"למה נסעתי להודו שלוש פעמים ומה יצא לי מזה - רות מגד
:"אבודה בהודו"
לפני חמש שנים התעורר בי רצון עז לנסוע להודו, לראשונה בחיי. כשאני הייתי בגיל של התרמילאים הודו לא היתה קיימת בלקסיקון שלנו. מקסימום חלמנו על אמריקה, על ניו יורק, על שמלות הערב המרפרפות של הוליווד. מי שהיה לו דוד באמריקה, גם קיבל חבילות, ולעולם לא אשכח את אילנה בת כיתתי, שהציגה בפני בגאוה את הבגד בלט הורוד שקיבלה. משהו שאני וחברותי יכולנו רק לחלום עליו.
ובכן הודו, אמרתי, אני חייבת לנסוע לראות מה יש שם שמעורר סקרנות. מה זה הטרנד הזה של נשים שעברו 35-40 לארוז עצמן ולצאת בטיולי נשים לעשות מדיטציה באשרם, לצפות בארמונות המהרג'ים, לדשדש בבוץ של השווקים ולחזור עם חצי תריסר צעיפי פאשמינה וחיוך מאוזן עד אוזן.
נסעתי. את חוויותי המופלאות שזרתי בספר שכתבתי ובימים אלה הוא עולה על המדפים.
"אבודה בהודו" קראתי לו, כי כל המגיעה להודו היא קצת אבודה בהתחלה נוכח המראות הקשים מחד גיסא והמעוררים את החושים מאידך גיסא. "אבודה בהודו" גם כי מדובר ברומן על קבוצת נשים שיצאה לטיול דומה לזה שאני עשיתי - אך שם העלילה מתפתחת קצת אחרת, כאשר אחת הנשים נעלמת לקראת סוף הטיול...
זהו סיפורן האישי של כל אחת ואחת מהמטיילות, כולל המדריכה הצעירה והיפה.
זהו סיפור על חברות ובגידה, גילוי סודות חבויים, התרגשויות קטנות, חוויות ומעברים נפשיים.
מומלץ לכל אוהבי הודו, לאלה שהיו ולאלה שיוצאים לשם, קריאת הספר תכין אותם לנחיתה רכה יותר.
הספר יצא בהוצאת "חרובית" והוא נמצא ברשתות הספרים. ואני מאחלת לכולם קריאה נעימה. רות מגד
פוסטים אחרונים
ארכיון
אל תוותרו על יחסי ציבור - גם כשהמצב קשה!
יחסי ציבור אינם מותרות אלא צורך של כל עסק! |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכון,
יש להניח שזה תוצאה של חוסר הבנה וגם חוסר בתקציב
ולכן אני מציעה את הסדנאות שלי לאלה שאין להם תקציב, אך ירצו לקדם את עצמם בכל זאת.
אשמח לייעץ.
בברכה רות מגד
רבים האנשים אשר אינם מודעים וערים לעובדה שאם לא כותבים/מדברים עליך בתקשורת, אינך קיים.
גם מנכל"ים צעירים של חברות, עמותות קטנות קשה לשכנע בנושא.
בעקרון אני מצטרף לדברייך,
אבל,
הכל טוב ויפה, אבל לעיתים נדירות בעייתי:
הפעילות שאני עושה, יחד עם קבוצת מתנדבים קטנה בפורום רפורמה כלכלית,
מאופיינת במאפיינים ששונים מאלו שאת כותבת עליהם.
1. לא מדובר בפעילות עסקית אלא התנדבותית (ולכן אין אפשרות לממן השתתפות בסדנאות).
2. לא מדובר בפעילות התנדבותית רגילה, למשל בעזרה לאנשים במצוקה, אלא במעין לוביזם.
זה סוג של פעילות סיזיפית, איטית אבל משפיעה והתגמול הרגשי על הצלחות מאוד נדיר, ולכן מאוד קשה לגייס מתנדבים - וכאן לכאורה יחסי ציבור היו יכולים לעזור.
בהמשך לסעיף הקודם,
3. מדובר בפעילות שלוחצת על יבלות של גורמים חזקים. התוצאה שבכל פעם שהגעתי להצלחות בתחום של יחסי ציבור - ובפרט שני ראיונות רדיו ברשת ב' - קיבלתי רק טרולים (חבלנים) שהגיעו לחבל בפורום...
(העתק מאמר ישן על הפעילות בפוסט הבא - אפשר להשפיע)
ויחסי ציבור גם עושים את החיים האישיים שלנו, לאו דווקא את העסק.
אני אשמח ללמד.
אני מאוד אוהבת את הצבעוניות של הצילום המטבחי.
שלום
לא מבינה בפרסום, ואולי תגובתי תיראה כאילו פחות לעניין, אבל נראה לי שאת בהחלט צודקת - והאמור בהחלט לא רק לגבי עסקים גם מבחינה אישית ואחרות, לגבי כל עניין בחיים.
יופי של סדנה,,
בהצלחה,,
בהצלחה.
באהבה
עופרה
תודה
דודו
לאופיר,
אתה צודק, יחסי ציבור זה לא בשמים, ולא צריך תעודת דוקטור, אלא להבין את השיטה ואיך פועלת המדיה.
הסדנא שלי הוכיחה שבעלי עסקים קטנים ובינוניים יכולים להחשף בתקשורת ולארגן להם חשיפת יח"צ נאותה.
בהצלחה.
אני חושב שכאשר מדובר בעסקים קטנים ובינוניים, יש הרבה דברים שמנהלים ובעלי עסקים יכולים לעשות לבד בשביל לייצר חשיפה, אם רק ידעו איך.