צטט: חולם בחרוזים1 2011-11-16 03:06:26

מקסים ותודה ציפי יקרה

תודה לך ידידי

צטט: השרקרק 2010-12-17 08:54:40

איצ'יקדנה איצ'קדנה דני ופרג'נה.
איזו חוויות מרטיטות

 

שרקרקי היקר,

כמה שאני שמחה שאתה בא..

מגיב ואף משאיר לי כוכבון שיאיר לי...

תודה יקירי..

איצ'יקדנה איצ'קדנה דני ופרג'נה.
איזו חוויות מרטיטות.

צטט: שיווה 2009-07-15 15:18:54

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ככה זה גם היום בסרט בהודו

הסרט הוא הקהל, אחלה סרט.

אשוב לככב בתום 24 שעות

יקירתי המיוחדת,

 אכן כן, הקהל....

הערב רב הזה....

מגדל בבל...

בליל של שפות....

ואנחנו הקטנטנים...

חוגגים....

תודה יקירתי המופלאה.....

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ככה זה גם היום בסרט בהודו

הסרט הוא הקהל, אחלה סרט.

אשוב לככב בתום 24 שעות

צטט: יפעת של התהליך 2009-07-01 13:24:31

באמת שזו חוויה מתקנת אחרי הפוסט הקודם, אהבתי לא מסוגלת בכלל לדמיין את הדינמיקה של הבלאגן בסרט כפי שאת מתארת, נשמע כיף, בגיל מסוים כמובן

תודה יקירה, לכן הזמנתי אותך לפוסט זה

באמת כחויה מתקנת.. ומגיע לך...

תאמיני לי לנו היה כיף,, ילדים קטנטנים.. חידוש...

הורינו שבאו מתרבות אחרת, אולי התייחסו אחרת לדברים,

אבל אנחנו?? חגגנו בענק!!!

תודה יקירה על הביקור ועל התגובה...

מזמינה אותך ל"שמוליק" משהו אחר לחלוטין...

נראה לי שתאהבי...

צטט: סטריאה 2009-06-30 18:55:42

כמה יפה כתבת!

תודה, חברה חדשה!

כל כך שמחה שהגענו זו לזו,

תודה על הביקור, על התגובה

וגם, כן, גם על הכוכב

כמה יפה כתבת!

תודה, חברה חדשה!

צטט: www.apoletevents.com 2009-06-29 23:59:25

הסנדביצ'ים, הכאפות, ארטיק לימון, הצעקות הלשלשת והאיצ'יקדאנה...אז מה?

את האמת. נכון שסרט בסינמה סיטי,  גם אם מישהו יתאמץ שם, לא יוכל לשחזר את הטעם המתוק של כל

האיצ'יקדאנה הראשון שלך?

מזה הפוסט כבר מאד נהניתי. 

 

יקירתי המקסימה,

הבטחתי לך פיצוי על הברוטליות, של הפוסט על יוסי והגנן....

שמחה כל כך שנעם לך... נא קראי על שמוליק,,, מבטיחה

לך שוב...

קצת מצחיק,,,

אני עומדת מולך כתגרנית בשוק ומנסה למכור לך

יקירה, את מרכולתי,,,,

ולא בכדי... אוהבת את התגובות שלך, כל כך מפרגנות,

ואני הולכת ומשמינה מרוב נחת....

תגובותיך לי כמ תנות.....

ושונא מתנות יחייה???? לא ולא!!!!

 תודה לך יקירה מאד מאד....

הסנדביצ'ים, הכאפות, ארטיק לימון, הצעקות הלשלשת והאיצ'יקדאנה...אז מה?

את האמת. נכון שסרט בסינמה סיטי,  גם אם מישהו יתאמץ שם, לא יוכל לשחזר את הטעם המתוק של כל

האיצ'יקדאנה הראשון שלך?

מזה הפוסט כבר מאד נהניתי. 

תודה יקר על הביקור... כל כך משמח אותי...

אז גם אתה עשית כיברת דרך, הרבה יותר ארוכה ממספר המטרים שבין מאה שערים למאה הנוכחית... (מקווה מאד שאיני פוגעת,,) מדברת מתוך בורות של מי שבא מבחוץ....ואולי איני מבינה דבר בעצם......אנחנו כילדים קטנים חיינו בתוך אגדה... בחוץ, קצת כמו עשבי בר, לא היה לנו שמץ של מושג כי קיימים חיים אחרים.

גם לא ידענו שאנחנו עניים. מה זה??? כל עולמנו הצטמצם בין שתים או שלוש שורות של אוהלים....המעברה שלנו היתה במעלה גבעה... לא הרחקנו לכת עד שורת האוהלים ב"מרומי" הגבעה כי היינו בטוחים ששם סוף העולם... ומשם ניפול

 החוצה... מחוץ לעולם..... ילדים קטנטנים היינו, והדמיון המריא ונסק מעלה מעלה..... אגב, לא היית רוצה לכתוב משהו בענין המעבר ממאה שערים ל"הנה"? בטח המון קשיים... לא מקנאה בך על כך... הרבה יותר מאשר לעקור נטוע....
תודה לך יקר, על הביקור והתגובה החשובה שלך.

אני לא במעברה גדלתי. שנותי הראשונות עברו עלי בין סמטאותיה של מאה שערים. כן, זו אותה מאה שערים מההפגנה של היום. כבן למשפחה חרדית לא הגעתי אז לקולנוע אבל את השיר הזה וצליליו אני אכן זוכר כחלק מזכרונות ילדותי.

אמנם לא במעברה גדלנו אבל היו גם היו פיילות ואמבטיה בה רחצו אותנו.

אני לא מתפעל מהנוסטלגיה בנוסח אתמול היה נפלא אבל במקום בו אני נמצא עכשיו אניממשיך את המסלול שהתחיל אז בשנות החמישים שם במאה שערים.

אגב את שם הסרט הראשון אותו ראתי בקולנוע אני לא זוכר אבל אני זוכר שזה היה בקולנוע תל אור בירושלים אליו כמו התגנבנו (שלא יראו אותנו עם הפאות) חברי יוסי שכבר נפטר בינתיים ואני אחרי שברחנו מהישיבה זמן קצר קודם.

צטט: איששש 2009-06-27 12:45:07

הו, הפיילה של אז...

חוויה שקשה להבין אותה כיום

הפיילה אגב, ממש אותה פיילה,

שימשה גם לכביסה

עם אותו סבון מרובע.

והסרט, שהיה חווית השכונה של אז

ליוותה אותנו ימים ארוכים

ראיתי קטעים ממנו לפני מספר חודשים

התמוגגתי.

תודה על החוויה המחודשת.

 

לפני כ-20 שנה, זכיתי להשתתף במחזמר נוסטלגי

שנקרא "הלילה, שיר ופיילה"

כבר לפני 20 שנה זה היה נוסטלגיה...

המחזמר נכתב על ידי חיים חפר עם מוסיקה של רוני וייס

בבימויו של שי לביא (מגפיים)

תודה לך איששש יקר, אכן כולנו ללא יוצא מן הכלל,,,, העולים הכוונה, עברנו בדיוק את אותם דברים.... אותן חוויות שבנו את אשיותנו וחישלו אותנו לחיים. בלי תלונות בקבלה בלאה... והשמחות הקטנות גם הן היו משותפות... ברור שבאותה פיילה ובאותם המים, רחצו כל בני המשפחה כשהילדים בראש, אחריהם האב... כבוד ראש המשפחה ובסוף האם שגם אחרכך רכנה ובאותם הבמים ובאותו סבון גם כיבסה את הכביסה.. מעל... איזה שהוא לוח מתחת גלי עליו שופשפו הבגדים...איני יודעת מה שם הלוח... תודה יקירי, על הביקור על התגובה ועל הכוכב גם.

הו, הפיילה של אז...

חוויה שקשה להבין אותה כיום

הפיילה אגב, ממש אותה פיילה,

שימשה גם לכביסה

עם אותו סבון מרובע.

והסרט, שהיה חווית השכונה של אז

ליוותה אותנו ימים ארוכים

ראיתי קטעים ממנו לפני מספר חודשים

התמוגגתי.

תודה על החוויה המחודשת.

לפני כ-20 שנה, זכיתי להשתתף במחזמר נוסטלגי

שנקרא "הלילה, שיר ופיילה"

כבר לפני 20 שנה זה היה נוסטלגיה...

המחזמר נכתב על ידי חיים חפר עם מוסיקה של רוני וייס

בבימויו של שי לביא (מגפיים)

צטט: פ.ר. 2009-06-23 21:14:16

תודה,
כתיבה אמיתית ומשכנעת המעבירה היטב את התחושה.

תודה לך חבר יקר,

על הביקור ועל התגובה...

צטט: קובי 50 2009-06-23 16:27:26

זכרונות ארץ ישראל והודו.איצ'יקידאנה דנה ופרדנה.

גם אתה מכיר?????

תודה על ביקור והתגובה...

אבו ג'ילדה יקר,ניסים גבאי יקר, בספירת המלאי, כמעט כמעט...

אבל המון תודה על הביקור ועל התגובה....

WIILD  היקר,

כמעט כמעט,

והלכת לי לאיבוד,

ולא יקרה כדבר הזה..

 תודה לך על התגובה,

 ותודה מיוחדת על ה"משיח הזקן"

 איזה יופי תודה לך חבר....

יקירי, אהובי,חברי ל"קפה".

.כל כך שמחה, נלהבת,

 נפעמת ומתרגשת

 שזכרונות הילדות

 הפעוטים שלי

 יוצרים תגובה כל כך

 נעימה אצל חברי..

.מזכיר גם לכם נישכחות..

. מעלה זיכרונות ישנים..

 ולמרות הקשיים, והמחסור,

עדיין מצחיקים עד דמעות...

 והרי כל הדברים

 הקטנים הללו,

הם הם שבנו את אישיותנו

והפכו אותנו לאנשים

שאנחנו היום.

אלה הם אבני היסוד

עליהם אנו מגדלים

 את ילדינו והם את ילדיהם....

קשיים, ברור שהיו,

 והמון... מחסור... אבטלה..

.כולנו היינו מעין עצים

שנעקרו מרצון או

בעל כורחכנו

 וניסינו להיטמע

באדמה חדשה.....

 בחלקה אדמת טרשים...

גב ההר... העמק...

 רובנו לא היינו עובדי אדמה...

 יהודי הגולה עסקו בעיקר

 במסחר  או רוכלות 

 וכאן ניתנו להם עבודות דחק,

 עבודות יזומות...

 ארץ חדשה...

 אנשים בה מעט...

כל הקשיים האלה

 רק חיזקו את רוחנו....

קחו כל ילד שלנו

 בכל גיל שתרצו

 ותשוו מול ילד

באותו גיל בכל ארץ אחרת...

הילדים שלנו

בעלי בטחון עצמי...

 יודעים לדבר...להתבטא

 להסתדר..

.עומדים על זכויותיהם...

 כי גם הם יודעים...

כי אין לנו ארץ אחרת......

אוהבת את כולכם.

 מחבקת ומודה

בכל לב לחברי שטרחו

 באו הגיבו ואף כיכבו (איזה יופי לי...)

שמש חדשה - תודה מתוקה

המלאך - תודה יקירי

דיטקטיב - שמחה שבאת

מלאכית ראשית - תודה יקירה

נ.ב.א. - שמחה שבאת  תודה

דיקו 100 - תודההההה

רוח האדם - תודה יקירי

LAVI54 - תודה באמת

ליריתוש - תודה חמודה

ענף - תודה חבר יקר

הוזה דעות - תודה אוהבת את דעותיך ההזויות

בונבונייטה - תודה ג'ינג'ית

לא באה - תודה יקרה דווקא באת ואהבתי

פינקסון1 -תודה,אתה כל כך עסור ובכל זאת באת

עננית - תודה

ניצחון לפרקש - תודה

KIWICFAP -מניו זילנד הרחוקה - תודה אהבתיכם

הלנה היפה - תודה מורתי

אריאלה ארדיטי - תודה חברה חדשה

תמוש- יקירתי חיפשתיך  

סמי טוויג - תודה חבר יקר

רמיאב - תודה מדריכי...

היועץ המשפטי- תודה יופי שהצצת...

קליאופטרה 9 - תודה יקירה

ד"ר אסתי חוטר גזע - תודה אשה חכמה

חמודה באמת - תודה חמודה, באמת!!

עודד השודד - תודה יקר... נעלמת...

FORD FORCUS ׁ(מקווה שלא טעיתי באיות) - תודה יקר

סטודיו אומן- תודה לך אנטון יקר..

RAZ BENZ - תודה חבר יקר

YULL 1058 - תודה חבר יקר

משה228 - תודה חבר יקר, הבטחת וחזרת...

נוסטלגיה בהתגלמותה!

נפלא כתבת!

לא גרתי במעברות ומזלי שפר עלי כיליד הארץ.

את הסרט לא ראיתי אבל המנגינה והשיר נשמעו כל הזמן ברדיו ונקלטו היטב יחד עם ה"פנטלונה אינגליסטאני"  .

מצעד הפזמונים של אז (או משהו שדמה לו) הריץ את המוזיקה וז'אנר הסרטים ההודים רץ כאן כמעט באותה הצלחה בהודו.

הי יקירתי,

רק אתמול סיפרתי בצחוק לחברה על סרטי הילדות שלי... והנה מגיע הפוסט שלך...

לאבי ז"ל, ובתקופת טרום פרסומות, מדיה, וכו' היו תולים פלקטים על חלון הראווה, ובתמורה

אבי קיבל כרטיסים לקולנוע..... מה לעשות? קולנוע דומינו, עם כל סרטי הבלהה, והזוועה,

דרקונים יורקי אש, רוצחים, אנסים, אמממממה, כרטיסים בחיננננננננננננננננננם  אז הולכים.....

ביום הילדים רואים סרטים, בלילה מפחד צורחים, חחחחח.... וסרט אחד מלא בלהה נשאר חקוק בזכרוני,

זקן, שעוקר בלוטות לבחורות צעירות, כדי להשאר לנצח.. ויום אחד לא מצליח ל"השיג" בלוטות,

וחרוטה בי התמונה כיצד הוא הופך מבחור צעיר לזקן מקומט, ומפחיד..............................

ומעורר בי ישר קונוטציה, לכל אותן בחורות שמזריקות בוטוקס...... ובלי זה, הופכות להיות מקומטות...........

חחח, נסחפתי

שיהיה לך יום נפלא

אסתי

את הסרט ראיתי... וואווווו איזה מזמן?...

אבל אינני זוכר מתי התחלתי לראות סרטים,ומי היה הראשון...

איזה ראש

תודה רבה

ראיתי את הסרט הזה ואהבתי*

*

כיום אפשר לככב, אז המצב לא היה יותר מאשר לראות כוכבים דרך הגג [כפי שהבנתי מאימי]

תודה ששיתפת אותנו בזכרונותייך.

איזה נוסטלגיה מופלאה, העלת על הכתב. אכן, בני הדור של ההקמה במדינה הזו עוד זוכרים את המושגים של גרוש כשבפרוטה היה עוד חור.

תודה על התזכורת, ראוי שאנשים כאן לא ישכחו מהיכן באנו ואנה אנו הולכים.

ואני גם בהמשך לאותו סרט הלכנו יחד סילבי ואני...

חוויה אדירה...פיקניק באולם קולנוע...בליל של שפות..

זו בדיוק האוירה...אף אחד אינו מבין עברית...חויה נהדרת

זכרון מקסים...תודה על שהזכרת לנו זאת...

ההבדל שאנו חזרנו לבית של ממש לא לאוהלים שיכון בין שלוש קומות...

אוהבת אותך חברתי היקרה..

תמי

נוסטלגיה נפלאה. אנחנו הצברים לא ידענו מה הולך בדיוק במעברות...

הסרט הראשון שראיתי בקולנע היה כנראה "שלגיה ושבעת הגמדים" של וולט דיסניי... בקולנוע שדרות ז"ל בתל אביב.

*

היו ימים...

אילו זכרונות

לילה טוב

אור ואהבה

אריאלה

היי רומפייונת, גם אני הייתי במעברה אבל מספר שנים לפניך ואת איצ'יקדנה ראיתי כבר בקולנוע מרכז בתל אביב עם חמותי לעתיד כשאני בת 17! (היא הייתה אשה דתית ולא הייתה מוכנה לראות גוי וגויה מתנשקים ובאיצ'יקדנה לא התנשקו!) איך איך החזרת אותי לשם?

תודה חמודה ו*

לאה

לא ראיתי את הסרט ...

אבל ... כל העיירה שלי דאז , רקדה

איצ'קדאנההה

ולזכר ימים יפים *

38 גרוש באולם..שחור לבן..ראג' קאפור ז"ל.. הסרט  " הנודד "

ואחריו גל של  " הודים "  וכשזה נגמר...גל של   " תורקים   "  .....

חיים במעברה  :  " החתולה על גג הפח הלוהט  " 

רומפיפיה יקרההה

איזה נוסטלגיה...ואיזה יופי כתבת ..

עשית לי לילה עם חלומות טובים.....תודה*

מה קו פורה קו ?

(ובעברית: מה פה קורה פה ? )

אז ככה...

נפלאה את בלהביא נשכחות למרות שזה לא התקופה שלי

הגעתי טיפה אחרי ואני טיפה גם מצטער..

תודה יקרה

וויילד