אל לנו להינתץ מול המסגרות של עצמנו, עדיף כבר לצחוק ולקבל,

ישנם מקומות בהן ניתן לשחרר כי הגיע הרגע והלב מאפשר לנקות ולפתוח מקומות חדשים ליעדים חדשים,

וישנם מקומות בהן דרושה עדיין המתנה, שלווה וקבלה על אי היכולת.

וגם זו שמחה, על כי ראינו את אשר מורכבים אנו ואת אשר ניחנים אנו ביכולות אין ספור אשר הנפש ממסגרת בשיעוריה שלה על פני היקום בזמן הנוכחי הזה בו אנו נמצאים.

אל כל אשר זה המתפרש לנגד עינינו, מצוי בקודקוד ראשנו ובאשר לכל הנוסף הינם אלה הרגשות המסועפים הקיימים בשזירה תמידית נוצרת ונוצרת עד אין סוף. מאפשרת לנפש לקבל, גם אם לעיתים בחיבוטים את אשר נפל בה והיא עתידה להתקיים בה.

התודעה הנרחבת המשרישה התפתחויות אין סוף מלווה את התהליך הפנימי מנביטה ומאפשרת את האיחוד בין מחשבה, רגש ומכלול ההתרחשויות מהמקור הראשוני ועד הרגע הנתון הקיים בנו באין ספור עולמות אך ברגע הזה בדיוק במרחב הזמן שישנו.

אל לנו להפיל עצמינו כי מרגישים בלתי ראויים כי נפלנו,

חלק מהתבונה שקיימת בנו היא התבונה המאפשרת לנו לקום.

ויהי אור!