היה חושך מוחלט,לא יכולתי לראות כלום,והבד השחור שכיסה את עיני גרם לי תחושה של פניקה,לתחושה של חוסר אונים,רציתי לצרוח,אבל לצרוח למי?,היה ריח של עובש באוויר,ריח של מוות,של ריקבון,ריח שגרם לי לרצות להקיא את נשמתי,הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת,והכל עמד במקום לא היה שום משב של רוח,שום אוויר לא הגיע אלי.....הרגשתי שאני נחנק..... ישבתי שם בחשכה מוחלטת, מקשיב לשקט מוחלט,והפחד התחיל לחלחל,חלף בי רעד בכל הגוף,נהייה לי קר והתחלתי לרעוד,לא הצלחתי להפסיק לרעוד.... פתאום הוא נכנס,שמעתי את הדלת חורקת,ולפתע לא ראיתי כלום מלבד לבן מסנוור,הבנתי שהוא הוריד לי את כיסוי העיניים ואור הנורה סנוור אותי,ישבתי שם באמצע החדר ידיים קשורות באזיקים מאחורי הכיסא,קשורות כל כך חזק שכבר איבדתי תחושה,גם הרגליים שלי היו קשורות לכיסא,ולא יכולתי לזוז,לא היה כלום בחדר מלבד הכיסא שעליו ישבתי ונורה אחת,אפילו לא היה חלון ,רק דלת ברזל נעולה. הוא הסתכל עלי במשך כמה דקות ולא אמר מילה,לא יכולתי לראות אותו,ראיתי רק צללית של אדם,הנורה מאחוריו סינוורה אותי לגמרי,הוא הסתכל עלי במבט חודר,הרגשתי חשוף לגמרי,הרגשתי עירום,הרגשתי חסר אונים,רציתי רק לברוח,להתחבא מהמבט הזה אבל לא היה לאן,רציתי לצעוק הצילו אבל לא היה טעם,אף אחד לא ישמע אותי. לבסוף אחרי כמה דקות הוא שאל אותי שאלה אחת בלבד "מה אתה רוצה?” שאל בלחישה,”לא יודע"עניתי,”מה אתה רוצה?” שאל בקול גבוה יותר,”לא יודע" עניתי שוב,”מה אתה רוצה?” שאל שוב ושוב,”לא יודע",”כלום",”הכל" “מה אתה רוצה ממני?” עניתי שוב ושוב,אבל הוא המשיך בשלו,הוא התחיל לצעוק כמו מטורף,”מה אתה רוצה???”,”מה אתה רוצה???”,”לא יודע"צרחתי אליו בחזרה כמו מטורף, התחלתי לבכות,בכיתי כמו מטורף,וכל הזמן מילמלתי "לא יודע","לא יודע","לא יודע",לבסוף הוא הסתובב ועזב את החדר. נשארתי שוב לבד,קשור לכיסא באמצע החדר,נוטף זיעה ורועד כולי,בוכה כמו תינוק לא מסוגל להפסיק. אני זוכר שהסתכלתי על עצמי יוצא מהחדר ועל עצמי שנשאר קשור בכיסא כשברקע מהדהדת התשובה שלי "לא יודע",”לא יודע" האם מישהו מאיתנו באמת יודע מה הוא רוצה בחיים? אני מוצא את עצמי מתחבט בשאלה הזאת כל כך הרבה ואף פעם לא מצאתי בדיוק את התשובה...... |