כותרות TheMarker >
    ';

    דר' אסתיה חטר גזה Mc.D

    דיסלקטית דיסגרפית, ללא כישורי למידה קשב וריכוז, לקראת כיתה יב' פיתחתי את השיטה הראשונה להתגבר על הלקות ועל בעיות קשב וריכוז בכיתה.

    מאותו רגע והלאה עם תוצאות אדירות בשטח התמקדתי בחקר כוח המוח שלי מול קשיים וכן בשינוי השפעות חיים.

    מאותו רגע התחלתי ללמוד ולקרוא, לא רק באוניברסיטה אלא את העולם ההוליסטי אזוטרי הכנסתי לחיי 'בחלק השני של היום'.

    בשנת 1993 הפכתי עצמאית ומאז ועד היום אני הילרית, מאבחנת, מורה ומו"ל של ספרי הדרכה איכותיים (8 בשנים 1994-1996; 15 בשנים 2017-2018)

    הזמן, החיים, החוויה

    22 תגובות   יום ראשון, 21/6/09, 05:33

    כשהחיים הם עניין של זמן...

    האמנם הם עניין של זמן?

    חולפים לפי שעון קיץ או שעון חורף?

    האם מדובר על תזמון או פספוס החיים?
     

    הדבר היחיד שברור לנו הוא שמתי שהו יגיע מוות. כדי לא לפספס שום דבר, כדי לחוות מקסימום דברים שאולי היינו מצטערים לו לא היינו חווים אותם לפני מותנו קיימת לעיתים נטייה לחפש את אותם דברים ולעשות אותם.

    עשיית הדברים האלו משפיעה בשני רובדים חשובים (לדעתי):

    האחד הוא 'מימוש', במקום לחפש מי אנחנו ומה אנו רוצים לממש מהייחודיות שלנו אנו ממלאים את הזמן במחשבות מה להשיג, מה לעשות ומהיכן להצליח להוציא את הממון הנדרש לשם כך - חיפוש מסוג זה מסתכל תמיד על מה שיש לאחרים ומה אפשר להשיג כמותם או בכמות גדולה יותר, כדי להוכיח את הצלחתנו.

    אבל ההתבוננות הזאת באחרים הופכת את החיים שלנו לחיים במשבצת של אדם אחר ולא במשבצת שנתנה לנו בעת הלידה.

    דווקא כשאנו עושים המון דברים כדי שלא נצטער שאנו פספסנו משהו, דוקא אז עלול להתברר שפספסנו את הדבר החשוב ביותר - את עצמנו.

    השני הוא 'נוכחות', דוקא כאן בקפה, ובעקבות החופשות האחרונות של חברותי הוירטואליות, דוקא כאן קבלתי את התובנה הזאת.

    כאשר אנו נמצאים במקום מסוים, כשאנו  עושים דבר כלשהו, כשאנו משתתפים בדבר כלשהו, אנו עושים אותו וחווים את הדבר במלואו רק אם אנו נוכחים שם הלכה למעשה.

    לכאורה תאמרו לי "אם לא היינו נוכחים שם לא היינו יכולים להיות חלק מהדבר"...

    פעם זה אולי היה נכון אך כיום זה 'כמעט אף פעם לא קיים'. בדור הזה שבו אנו חושבים על העברת הרשמים שלנו לידיעת החברים - כמו בקפה - אנו איננו חווים את התזמון של הוייתנו במלואה אלא מסתכלים עליה כצופים מהצד, מבעד העינית של חברינו.

    כשאנו נמצאים במקום כלשהו והטלפון הסלולרי מצלצל ואנו מדברים בו ולכאורה גם אמורים להיות חלק מדבר אחר, חלק נכבד מהנוכחות שלנו איננה קיימת במקום בו אנו נמצאים אלא החושים ובעקבותיהם תאי המוח מפוצלים - אנו יוצרים פיצול אישיות במקום התמקדות, במקום נוכחות.

     

    מה בעצם אנחנו חושבים שאנו משיגים כאשר אנו מנסים לנכס כמה שיותר חוויות כדי שלא נצטער וכאשר אנו ממלאים את ההוה שלנו בפיצול עצמי?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/6/09 00:46:

      פוסט מעניין מאד

      עם תובנות חדשותצ ואחרות

      גם לגבי

      שבת שלום ומבורך לך יקרה.

        22/6/09 15:16:

      צטט: דר" אסתיה חוטר גזע 2009-06-22 00:01:14

      צטט: ורד א. 2009-06-21 19:40:25


      פוסט מעניין ומעורר מחשבות. גם לא בטוחה שהבנתי לחלוטין את המסר, כי יתכן שאני מבינה משהו אחר ממה שהתכוונת אליו.

      האם התכוונת שגם כתיבת בלוג יכולה להוביל לפיצול האישיות, שעליו דיברת וזה אינו התמקדות?. או שלא הבנתי את כוונתך?.

      אני אוהבת לכתוב להנאתי (מאז ילדותי תמיד אהבתי לכתוב והזנחתי את זה לאחר הלימודים ושבתי לכך בשנה האחרונה) ומאד נהנית מכך. זה זורם מתוכי.

      לכל דבר יש התחלה וסוף. כך שהמוות הוא תחנה בדרך שלנו. אנשים די מפחדים מהמוות- מהבלתי ידוע ואינם מבינים שאין טעם לפחד מכך. כולנו עוברים את זה בסופו של דבר ואף אחד לא יתחמק מכך.

      אני מנסה לחיות את חיי בצורה הכי פשוטה וליהנות מכל הדברים הקטנים שגורמים לי אושר.

      זו תובנה שהגעתי אליה לאחר תקופה לא קלה שחוויתי לפני כ- 10 שנים (עקב מחלה).

      הבנתי שהחיים יכולים להיות קצרים ולהיגמר בפתאומיות, כך שאין טעם להילחץ, להתרגש ולהתעצבן משטויות. הכל הבל הבלים, כמו שסבתי נהגה לומר. מאז אני רואה את החיים בשיטת החצי הכוס המלאה.

       

      מה שעורר את נושא הכתבה הן חברות וירטואליות שמסיירות בעולם ומתרכזות בצילום ובאיסוף חוויות להעביר לנו בקפה.

      זה אמנם נאצל וגם משמח [אותי] לקרוא את הרשמים ולהתבונן בתצלומים אבל...

      הן לא נוכחות, הן לא יודעות אפילו שהתבוננות כשאנחנו והכתבה הבאה שלהן מתחילה להיערך בראש

      מהווה בעצם את איבוד האפשרויות לו רק התמקדו, לו היו נוכחות במלואן.

      זה מה שאני מאחלת להן - להיות נוכחות במאת האחוזים בהווה שלהן בחופשת הטיולים הזאת.

       

      כן, אין ספק שהמחלות האלה עוזרות לנו לתפוס את האמת הפנימית, גם אצלי זה לא היה פחד מהסוף אלא תפילה שהסוף יהיה בארץ ולא בחו"ל.

      ערב/לילה מבורך לך ורד יקרה

       

      הבנתי כעת יותר טוב את כוונתך. תודה לך על הסבלנות לענות ולהסביר לי חיוך

      שיהיה לך המשך יום נפלא!.

       

       

      צטט: ורד א. 2009-06-21 19:40:25


      פוסט מעניין ומעורר מחשבות. גם לא בטוחה שהבנתי לחלוטין את המסר, כי יתכן שאני מבינה משהו אחר ממה שהתכוונת אליו.

      האם התכוונת שגם כתיבת בלוג יכולה להוביל לפיצול האישיות, שעליו דיברת וזה אינו התמקדות?. או שלא הבנתי את כוונתך?.

      אני אוהבת לכתוב להנאתי (מאז ילדותי תמיד אהבתי לכתוב והזנחתי את זה לאחר הלימודים ושבתי לכך בשנה האחרונה) ומאד נהנית מכך. זה זורם מתוכי.

      לכל דבר יש התחלה וסוף. כך שהמוות הוא תחנה בדרך שלנו. אנשים די מפחדים מהמוות- מהבלתי ידוע ואינם מבינים שאין טעם לפחד מכך. כולנו עוברים את זה בסופו של דבר ואף אחד לא יתחמק מכך.

      אני מנסה לחיות את חיי בצורה הכי פשוטה וליהנות מכל הדברים הקטנים שגורמים לי אושר.

      זו תובנה שהגעתי אליה לאחר תקופה לא קלה שחוויתי לפני כ- 10 שנים (עקב מחלה).

      הבנתי שהחיים יכולים להיות קצרים ולהיגמר בפתאומיות, כך שאין טעם להילחץ, להתרגש ולהתעצבן משטויות. הכל הבל הבלים, כמו שסבתי נהגה לומר. מאז אני רואה את החיים בשיטת החצי הכוס המלאה.

       

      מה שעורר את נושא הכתבה הן חברות וירטואליות שמסיירות בעולם ומתרכזות בצילום ובאיסוף חוויות להעביר לנו בקפה.

      זה אמנם נאצל וגם משמח [אותי] לקרוא את הרשמים ולהתבונן בתצלומים אבל...

      הן לא נוכחות, הן לא יודעות אפילו שהתבוננות כשאנחנו והכתבה הבאה שלהן מתחילה להיערך בראש

      מהווה בעצם את איבוד האפשרויות לו רק התמקדו, לו היו נוכחות במלואן.

      זה מה שאני מאחלת להן - להיות נוכחות במאת האחוזים בהווה שלהן בחופשת הטיולים הזאת.

       

      כן, אין ספק שהמחלות האלה עוזרות לנו לתפוס את האמת הפנימית, גם אצלי זה לא היה פחד מהסוף אלא תפילה שהסוף יהיה בארץ ולא בחו"ל.

      ערב/לילה מבורך לך ורד יקרה

      צטט: צליל מכוון 2009-06-21 18:59:07

      לא חייבים לטעום מהכל בחיים וגם ממש לא צריך.

      להתמקד במה שעושה לנו טוב (מעבר לדברים היומיומיים והכרחיים עבודה וכו').

      לא יקרה כלום אם לא נדלג בין כל העולמות.

       

      וזה המעניין שלמרות שלכאורה כילידת מזל טוב תאומים אני אמורה לעשות בו זמנית שני דברים, ההתמקדות היא קול פנימי שמתחיל בדברים מוחצנים ונכנס לעומק לשנות חיים - תהליך טרנספורמציה מעניין.

      העולם הפנימי שלנו מכיל את כל העולמות ולכן, בדרך שונה, לאמר את דבריך - עדיף שכל העולמות הפנימיים שלנו יטפחו מציאות אחת שאנו מתמקדות בה על פני דלוג בין עולמות ובין נואים שונים שמפריעים את יכולת ההתמקדות ומרכוז כל הרובדים (עולמות) להתגשם בדבבר /דרך הדבר בו אנו מתמקדות.

      ערב מבורך

       


      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2009-06-21 18:18:38

      *

      מסכימה עם כל מילה.

      החוויה יכולה להרשם תוך התמקדות בכאן והעכשיו

      תוך התמקדות!

      כן, בלי תכנון נראה שהקפה מוציא ממני סדרת מאמרים בעלי תכלית, אני מקוה שההארה תמשיך כי נראה לי שהם מדברים אלי כמו לחברות הוירטואליות האחרות שהגיבו.

      צרור תודות.

       

      צטט: ספיר-angelina 2009-06-21 17:13:06

      יקרה *

      תודה על פוסט נפלא

      ואני מתחילה להתמקד ...

      תודה לך ספיר

      הידיעה שהכתבה היא יותר מאשר חומר קריאה מעוררת בתוכי תיבת נגינה המנגנת ומשמחת אותי.

       


      צטט: נעמה ארז 2009-06-21 16:58:01


      הנושא של ה"נוכחות" הוא החשוב ביותר, אולי, בדרכנו בחיים.

      אהבתי את הפוסט שלך.

      *

      נעמה

      צרור תודות נעמה,

      אמנם אינני כותבת יותר הרבה אבל הכתבות האחרונות שלי הן פועל יוצא של אנרגיית קפה דמרקר, אנרגית החברות והחברים הוירטואלים, אם להיות מדויקת יותר.

       


      צטט: נ.י.ל.י 2009-06-21 16:00:13

      מעבר לימים
      שולחת לך תודה
      חיוך

      תודה נילי יקירה, אני מקוה שאת חווה כאת את הנוכחות המלאה של חופשתך עם נכדיך ובו בזמן, את גם בבית וודאי תמצאי קצת זמן ביתי עבורינו [אם היית בחופשה לחקור ולחשוף עולם חדש, לא מוכר, אז...]

      אך קנדה קנדה (לא הייתי בצפון אמריקה למעט בשדה התעופה הסופר יקר באנקורג')

      צטט: מאירה אור אביב 2009-06-21 15:48:04

      לחיות את הרגע הזה במלואו הוא יעד רוחני גבוה מאוד..

      הדורש אימון רציני ולמידה רצינית....

      האם לשוחח בטלפון זה פספוס של הרגע הזה באמת

      אולי כן....

      מסכימה עם הרעיון שאם הבנת היעוד שלנו בעולם הזה

       מפסיקה רשימת המכולת של מה עוד ניתן להספיק.... וכו'...

      מקווה להגיע לרגע בו אחייה את הרגע הזה מלא שלם.....

      תודה עבור תגובה מושקעת ואיכפתית

      תבורכי!

        21/6/09 19:40:


      פוסט מעניין ומעורר מחשבות. גם לא בטוחה שהבנתי לחלוטין את המסר, כי יתכן שאני מבינה משהו אחר ממה שהתכוונת אליו.

      האם התכוונת שגם כתיבת בלוג יכולה להוביל לפיצול האישיות, שעליו דיברת וזה אינו התמקדות?. או שלא הבנתי את כוונתך?.

      אני אוהבת לכתוב להנאתי (מאז ילדותי תמיד אהבתי לכתוב והזנחתי את זה לאחר הלימודים ושבתי לכך בשנה האחרונה) ומאד נהנית מכך. זה זורם מתוכי.

      לכל דבר יש התחלה וסוף. כך שהמוות הוא תחנה בדרך שלנו. אנשים די מפחדים מהמוות- מהבלתי ידוע ואינם מבינים שאין טעם לפחד מכך. כולנו עוברים את זה בסופו של דבר ואף אחד לא יתחמק מכך.

      אני מנסה לחיות את חיי בצורה הכי פשוטה וליהנות מכל הדברים הקטנים שגורמים לי אושר.

      זו תובנה שהגעתי אליה לאחר תקופה לא קלה שחוויתי לפני כ- 10 שנים (עקב מחלה).

      הבנתי שהחיים יכולים להיות קצרים ולהיגמר בפתאומיות, כך שאין טעם להילחץ, להתרגש ולהתעצבן משטויות. הכל הבל הבלים, כמו שסבתי נהגה לומר. מאז אני רואה את החיים בשיטת החצי הכוס המלאה.

       

        21/6/09 18:59:

      לא חייבים לטעום מהכל בחיים וגם ממש לא צריך.

      להתמקד במה שעושה לנו טוב (מעבר לדברים היומיומיים והכרחיים עבודה וכו').

      לא יקרה כלום אם לא נדלג בין כל העולמות.

       

      *

      מסכימה עם כל מילה.

      החוויה יכולה להרשם תוך התמקדות בכאן והעכשיו

      תוך התמקדות!

      צטט: -תמר- 2009-06-21 13:31:49


      אני לומדת להיות נוכחת במקום בו אני נמצאת, ולא "להספיק" שלושה דברים בבת אחת, כשלמעשה אין לי בהם הספק כלל.

      לא ניבחן בעולם הבא על "רשימת הספקים" אלא על הדברים שעשינו ושהיינו בהם, באמת.

      כך אני מאמינה.

      אני מתארת לעצמי שכולנו לומדים זאת או שנצטרך ללמוד זאת מתישהו, כדי להיות יותר מאושרים עם עצמנו במהלך חיינו.

      שבוע מבורך לך

       

      צטט: דליהש. 2009-06-21 11:45:02

      מבט נוסף  ומעניין  על החיים ובכלל

      להיות נוכח כאן ועכשיו

      להקשיב לעצמך כשאתה מקשיב לזולתך ולחיים עצמם..

      נוכחות היא ההוויה הראשונית על מנת להרגיש קיים..

      יש עוד מה ללמוד :-)

      ***

      כפי שכתבת דליה, החיים תמיד מלמדים אותנו דברים מעניינים אם אנו מוכנים לכך

      הם עוררו בי את ההתלהבות מהם לקראת השינויים שאני עורכת במיקום ובדרך חיים - אני אשתדל בכל רגע להיות נוכחת

      צרור תודות עבור ההשראה והמשוב שבעקבותיהם שרתי שנים משירי [במה שנשאר לי מהקול אחרי שירת השבת המרובה שלי ואין שינההלילה] - שמתי אותם כאן בבלוג כפי שהם (אינני מתפתה להיות זמרת)

      צטט: נעימות 2009-06-21 09:46:27

        * 

       להעברת  מסרים 

       במהירות  האור 

      שבוע  טוב  מאוד!!!!!

      תודה רבה דבורה שיהיה זה שבוע טוב ומוצלח

        21/6/09 17:13:

      יקרה *

      תודה על פוסט נפלא

      ואני מתחילה להתמקד ...

        21/6/09 16:58:


      הנושא של ה"נוכחות" הוא החשוב ביותר, אולי, בדרכנו בחיים.

      אהבתי את הפוסט שלך.

      *

      נעמה

        21/6/09 16:00:
      מעבר לימים
      שולחת לך תודה
      חיוך
        21/6/09 15:48:

      לחיות את הרגע הזה במלואו הוא יעד רוחני גבוה מאוד..

      הדורש אימון רציני ולמידה רצינית....

      האם לשוחח בטלפון זה פספוס של הרגע הזה באמת

      אולי כן.... ואולי לא ,אם המציאות הפנימית במילא עסוקה

      בשיעורים הפנימיים שלה...ויוצרת מציאות מאתגרת לפתרונן....

      ודווקא אותו טלפון נותן לה את ההזדמנות לבחון עניין כזה או אוחר....

      האם זה  נכון לגבי אדם שסתם מסתובב לו בפארק.... או עם הכלב...

      וזה אולי לא נכון לאדם שהלך לסדנת התבודדות עם הפאלפון פתוח לידו...

      מכל מקום אני עדיין לומדת עניין זה .... מתקשה לקרוא פוסטים בדמרקר בלי

      לנגוס בתפוח או משהו כזה....

      בכל אופן יקירה

      תודה על פוסט מעניין כרגיל

      מסכימה עם הרעיון שאם הבנת היעוד שלנו בעולם הזה

       מפסיקה רשימת המכולת של מה עוד ניתן להספיק.... וכו'...

      מקווה להגיע לרגע בו אחייה את הרגע הזה מלא שלם.....

        21/6/09 13:31:


      אני לומדת להיות נוכחת במקום בו אני נמצאת, ולא "להספיק" שלושה דברים בבת אחת, כשלמעשה אין לי בהם הספק כלל.

      לא ניבחן בעולם הבא על "רשימת הספקים" אלא על הדברים שעשינו ושהיינו בהם, באמת.

      כך אני מאמינה.

        21/6/09 11:45:

      מבט נוסף  ומעניין  על החיים ובכלל

      להיות הוכח כאן ועכשיו

      להקשיב לעצמך כשאתה מקשיב לזולתך ולחיים עצמם..

      נוכחות היא ההוויה הראשונית על מנת להרגיש קיים..

      יש עוד מה ללמוד :-)

      ***

        21/6/09 09:46:

        * 

       להעברת  מסרים 

       במהירות  האור 

      שבוע  טוב  מאוד!!!!!

      ארכיון

      פרופיל