זה התחיל במקרה. זה תמיד מתחיל במקרה. באנר רנדומלי, לינק, כבר לא זוכרת מה זה היה. אבל נכנסתי, את זה אני דווקא זוכרת."וואלה?" שאלתי את עצמי כשמול המסך מרצד לו טופס ההרשמה למסע מלכת המדבר. "וואללה" עניתי לעצמי (זה קורה לי מדי פעם, הדיאלוגים עם עצמי, לא רע בכלל, כדאי שתנסו את זה לפעמים).והנה, עוד לפני שאני חושבת על זה בכלל אני מוצאת את עצמי ממלאת את הטופס , בלי לחשוב על מה זה אומר עלי, בלי לחשוב על מה אני אומרת עלי, האצבעות דגדגו את המקלדת ו....שלח....בכלל, נורא מצחיק כל הקטע הזה של מלכת המדבר. בחיים לא חשבתי על זה כעל אופציה אנדרנלינית ראויה למרות שבאופן אישי, הלב המנומש שלי חובב את הקצב הגבוה של הפעימות.האמת היא שבשלוש השנים האחרונות דווקא היה לי תירוץ לא רע. עיסוק מתמיד ורציף של הריונות, לידות והנקות די סגר את הדלת בשלב ההוא של חיי והנה עכשיו, כנראה שהדלת נפתחה, כנראה שמשהו בי נפתח וגרם לי להרשם, די ברגע האחרון מסתבר.המייל שמזמין אותי ליום המיונים לא איחר להגיע ואיתו הסקרנות הטבעית שהביאה אותי להכנס סוף סוף לעובי הקורה ולהתחיל לחקור לקראת מה אני הולכת.אודה ולא אבוש, ככל שקראתי יותר במהלך אותו שבוע, כך גם החשק לקחת חלק במסע הנשי הזה גדל וגדל.ליום המיונים עצמו הקדמתי בשעה כלומר כבר בשעה שבע בבוקר נחתתי ביער בן שמן, לא ראשונה-אני חייבת לומר (היתה שם מישהי מכרמיאל שמן הסתם ישנה ביער לילה לפני). לאט לאט נחילים של נשים על ג'יפיהן ומזדותיהן החלו להזדחל ולהגיע למקום המפגש. כולן נרגשות לפחות כמוני. בשמונה לערך התחילו למיין אותנו לקבוצות של עד 20 בנות. קיבלנו חולצה, קיבלנו מדבקה עם מספר וקיבלנו שתי מלוות/ממיינות - מלכות בדימוס והנה, זה מתחיל. 18 בנות היו בקבוצה 36, בוחנות אחת את השניה בסקרנות, לא מתארות לעצמן שבאותו יום ממש, בשעה שבע בערב ואחרי לא מעט זיעה ואבק ,נפרד אחת מהשניה בחיבוקים אמיתיים. המשימה הראשונה היתה קצת מביכה הייתי אומרת-חבל שנכרך סביב כולנו הפך אותנו למעין טנק מרכבה אנושי וכך היינו צריכות להקיף מתחם מסויים כמה שיותר פעמים. נו שויין כמו שאומרים אצלנו בפולניה...לא באנו להנות... אבל אני כן באתי להנות..! אם כבר לקחתי יום חופש אמיתי מהעבודה וגזרתי על עצמי דממת אלחוט של מיילים ונייד, ועוד איך באתי להנות והאמת...נהנתי מכל רגע-אווירת סיסטרהוד טהורה ומזוככת.טרם דהו הסימנים הכחולים מהרגלים, ידיים ומה שבינהם והמייל הגיע: "אנו שמחות לבשר לך כי עברת את המיונים למלכת המדבר". 15.7.07 מקצה 7, פשוט כי יכול להיות אחרת למי שנולדה ב 7.7.70.איזה אושר, איזו תחושה נהדרת של ניצחון (בכל זאת מיונים, לא כל אחת זוכה לענוד את הכתר).והנה הלב המנומש שלי, שחייב, אבל ממש חייב את הקצב המהיר, את ההתרגשות וההתחדשות מתחיל לפעום שוב בקצב . שבועיים וחצי לקראת המסע . אני מתרגשת, טיפה אפילו חוששת: יהיה לי קר בלילה? (תמיד קר לי בלילה, גם באוגוסט קר לי בלילה!), מה יקרה אם אחת משותפתי לאוהל תביא אותה בפוקים? והילדים...אחחח איך אני הולכת להתגעגע לילדים...! אני כבר רבע ל-מלכה...זה מתקרב עם כל סיבוב של השעון, כל יום שעובר. וככה התחיל המסע שלי למסע, במקרה, זה תמיד מתחיל במקרה. |