גדי ליבנה, מבחירי שדרני הרדיו במדינה, מאמין בכל ליבו בעתיד הרדיו ובערכו, נושק לגיל שישים, אך מרגיש עצמו ילד נצחי, (ולכל המעוניינות בשידור אישי...- הוא גם פנוי !!)

כתבה וצילמה: עדנה כהן קדוש

בכניסה לאולפני רדיו 88 בתל – אביב גדי (GEDI ) ליבנה מקבל מחמאה ממכרה: "אתה נראה נפלא!"

"רציתי בדיוק לשאול אותו", אני אומרת לה, "מה סוד הנעורים שלך? המוסיקה?"

"בהחלט מוסיקה", הוא משיב, "בייחוד המוסיקה שאני מדבר עליה, זה מתלבש על האופי שלי, אבל גם אהבת החיים, השמחה. אני מין ילד נצחי."

גדי ליבנה, יליד 1950, גרוש בפעם שלישית ! בתו הבכורה בת 28 והקטנה רק בת 6...

- אז נראה לי טיפים על זוגיות אני לא יכולה לבקש ממך?

"יכול להיות שאני לא טיפוס של מסגרות. עד היום לא מצאתי כנראה את הזוגיות שארצה. אני דווקא כן רואה הרבה טיפוסים קופצניים כמוני, שהזוגיות שמצאו כן התאימה להם. אתה רואה שאצלם כן מתקיים הדבר הבסיסי!"

ליבנה, יליד חיפה. (דור שישי בארץ), הוא מכוכבי הרדיו הגדולים של המדינה ושל שנות השבעים. ערך והגיש בגלי צה"ל מצעדי פזמונים ותכניות מוזיקה.

(דן כנר בחדשות שש בערב, ומיד אחריו גדי ליבנה. ברקע- הטכנאי)

הוא נחשב שותף פעיל למהפכת הרוק הישראלי של תחילת שנות ה-70, בזכות סגנונו המיוחד והשפעתו על רוח שידורי המוזיקה של התחנה הצבאית.

הוא יזם חידושים רבים בעריכה ובהגשה, בעיקר במצעדי הפזמונים וטבע סגנון הגשה חדשני ורענן, ויחד עם זאת - אישי וחם.

אני מספרת לו על עצמי כתלמידת תיכון שבלילות שישי, אחרי שחברה עם טעם נדיר במוסיקה היללה אותו ללא הרף ("אותו אני ארצה להביא לתקלט בחתונה שלי!!") מצמידה את הווקמן לאוזניים, מתפעלת מהשירים הנפלאים והמיוחדים ומהקול של ליבנה, שיר ערש, אני כבר שוקעת בשינה עמוקה.

בבוקר שבת אני מגלה שהאוזניות עוד צמודות לאוזניי והרדיו פועל...

(מתכונן לשידור. האורות מעומעמים, וברקע אהוד מנור ז"ל, גם הוא בעבר- ממגישי התחנה)

תוכניתו "עשן בעינייך" אותה הגיש מדי ערב שישי במשך 16 שנים התבססה על מוזיקה שקטה ורומנטית, והפכה לימים לז'אנר רדיופוני, גם בזכות סגנון ההגשה המיוחד של ליבנה.

הוא נראה צעיר מגילו בשנים רבות, רענן, נמרץ, ומסתבר, צעיר גם ברוחו. לא רק הסגנון שלו אישי וחם, גם באופיו הוא איש לבבי ונפלא. נטול אגו ופוזות.

אנחנו יושבים לארוחת ערב במזנון קול ישראל ובאולפן אני מרגישה בבית.

ליבנה החל את הקריירה הרדיופונית שלו כשהיה בן תשע, במסגרת "פינת הילד" של קול ישראל.

מאוחר יותר החל לערוך ולהגיש תכניות מוזיקה במעגל סגור בביה"ס, ופילס לו את הדרך לגלי צה"ל, לשם התגייס בשנת 1968.

מצעד הפזמונים העבריים של גלי צה"ל בימיו של ליבנה, נחשב כאבן בוחן לפופולריות של הזמרים הישראליים. זמרים ומוזיקאים רבים שיחרו לפתחו, ותיבת הדואר שלו התמלאה במכתבי מעריצות.

ליבנה היה האיש שיזם את הרעיון להפיק בגל"צ מופע פומבי שבו יבצעו אמנים מוכרים שירי משוררים, שיולחנו במיוחד למסגרת זו, וכך נולדה סדרת "ערב שירי משוררים של גלי צה"ל", שהשירים שבוצעו בה הפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית.

לימים, עבר לערוך ולהגיש את מצעד הפזמונים הלועזיים והכניס בו שינויים מרעננים ועיצב ג'ינגלים תוססים, ברוח הרדיו הבריטי של אותם ימים. ("תראי, גם ההגשה של הבי בי סי השתנתה. הגיע הזמן להשתנות!" הוא אומר לי, בתגובה לחדשות של שש בערב, שעת השידור שלו, אותן מקריא דן כנר.

"אני לא מסכימה", אני משיבה לו, "זה מעלה זכרונות נעימים. לפחות משהו אחד, מפעם, עוד נשאר כאן...")

ביום הכיפורים של 1973 היה זה ליבנה שפתח את שידורי המוזיקה של גלי צה"ל, שעות ספורות לאחר שהתחנה החלה לשדר את ההודעות והדיווחים על פרוץ המלחמה.

נפל בחלקו לבשר גם למאזיניו על מבצע אנטבה, שהתרחש בדיוק כשעלה לשידור, בעוד שכלי התקשורת הישראליים לא קיבלו עדיין את האישור לפרסום המבצע.

בין היתר מילא שורה של תפקידים בהם: מנהל תחנת רדיו צפון ומנהל מחלקת תמלוגים וזכויות יוצרים בפדרציה הישראלית לתקליטים.

(זה הכל, בקול !!)

- ישנה ביקורת רבה היום על הרדיו, על התדרדרות הרדיו. על גלי צה"ל, על הרלוונטיות של התחנה, על גלגל"צ ושיטת הפלייליסט, ועל כך שהמוזיקה הפכה לרזה.

"כמי שעבד שנים רבות בגלי צה"ל, אני בטוח שהרלוונטיות של התחנה קיימת עדיין. כוח האדם העובד שם הוא הטוב ביותר בתקשורת. רוב האנשים שעובדים במדיה הם בוגרי גלי צה"ל. אני לא נגד הפלייליסט, אבל זה שהרדיו התדרדר, בזה אין שום ספק. זה קרה משתי סיבות- הטלויזיה שהביאה מופעים כמו כוכב נולד והסיבה השנייה- תחנות הרדיו מחפשות רייטינג, כי זה מה שמביא להם את הכסף ואת הפרסומות, לכן הם מחפשים משהו שיקלע לטעם הקהל. יחד עם זאת אני יוצא נגד הקביעה, שהרדיו הולך ומאבד מהערך שלו. לבן שלי יש אייפוד עם אפשרות לשמור אלפיים שירים- מאיפה הוא יתעדכן אם לא ישמע רדיו? וגם יתרון בולט נוסף של הרדיו הוא- במידיות של הבאת החדשות."

(בין לבין, שמח באולפן! הוא שר, צוחק ומפטפט)

בתוך אולפן השידור גדי מגביר את ווליום השירים, שר בקולי קולות (גם תשדירים!) הוא פשוט, ישיר, רגיל, שמח, צוחק עם הטכנאי, מפטפט, ואפילו מספיק לענות למאזינים שמצליחים להשיג אותו בשידור ("גדי, השיר הזה מביא לי דיכאון!!" שופך את לבו מאזין, ואני אומרת לו- כל הכבוד שאתה עונה!)

פתאום כבמטה קסמים הוא עובר בשנייה לשדר בקול האינטימי, האישי שלו, כאילו הפך לאדם אחר. (האורות באולפן מעומעמים.)

(שיחה עם מאזין: "גדי, השיר הזה מביא לי דיכאון...", וגם זמר שמתקן את גדי לגבי שמו המדוייק של ההרכב...)

- אתה משדר שירים כאלה, שכאילו לא שמענו בשום מקום!!

"זה כנראה חוש, זה נדבק אליי. כל מיני דברים שאני מגלה, ונכון שאין בכלל בארץ את הדיסקים האלה, ואנשים באמת שואלים אותי 'תגיד, מאיפה הבאת את זה?'"

הוא עוסק גם בהוראת קריינות ומקצועות הרדיו, הדריך תלמידים למשחק בבית צבי וגם הכשיר כמה מחזורי קריינים במסגרת הקד"צ של גל"צ.

"לא כל אחד יכול להיות מגיש", הוא מספר, "אני, ממרום נסיוני, מספיק הגון כדי להגיד למישהו אתה לא מתאים."ליבנה מספק את קולו לתשדירים רבים, לסרטי תדמית ולהקלטות שונות וכן מנחה אירועים, מופעים וטקסים.

הוא עוסק בעיצוב פסי קול ובייעוץ מוזיקלי לעיצוב אוירה.

אנחנו מנהלים שיחה ערה על מה שקורה באיראן, לרגע הוא מזכיר לי גם בדיקציה וגם בפנים את רון בן ישי.

(כאן מסתיימים שידורינו... גדי, אני אבוא לבקר !!!)

בצער רב אני נפרדת ממנו בטרם סיום השידור, חושבת על החברה ההיא, ומוצאת תרוץ לחזור ולבקר. "את רוצה שאגשים לך חלום ישן?" אני מציעה לה...

הבלוג של גדי ליבנה: http://cafe.themarker.com/view.php?u=121199

האתר של גדי ליבנה: http://www.gelimusic.co.il/