורך של 32 ק"מ מסביב לישוב שהמאחזים שלכן מהווים חלק ממנו. המטרה שלכן, לגדל את ילדיכן בשקט ובשלווה, מעוגנת עמוק בתוך תכנית גרנדיוזית בהרבה ממנה, שמטרתה המרכזית היא לקבוע עובדות בשטח, אשר ימנעו בעתיד את האפשרות למציאת פתרון בר קיימא. הבעיה היא שפלסטינים לא יפסיקו להיאבק עד שתהיה להם מדינה. מי כמונו יכול וצריך להבין את השאיפה הזאת. ההתנחלויות אכן מונעות כיום את הקמת המדינה הפלסטינית ולכן הן המכשול העיקרי לשלום. אני מסתובב לא מעט בשטחים בשנתיים האחרונות ומדבר הרבה עם פלסטינים. קודם לכן הסתובבתי שם כחייל, היום כאזרח. אני אומר לכן ולכל הקוראים: כל ישראלי שהיה חי שבוע כפלסטיני היה מבין את תמונת המציאות שלהם. היא שונה וקשה מכל מה שתוכלו לדמיין. התיאור שלהם כאנשים שזורקים בקבוקי תבערה ולכן אשמים במחסומים הוא תיאור שבמקרה הטוב נשען על היאחזות עיקשת בתמונת מציאות חד מימדית, מופשטת, כמעט ילדותית. במקרה הרע הוא דה הומניזציה איומה, בדיוק כמו זו שאתן טוענות שנעשית לכן, כמתנחלות. ההשוואה העולה על דעתי היא למחיר של הפיתוח האנושי שלכם על המרקם האקולוגי שלהם: אי אפשר להיכנס, לא משנה לאן, ולפתח אדמות, לסלול כבישים, לקדוח בארות, לחסום מעבר, "להלאים" כבישים, לחתור לבידוד שלהם על חשבון רצף טריטוריאלי שלכן ולא להבין שכל זה פוגע בסביבת החיים שלהם. כי כל עוד אתן לא באמת חושבות שמרכז חיי המסחר והקהילה של הפלסטינים יעברו ללב שילה, למשל, זו לא "הרמוניה" אלא בדיוק להיפך. זה בידוד. הישובים שלכם יושבים על אדמה פלסטינית. סביבם יש "אזורי הגנה" שאליהם אסור להיכנס ברוחב 2 ק"מ. הכבישים בכניסות לכפרים חסומים. המחסומים מלווים את שגרת החיים. יש ניתוק מלא לחלק מן הכפרים מהקהילה שלהם, שלא לדבר על המעצרים וההשפלות היומיומיות, וכמובן על האלימות מצד בני הנוער המתנחלים, שמפרשים את אותה אידאולוגיה מעט רחוק יותר מכן. אי אפשר להאשים אותם. זאת המציאות שהם רואים. היא זהה למציאות החד מימדית שאתם, כחברה מבוגרת, מחנכת אותם לראות . יותר מכך – ההימצאות שלכן שם היא פגיעה בביטחון ישראל. אם לא הייתן שם לא היה צורך בחיילים (כמוני) שישמרו על הסדר, והם היו יכולים להתאמן לקראת איום אמיתי. טלו קורה מבין עינכן: הישיבה שלכן שם באה על חשבון מישהו אחר. יש לכן מדינה - ישראל. לא משנה מה נתניהו מצהיר היום, 60% מהישראלים מבינים שאין מוצא ואין תקווה בהמשך הכיבוש ובדרך שבה אתם כופים (נכון, בעזרת ממשלות העבר וההווה. זה לא פוטר אתכם מאחריות) מציאות על כולנו. לבסוף זה יקרה - המתנחלים צריכים לחזור לארץ. נכתב בעזרת יניב רשף- חבר לוחמים לשלום. יום שני 15 יוני 2009קצת באור, קצת בצל- מקבץ של רשמים מקייטנת לוחמים לשלום לילדים פלסטינים · הבריכה הגדולה בפארק המים שפיים יודעת לעשות גלים! כשהילדים גילו זאת לא היה גבול לתדהמתם. מאותו רגע ועד בערך-15:00 הם לא ייצאו ממנה.· ילדים בני 5-10 אוהבים לחמנייה עם שוקולד. ילדות בנות 5-10 אוהבות לחמנייה עם גבינה (או שהן תובעניות פחות?). · אקסיומה: כל הילדים אוהבים פיתה עם חומוס עם שניצל עם נקניקיה (שטוגנו במקום) עם חמוצים עם טרופית. · הסדרנים היו נחמדים, המצילים היו נחמדים, המארגנים היו נחמדים, כל שאר המבקרים בשפיים היו נחמדים. נדמה שמעל לפארק רבץ ענן של טוב. מישהו אמר: "זה אפשרי". · בדרך לשפיים, ש', מנהל המחסום, הפסיק את הבדיקה הפרטנית לכל ילד וילד. הבדיקה אורכת 2 דקות לכל ילד לערך. הרווחנו שעה וחצי. · הילדים קיבלו צלחת מעופפת. ליש, שזה אריה בשפתנו ובשפתם, תרגל שוב ושוב זריקת צלחת צהובה בתוך המים, עד שהוא היה לא פחות מוצלח ממני (אני גרוע בזה). · ליש פחד מאוד מהמגלשות. ניסינו אחת ביחד. אחר כך הוא עזב לי את היד וחזר בלי חוכמות לבריכת הגלים. הוא לא יודע לשחות. · כמחצית מהילדים נבדקו פרטנית במחסום, מה שגרר עיכוב של יותר משעה לשפיים, אבל הם לא נטרו טינה לחבריהם שניצלו ממנה. אחת הבודקות אמרה לי: "נכנסתי לאינטרנט, ראיתי מה מלמדים אותם". אני מתעצב שלא זכרתי לשאול בחזרה: "מה הם לומדים כשהם עוברים, כך, במחסום. אם הייתה להם דעה קדומה, האם היא משתנה?". · אחרי שפיים נסענו לפארק משחקים חדש ויפיפה בהרצליה. שיחקנו שם שעתיים.  · עכשיו כשאני חושב על זה, הרצליה. עירו של הרצל. זה נראה לי משעשע. הוא בוודאי היה מאשר את העניין וקונה לילדים ארטיק.· הרצל מת. זכרונו לברכה. אז רחל וצביה קנו את הארטיקים. · אתה יודע שהיה יום מוצלח כשהילדים נרדמים מרוב עייפות על הספסלים ובמעבר, וההורים מחייכים כל הזמן ומפטפטים, על הכל חוץ מעל פוליטיקה. · יוסרי, אבא של ליש, עוד לא שמע מה אומרים בשטחים על הנאום של נתניהו. אני חושב שזה רגע היסטורי. אולי קטן, אבל בכל זאת היסטורי.  · בכניסה לשטחים במחסום מיתר דורשים שכל הנוסעים ירדו לבדיקה פרטנית. כולל הילדים. רוב הילדים ישנים.· המבוגרים יורדים מהאוטובוס. אנחנו מתעקשים שהילדים ישנו, בעיקר מתעקש הנהג. · בזמן שעובר אני מדבר עם מנהלת המשמרת. יש לה עיניים כחולות וגדולות כמו הבריכה בשפיים. · "אני מבין אותך, גם אני לבשתי כמוך מדים, ורק ביצעתי הוראות. והייתי בטוח שאני שומר על המדינה". היא מקשיבה בערנות. גם המאבטח. "ההורים של הילדים האלה היו פעם לוחמים, מה שאנחנו קוראים 'מחבלים'. כמוני הם הבינו שבכוח זה לא הולך. הם מחנכים אותם יום יום שצריך ואפשר אחרת. את עושה את תפקידך, נכון. האם את מרגישה שאת תורמת?". · כשהיא מחזירה את תעודת הזהות לנהג, היא לא מביטה בעינינו. משהו רגיש עובר בינינו. אפילו המאבטח, בדואי קשוח שהכרתי מפעמים קודמות, מחייך כשאני נפרד מהילדים שנשארו על האוטובוס ב"סאלאמת'". "אני רואה שלמדת את השפה", הוא אומר. אני עונה לו: "שוואייה שוואייה". כתב: יניב רשף, חבר לוחמים לשלום. נאום נתניהו "אני רוצה להבהיר - השלום הכלכלי אינו תחליף לשלום המדיני, אבל הוא מרכיב חשוב בהשגתו". מהו השלום הכלכלי של נתניהו? לא יודעים. הלכנו לבדוק בבלוג של נתניהו- "השלום הכלכלי נשען על שני כוחות - על הביטחון הישראלי ועל כוחות השוק. אין מדובר בעבודות יזומות או בהזרמתם של כספי סיוע לבירוקרטיה הפלשתינית שנופחה מאז אוסלו. אלא ביצירת איים של שגשוג, בסיסים של תקווה במקום של אסלאם קיצוני" "שלום כלכלי בו יחיו הפלשתינאים במציאות הכוללת שמירה על החוקים והזכויות הקיימים בשוק חופשי הוא תנאי לשלום אמיתי. השוק החופשי, המתגמל מאמץ ומבטיח את פירותיו יהווה את המסגרת שתאפשר לפלשתינאים לשקם את חייהם, וכך מתוך השגשוג תצמח התקווה, ומהשלום הכלכלי יצמח שלום אמיתי". או קיי, שכנעת אותנו, אז מהו השלום הכלכלי שלך, מר נתניהו? אפשר לראות תכנית? אה, אין תכנית? לא, כי כשאמרת "שלום כלכלי" זה נשמע כל כך טוב ומבטיח, שחשבנו.. אה. לא, אנחנו מבינים. סליחה. "אני מייחל לרגע הזה שבו המנהיגים הפלסטינים יאמרו לעמנו את המלים האמיתיות והפשוטות הללו. אז תיפתח הדלת לפתרון יתר הבעיות, קשות ככל שיהיו. ולכן, תנאי יסוד לקץ הסכסוך הוא הכרה פלסטינית פומבית, מחייבת וכנה, בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי" אז לזה אנחנו מחכים. הבנו סוף כל סוף. מחכים שהם יכירו בנו. זאת כל הבעיה. הרי ידוע שמדינת ישראל זקוקה להכרה של הפלסטינים, שיבואו ויגידו את המילים המפורשות, כי בלעדי זה, הלא, כלא היינו. מי אנחנו אם לא מיעוט נרדף, אומלל ושנוא על לא עוול בכפו, ולא מדינה ריבונית השולטת שלטון קלגסי על האחר, ומצפה ממנו שיכיר בה, אחרת הוא כבר יראה מה זה. ואיך אפשר בלי שיעור קטן בהפרעת פרנויה לאומית מתמשכת: "מי שחושב שהאיבה המתמשכת אלינו סיבתה בהתנחלות - מחליף נסיבה בתוצאה. ההתקפות נגדנו החלו בשנות העשרים, החריפו בשנות הארבעים והגיעו לשיאן בשנות השישים, בניסיון לכרוך עניבת חנק לצווארה של מדינת ישראל. רבותי, כל זה קרה חמישים שנה לפני שהיה חייל ישראלי אחד ביהודה ושומרון". נכון, כל זה קרה לפני חמישים שנה. על החלק הזה אנחנו יכולים להסכים. "אנחנו רוצים שלום" "אנחנו רוצים שלום"? . מר נתניהו, לא בחרנו בך אבל אתה ראש הממשלה שלנו. עתידנו בידיך. תקוותינו בידיך. אל תקל בזה ראש. אל תיתן לחבורה הקיצונית שמקיפה אותך למשול בחיינו ובעתידנו. אנחנו ואתה יודעים גם יודעים שנחוץ לכך אומץ לב, אמרת זאת בעצמך. אתה וגם אנחנו יודעים שבסופו של דבר יקומו פה שתי מדינות לשני עמים והשאלה היחידה היא כמה דם ישפך פה עד שזה יקרה. מר נתניהו, יש לך פה הזדמנות נדירה להיות מנהיג אמיתי. מר נתניהו, אנחנו רוצים שלום. יום ראשון 14 יוני 2009יום שישי 12 יוני 2009הגיע זמן שלום מתוך האתר avaaz.org : בנאומו בקהיר, אובמה אמר בגלוי את מה שרובנו כבר יודעים. עצירת ההתנחלויות היא
מכסות לפני מספר ימים פורסמה בעיתון "הארץ" כתבה שמתארת את הנהנים, כלכלית, ממדיניות המצור על עזה, בעזרתם האדיבה של אנשים מתוך מערכת הבטחון: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1092182.html?more=1 מעבר למתואר בכתבה, חשוב להבין שהרווחים מן המצור הם מעבר להקשר הפרטי של אדם זה או אחר- במונחים כלכליים, מצור הסחורות, שמגדיר כמה סחורות ומאיזה סוג ייכנסו לתוך עזה, הוא מכסה, באנגלית- Quota, שהממשל מטיל. להלן מה שהכלכלה למדה לגבי מכסות: מכסת יבוא היא סוג של הגבלת מסחר הגנתית, ששמה מגבלה פיסית על הכמות של מוצר שיכול להיות מיובא לתוך מדינה בזמן נתון. מכסות, כמו הגבלות מסחר אחרות, נועדו לטובת היצרנים של המוצר בכלכלה המקומית, על חשבון כל הצרכנים של אותו מוצר בכלכלה זו. המבקרים טוענים שמכסות מביאות לרוב לשחיתות (שוחד לקבל חלק מהמכסה), הברחות (עקיפת המכסה) ומחירים גבוהים יותר לצרכנים. (תורגם מויקיפדיה Import quota ) כלומר, כל הטלת מכסות מזמינה שחיתות, בה בודדים נהנים כלכלית על חשבון הרוב (פלסטינים וישראלים). אבל לא רק בסחורות מדובר. הכיבוש כולו הוא מערכת של מכסות: מכסות של אישורי כניסה ועבודה, מכסות על חופש התנועה של הפלסטינים והישראלים, עבודות קבלנות בטחוניות וכו'. ואת הכל מצדיק הנימוק הבטחוני. וכך, מי שמנפיק את הנימוק הבטחוני, מנפיק גם את אישורי התנועה של הסחורות, ומוציא מכרזים בשווי מליוני שקלים, ומחליט על המכרזים. זה בפני עצמו יכול להאיר באור מעט אחר את הנימוקים והמידע שמערכת הבטחון והפוליטיקאים מנפקים לנו, או לפחות לספק לנו סיבה לתהות באשר לאמיתות המציאות שבה משכנעים אותנו שאנחנו חיים. שימו לב למשפט הזה מתוך הכתבה: בדיון שהתקיים בלשכתו של וילנאי, הוחלט שבכל יום יוכנסו 15 משאיות עם תוצרת בהחלט כשל. -מוסרי. ומהסוג הגרוע, זה שלא גורם לאף אחד לחוש ולו מעט אי נוחות. לפחות המלחמה בעזה הסתיימה, מזל, כי אפשר לחזור ולמצא פתרון לפירות וירקות "שמתאימים לשוק הפלסטיני אך אינם מתאימים לשוק הישראלי" כתב- איתמר פייגנבאום, חבר 'לוחמים לשלום'. ותודה לאייל ניב, שהפנה את תשומת הלב לכתבה בכלכליסט. הצטרף כמנוי ל- רשומות (Atom)
|